פאלאצו סטרוצי
_-_2022-08-31_-_1.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ארמון העיר  |
| כתובת |
פירנצה/העיר העתיקה |
| מיקום |
העיר העתיקה פירנצה |
| מדינה |
איטליה |
| בעלים |
Strozzi family |
| הקמה ובנייה | |
| אדריכל |
Benedetto da Maiano |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הרנסאנס |
| קואורדינטות | 43°46′17″N 11°15′09″E / 43.771304°N 11.252393°E |
|
www | |
 | |
  | |
פאלאצו סטרוצי (באיטלקית: Palazzo Strozzi, קרי "ארמון סטרוצי") בפירנצה הוא אחד מארמונות הרנסאנס האיטלקיים הבולטים והמאפיינים את תפיסת הבניה האזרחית. בגודל מרשים (15 מבנים נהרסו כדי לפנות לו מקום), הוא ממוקם בין ויה סטרוצי ופיאצה סטרוצי, ו-ויה טורנבוני, עם שלושה פורטלים גרנדיוזיים זהים בצדדיו. צד לא מעוצב ממוקם ב-Vicolo degli Strozzi, דרך פרטית בין Tornabuoni לפיאצה Strozzi, הסגורה בשערים.
כפי שכתב פרנצ'סקו בוקי, הארמון "נפלא ומפואר, ובכל חלקו זוהר בפאר האצילי שלו, אשר, כפי שמציינים מומחים, בנייתו ראויה להערצה עולה על כל בניין פרטי באיטליה, או במקום אחר". מה שמרמז, שזהו אחד המבנים האזרחיים המייצגים ביותר של תקופת הרנסאנס ויצירת מופת של אדריכלות אזרחית פלורנטינית. זה התחיל בהוראתו של פיליפו סטרוצי, סוחר עשיר השייך לאחת המשפחות העשירות בפירנצה, (הלעומתיות באופן מסורתי לסיעת מדיצ'י). הארמון מופיע ברשימה שגובשה בשנת 1901 על ידי הדירקטוריון הכללי לעתיקות ואמנויות יפות, כמבנה מונומנטלי שייחשב למורשת אמנותית לאומית.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיליפו סטרוצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת סטרוצי הוגלתה מפירנצה בשנת 1434 עקב התנגדותה למשפחת מדיצ'י. הודות להון שצבר פיליפו סטרוצי כבנקאי בנאפולי, הם יכלו לחזור לעיר בשנת 1466, נחושים להפגין עליונות על פני יריביהם, בני מדיצ'י. במשך שנים פיליפו סטרוצי רכש והרס מבנים סביב מגוריו כדי להשיג את הקרקע הדרושה לבניית הארמון הגדול ביותר שנראה אי פעם בפירנצה.[2][3]
בהשראת פאלאצו מדיצ'י, אך עם פרופורציות הרמוניות יותר. בניגוד לארמון מדיצ'י, שהיה ממוקם על מגרש פינתי, ולכן יש לו רק שני צדדים, הבניין הזה, המוקף מכל ארבעת הצדדים ברחובות, הוא מבנה עצמאי. זה הציג בעיה חדשה באדריכלות הרנסאנס, שבהתחשב ברצון החדש שהורגש לסימטריה פנימית של סימטריה תכנונית: כיצד לשלב את הציר הצולב. תוכנית הקרקע של פאלאצו סטרוצי היא סימטרית בקפדנות על שני הצירים שלה, עם קנה מידה מובחן בבירור של החלקים העיקריים שלו.[4][5]
בין הבתים שנרכשו היו אלה של בני סטרוצי אחרים, של פיירו ארדינגלי, של פרנצ'סקו רוצ'לאי, של צ'קה וניקולו פופוליסקי, של פיירו טורנקינצ'י ומגדל הרוזנים גוידי מפופי. גם פיאצה דיי טורנקינצ'י שכנה כאן, שבה היו למשפחות שונות מגדלים ואכסדרות משלהן; הודות להתערבותו של לורנצו המפואר הצליח סטרוצי לקבל מהבעלים את הזכויות ליישר את קו הכיכר ולתפוס עם הבניין החדש כל חלק של רחובות או מעברים שנדרשו. התנאי היחיד שנדרשו בני סטרוצי היה זה של התחלת העבודה בתוך שנה אחת מאישור השטר הנוטריוני (מיום 10 באפריל 1489) וכי הבנייה תמשך ברציפות. הסנקציה על הפרה הייתה עונש של החרמה.[2]
ג'וליאנו דה סנגאלו יצר דגם של פאלאצו סטרוצי בעץ בין השנים 1489 ל-1490 (עכשיו הוא מוצג בארמון, בחסות הברג'לו). וזארי ייחס את הפרויקט המקורי לבנדטו דה מאיאנו, האדריכל האהוב על לורנצו המפואר, שכנראה מעולם לא בצע את העבודה. בכל מקרה, ההשראה הייתה Palazzo Medici של Michelozzo ב־via Larga, והדגם של ג'וליאנו קרוב מאוד לבצוע בפועל, לפחות לגבי הקומה הראשונה.[6]
עם כל כך הרבה כסף זמין, שום דבר לא נותר ליד המקרה, עד כדי כך שאפילו אסטרונומים זומנו להחליט מהו היום המועדף ביותר להנחת אבן הפינה. העבודות החלו אפוא ב-6 באוגוסט 1489, אך שנתיים לאחר מכן מת פיליפו סטרוצי (1491).[2][1]
-
החצר הפנימית של פאלאצו סטרוצי, 1856 -
פאלאצו סטרוצי -
המבנה הקובייתי במבט על
מהמאה השש עשרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יורשיו המשיכו, אם כי בקושי, בבניית חלומו היקר של פיליפו.[2]
את פרויקט הבנייה הוביל אז סימון דל פולאיולו, שניתנה לו החירות להתערב במה שתוכנן עד לנקודה זו. כמנהל העבודות משנת 1490, כיורשו של הבנאי הראשי, ג'קופו די סטפנו רוסלי, הוא היה אחראי לקומה העליונה שנחתמה על ידי כרכוב בולט מפואר (1502) והחצר עם אכסדרות מארבעה צדדים (1503), שנותרו פעילות עד 31 באוקטובר 1504, כפי שמעידים מסמכים של אותה תקופה.[6] "השימוש הכמעט ראוותני באותם מוטיבים, שבמקומות אחרים יכולים להיחשב כחזרה מונוטונית, חושף את מטרת האדריכל שמטרתה יותר מכל דבר אחר לבטא את מחשבותיו באמצעות חוש הפרופורציה. "הפרופורציה הזו שנראית כאילו הושגה ללא מאמץ, האיזון המושלם הזה בין מלא וריק, בין מסגרות ואבני גזית, בין חלוקת הקומות לרוחב החזיתות, הוא הסוד שממנו נולדת ההרמוניה המוזיקלית של קוביית האבן, שרויה ביופי שליו ונינוח".[7] בשנת 1507 החלו לאכלס את קומת הקרקע.[2]
לאחר הפסקות בבניה בשל התנאים הכלכליים המשתנים של המשפחה, הודות להונו של פיליפו סטרוצי הצעיר, בנקאי עשיר, חודשו העבודות ב-1523. בשלב זה היה באצ'יו ד'אניולו המפקח. בניית החלק ברחוב via de' Tornabuoni, שננטש, חודש באפריל 1533 והסתיים בשנים 1534–1535. הבנייה הופסקה באופן סופי בשנת 1538, לאחר שסטרוצי, אויבו של קוזימו הראשון, התאבד במונטמורלו. החזית הדרומית וחצי הכרכוב המשקיף על דרך טורנבוני נותרו אפוא לא גמורים.[6]
הבניין הוחרם על ידי הדוכס הגדול קוזימו הראשון דה מדיצ'י באותה שנה, והחזרה של משפחת סטרוצי נראתה מרוחקת מתמיד, לאחר שבנו הצעיר של פיליפו סטרוצי, פיירו, מצא מקלט בצרפת, בעקבות התבוסה הסופית בקרב סקנאגאלו (1554). רק 30 שנים מאוחר יותר הוחזר הארמון לקרדינל לורנצו סטרוצי.[2]
בשנת 1638 בנה גררדו סילבאני את הקפלה בקומה הראשונה ובשנת 1662 הוא הגדיל את גרם המדרגות ברחוב ויה טורנבוני.[2]
המאות התשע עשרה והעשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 1863 ל-1865, במקביל להרחבה ותיקון של ויה סטרוצי וטורנבוני, הארמון "שוחזר", בהזמנת הנסיך פרדיננדו סטרוצי, על ידי ג'וזפה פוגי. באותה הזדמנות, גם הדלת המוקפת חומה אל פיאצה סטרוצי נפתחה מחדש והחצר התחברה למפלס הרחוב באמצעות רמפה, כדי לאפשר לכרכרות גישה ללב הארמון.[2]
עבודות שיפוץ אחרות (עם שחזור כולל ולעיתים קרובות שרירותי של אלמנטים ארכיטקטוניים עתיקים רבים) בוצעו בין השנים 1886 ל-1889, על ידי פיירו סטרוצי ובניהולו של האדריכל פייטרו ברטי. הארמון נשאר במשפחת סטרוצי עד 28 במאי 1937, כאשר הנסיך רוברטו מכר אותו למוסד לביטוח לאומי.[6] הבעלות החדשה, תוך הפרדה של פרויקט ראשוני שערך האדריכל הצעיר גררדו בוסיו, קידמה שיקום מלא של המבנה בין השנים 1938 לאפריל 1940, בהנחיית המהנדס אוגו ג'ובאנוצי, בסיוע המהנדס גואלטיירו צ'יבידאלי. על השיקום האמנותי, מונה המפקח על המונומנטים ג'ובאני פוגי (רכז העבודות היה המהנדס ג'ינו צ'יפריאני מ-INA, חברת הבנייה הראשית Mugelli Costruzioni). שיקום שבשנים שלאחר מכן לא עורר ביקורת ספציפית, הן על שחזור אקס-נובו של כותרות, קורבלים ושאר אלמנטי אבן מעוטרים, והן על ההשלמה השרירותית של הצד בסמטה והכרכוב ב-Via de' Tornabuoni בשיכפול סימטרי של החלק הקיים, כמו גם את האכסדרה המקורה בקומה השלישית גם בצד via de' Tornabuoni.[6]
התערבויות שיקום אחרות מתוארכות לשנת 1958 (בניהולו של האדריכל גווידו מורוצי), ל-1967 ושוב ל-1977, האחרונות שהתבססו על הפרויקט והכוונה של העבודות של האדריכל סבריו וולה. ושוב, בין השנים 1995–1996, בוצעה סדרת מיקרו-צמנטציות מחזקות על אלמנטי האבן של החזיתות המועדות להתפוררות.[6]
לאחר מכן נרכש הארמון על ידי המדינה (1998) אשר נתנה אותו לשימוש עיריית פירנצה (1999). שיקום חזיתות החצר הפנימית החל משנת 2001 (חברה קבלנית RAM) כחלק מפרויקט גדול יותר של התערבויות שיקום שמרניות והתאמה פונקציונלית של המבנה על בסיס פרויקט של מרקו באלדיני, סנדרו יוסלי ואלסנדרו פאריג'י.[6]
כעת משתמשים בארמון כמה מוסדות תרבות חשובים, לרבות קרן Palazzo Strozzi, Centro di Cultura Contemporanea la Strozzina (CCCS), המכון הלאומי לחקר הרנסאנס, המכון האיטלקי למדעי האדם, והקבינט המדעי הספרותי Vieusseux (כאן מאז 1940).[6][1]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
אח בארמון -
כיתוב 1762 -
קורבל עם מסכות של איש פרא וסמלים הרלדיים
הארמון מייצג את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאידיאל של בית אצולה מתקופת הרנסאנס. הוא נבנה בכוונה גדול יותר מארמון מדיצ'י, ממנו העתיק את הצורה הקובייתית, בשלוש קומות סביב חצר מרכזית. גם החזית כמעט זהה, למעט אבן הגזית האחידה יותר, משופעת כלפי מעלה אך עם פחות הבדלים בעובי מאשר בדגם. זה נותן למכלול את המראה הארכאי של מבצר. בקומת הקרקע יש חלונות מלבניים, בעוד שבקומות העליונות יש שני סדרים של חלונות אלגנטיים, הנשענים על מסגרות נדבך משוננות. בכל אחד משלושת הצדדים הפונים לרחוב יש שלושה פורטלים מקושתים עם מסגרות מעוצבות וחלקות מבפנים.[8][2][9]
-
כרכוב בסמטה הפנימית -
מנורה של קפרה -
מחזיק לפיד של קפרה -
מחזיק לפיד של קפרה -
נושא דגל וטבעת סוס עם סמל סטרוצי -
![סמל פיליפו סטרוצי האב, עם הבז מורט את נוצותיו על ענף אלון (והמוטו Sic [et] Virtus expecto ), על הפרזול החיצוני](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/a/a6/Piazza_degli_strozzi_6_angolo_via_degli_strozzi_e_via_tornabuoni_14%2C_palazzo_strozzi%2C_ferri_del_caparra%2C_bracci_per_fiaccola_lato_O%2C_05_falcone_si_strappa_le_penne_su_quercia%2C_emblema_filippo.jpg/193px-thumbnail.jpg)
סמל פיליפו סטרוצי האב, עם הבז מורט את נוצותיו על ענף אלון (והמוטו Sic [et] Virtus expecto ), על הפרזול החיצוני -
סמלו של פיליפו סטרוצי עם הכבש (והמוטו Mitis esto)
![סמל פיליפו סטרוצי האב, עם הבז מורט את נוצותיו על ענף אלון (והמוטו Sic [et] Virtus expecto ), על הפרזול החיצוני](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Piazza_degli_strozzi_6_angolo_via_degli_strozzi_e_via_tornabuoni_14,_palazzo_strozzi,_ferri_del_caparra,_bracci_per_fiaccola_lato_O,_05_falcone_si_strappa_le_penne_su_quercia,_emblema_filippo.jpg)
ספסל – כמו מסד של Via Continuo עובר סביב הבניין ומוכתר בקרניז אדיר, המונח על פס חלק גבוה, המסתיים ב-Via Strozzi.[2]
בחוץ יש מחזיקי לפידים, מחזיקי דגלים וטבעות סוסים מברזל יצוק, שנעשו בין 1491 ל-1498 על ידי ניקולו גרוסו על בסיס עיצוב של בנדטו דה מאיאנו. זוהי דוגמה טובה ביותר לצורה אמנותית זו, עד כדי כך שהיוצר הוזכר גם על ידי וזארי בספרו. חשובות במיוחד העבודות בפינות: הפנסים בצורת מקדש קטן ועם קוצים המכתירים את התא בדמיון אולי לבצלים שהעניקו לפיאצה סטרוצי את שמה. הדרקונים והספינקסים נושאי לפידים. בין החלונות צמידי ברזל ללפידים וכרזות, ומתחת הפרסות האופייניות עם סמלי סטרוצי (חלקם הוחלפו בעותקים).[8][6][10][11]
על ה-Vicolo degli Strozzi ישנו נושא לפיד מצויד במנורה אשר בעבר האירה את הסמטה גם בלילה. בפינה שבין הכיכר ל-Via degli Strozzi יש לוח משנת 1762 של ה-Capitani di Parte של צו האוסר על מכירת סחורות מסוימות בכיכר, שהפרתו מלווה בעונש של קנסות כבדים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אדריכלות | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פאלאצו סטרוצי (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של פאלאצו סטרוצי (באיטלקית)
- Palazzo Strozzi, official website of tourism of tuscany
- Palazzo Strozzi, Scuola Normale Superiore di Pisa
- Peter Murray, The Architecture of the Renaissance, thames and hudson,London 1988
- Manfred Wunddram, Art of the Renaissance, universe books, new york, 1972
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 History of the Palazzo, Fondazione Palazzo Strozzi (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Carlini-Straffi, cit.
- ^ Janet Ross, Florentine palaces & their stories, https://www.gutenberg.org/files/71464/71464-h/71464-h.htm (באנגלית)
- ^ Amanda Lillie, Florentine Villas in the Fifteenth Century: An Architectural and Social History (Cambridge University Press) 2005:239 and fig. 195.
- ^ Florence - Mediterranean, Humid, Mild | Britannica, www.britannica.com, 2024-10-07 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Paolini, cit.
- ^ Chierici
- ^ 1 2 Palazzo Strozzi: A Florence Monument, Palazzo & Art Museum, www.visitflorence.com
- ^ https://resources.warburg.sas.ac.uk/pdf/cnh2310b2211655.pdf, https://resources.warburg.sas.ac.uk/pdf/cnh2310b2211655.pdf
- ^ https://www.cittametropolitana.fi.it/wp-content/uploads/2015/12/F08-036-E1-decreto-195_2015-parte-storica.pdf
- ^ La ricerca applicata al restauro: l’esperienza di Piero Sanpaolesi