ארמון טן בוס
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ארמון, בית מגורים  |
| כתובת |
's-Gravenhaagse Bos 10 |
| מיקום |
האג |
| מדינה |
הולנד |
| בעלים |
פרדריק הנדריק, נסיך אורנז' |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 2 בספטמבר 1645 |
| תאריך פתיחה רשמי |
2 בספטמבר 1645 |
| אדריכל |
פיטר פוסט |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הבארוק |
| קואורדינטות | 52°05′35″N 4°20′38″E / 52.093055555556°N 4.3438888888889°E |
| אתר רשמי | |
 | |
  | |
בית טן בוס (בהולנדית: Paleis Huis ten Bosch, בתרגום מילולי: "בית ביער") הוא ארמון מלכותי הממוקם בעיר האג שבהולנד. זהו אחד משלושת מעונותיו הרשמיים של מלך הולנד, לצד ארמון נורדאיינדה בהאג והארמון המלכותי של אמסטרדם. הארמון שימש כבית מגוריה של המלכה ביאטריקס משנת 1981 ועד להתפטרותה בשנת 2013. החל מ-13 בינואר 2019 מתגוררים בו המלך וילם-אלכסנדר ומשפחתו. העתק של הארמון נבנה בעיר ססבו שביפן, בפארק שעשועים הקרוי על שמו. [1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה-17 וה-18
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניית הארמון החלה ב-2 בספטמבר 1645, בפיקוחו של האדריכל ברתולומיאוס דרייפהוט ועל פי תכנונם של פיטר פוסט ויעקב ואן קאמפן. הארמון נבנה ביוזמת אמליה מזולמס-בראונפלס, אשתו של פרדריק הנדריק, נסיך אורנז', על קרקע שהוענקה לה על ידי בתי המעמדות של הולנד. את אבן הפינה הניחה אליזבת מבוהמיה. [2]
לאחר מותו של בעלה בשנת 1647, הקדישה אמליה את הארמון לזכרו. בהנחיית יעקב ואן קאמפן ופיטר פוסט, אמנים מובילים של התקופה, בהם חרארד ואן הונטהורסט, יעקב יורדאנס ותאודור ואן תולדן, עיטרו את אולם התפוזים (Oranjezaal) בציורים המפארים את הנסיך המנוח. בין השנים 1734–1737 הוסיף האדריכל דניאל מארו לארמון שתי אגפים חדשים, בהם חדר אוכל מעוצב.
במהלך המאה ה-18 והמחצית הראשונה של המאה ה-19 עבר הארמון מספר פעמים בין משפחת נסאו, מלך פרוסיה ומספר סטאדהולדרים, עד למהפכה הבטאווית בשנת 1795. לאחר מכן, העניקה ממשלת הרפובליקה הבטאווית את הארמון לעם ההולנדי, שבבעלותו הוא נותר עד היום.
המאה ה-19 וה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1800–1805 שימש הארמון כמשכנה של הגלריה הלאומית לאמנות, שהייתה לימים לרייקסמוזיאום. בין 1805 ל-1807 התגורר בו המלך לואי בונפרטה, אחיו של נפוליאון בונפרטה.
בשנת 1815, עם הכתרתו של וילם פרדריק, נסיך אורנג' נאסאו, למלך הולנד (וילם הראשון), הפך ארמון טן בוש לאחת מהמעונות הרשמיים של משפחת המלוכה. הארמון היה מועדף במיוחד על בני המשפחה המלכותית, ובשנת 1899 אף התקיימו בו כמה מפגישות ועידת השלום הראשונה בהאג. במלחמת העולם הראשונה שימש הארמון כמשכנה המרכזי של המלכה וילהלמינה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו המלכה וילהלמינה ומשפחתה לעזוב את הארמון עם פלישת גרמניה הנאצית להולנד. הנאצים תכננו להרוס את הארמון, אך תוכנית זו סוכלה. עם זאת, הארמון ניזוק קשות ואינו היה ראוי למגורים.
בשנים 1950–1956 שוקם הארמון ושב לשמש כמעון מלכותי. בשנת 1981 הפך פעם נוספת למעונה המרכזי של משפחת המלוכה.
אדריכלות ועיצוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארמון עבר שינויים משמעותיים מאז בנייתו. כיום הוא כולל חלק מרכזי ושני אגפים ארוכים, המשתרעים על פני כ-110 מטרים מקצה לקצה. הגנים הסובבים את הארמון עוצבו במאה ה-18 על ידי האדריכל דניאל מארו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Princess Beatrix moves into new home". 4 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stenvert, R. et al. (2004). Monumenten in Nederland: Zuid-Holland, p. 227–228. Zwolle: Waanders Uitgevers. מסת"ב 90-400-9034-3.