ארמון הגראנד מאסטר

ארמון הגראנד מאסטר
Palazz tal-Gran Mastru

מידע כללי
סוג	ארמון
מיקום	ולטה
מדינה	מלטה
בעלים	ממשלת מלטה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1574
תאריך פתיחה רשמי	1574
אדריכל	ג'רולאמו קסאר
סגנון אדריכלי	מנייריזם
מידות
קומות	2
קואורדינטות	35°53′56″N 14°30′51″E
מפת ולטה והארמון במרכזה

ארמון הגראנד מאסטר במרכזה של ולטה, מוקף בכיכרות

תרשים הקומה הראשונה של הארמון

מראה הארמון

חצר נפטון

ארמון הגראנד מאסטר (במלטית: Palazz tal-Gran Mastru) בוולטה הוא ארמון השוכן בעיר ולטה, והפונה אל כיכר הרפובליקה (Misraħ ir-Repubblika) שמדרום-מערב לו, ואל רחוב הרפובליקה וכיכר ג'ורג' הקדוש (Pjazza San Ġorġ) שמצפון-מערב לו. הארמון הוא המבנה החילוני הגדול בעיר, והוא ממוקם במרכזה הגאוגרפי. הוא שימש, בין היתר, כמקום מגוריו ועבודתו של הגראנד מאסטר של מסדר ההוספיטלרים במלטה, ומכאן שמו. עד שנת 2015 שכן במבנה הפרלמנט של מלטה, עת עבר למשכנו החדש, וכיום שוכנים בו לשכת נשיא המדינה, מוזיאון השריון ומשרדי ממשלה.

היסטוריה

הקמת הארמון לפי תוכניתו של האדריכל ג'רולאמו קסאר (Gerolamo Cassar), החלה ב-1571. העבודות נשלמו ב-1575, והארמון שימש כמשכנם של 21 גראנד מאסטרים עד שההוספיטלרים גורשו מהאיים על ידי חייליו של נפוליאון ב-1798. במשך השנים נערכו בארמון שינויים ושיפוצים והוא עוטר ביצירות אמנות, עד שקיבל את מראהו הנוכחי באמצע המאה ה-18. ב-1798 בזזו הצרפתים את המבנה והסבו לו נזק, אך זה תוקן ברובו על ידי הבריטים, אשר כבשו את מלטה ב-1800, וקבעו בארמון את משכן המושל. ב-1860 הוכרז אוסף השריון והנשק במבנה כמוזיאון הציבורי הראשון במלטה. הפרלמנט הראשון של מלטה התכנס בארמון ב-1921, ולאחר שהמדינה זכתה בעצמאותה ב-1964 נקבע המבנה כמקום משכנו הקבוע. המבנה נפגע באורח לא קשה בעת ההפצצות האוויריות על מלטה במהלך מלחמת העולם השנייה, והנזקים תוקנו בשנים שלאחר מכן. מאז 1976 משמש הארמון גם כלשכת נשיא הרפובליקה (לרשותו שני ארמונות מגורים אחרים באי).

הארמון

לארמון שתי קומות, וצורתו כשל מלבן באורך של 97 מטרים וברוחב של 83 מטרים. הבניין בנוי מאבן גיר ותקרותיו עשויות מעץ שהובא מאירופה. למעט שני פורטיצ'י בסגנון הבארוק הפונים אל רחוב הרפובליקה, חלונות שקועים בשתיים מחזיתותיו ומספר עיטורים קטנים נוספים, חזותו החיצונית פשוטה למדי.

קומת הקרקע שמשה בעבר לאורוות, לחדרי המשק ולמגורי העובדים, בעוד שהקומה שמעליה יועדה לגראנד מאסטר ולאבירים. כיום שוכנים בקומת הקרקע משרדים ומוזיאון השריון (להלן). בין שתי הקומות מקשרים שני גרמי מדרגות סימטריים בצורת חצי מעגל, ואשר גודלם מותאם לנשיאת אפריון. הקצה העליון של גרם המדרגות מוליך אל מסדרון הכניסה המקביל לרחוב הרפובליקה, ובו מוצגים דיוקניהם של מספר גראנד מאסטרים, ציורים אחרים ושריונים. לאורך קירות המסדרון קבועות לונטות שבהן מתוארות סצינות מקרבות שונים שהתרחשו בין ההוספיטלרים לבין העות'מאנים. בקצהו של מסדרון הכניסה שוכן מסדרון הנסיך מוויילס, שזכה בשמו ב-1862, לאחר ביקורו במלטה של אדוארד השביעי, אז עדיין נסיך. החדרים לאורכו של מסדרון זה שמשו בעבר כדירתו הפרטית של הגראנד מאסטר, וכיום הם משמשים את נשיא הרפובליקה. בלונטות שמעל לדלתות מתוארים הישגיהם הימיים של אבירי המסדר.

החצרות הפנימיות

בארמון שתי חצרות פנימיות, אשר היו בעבר חצר אחת מדורגת, שבין שני חלקיה גרם מדרגות. הן הופרדו בשלב מאוחר יותר על ידי מסדרון השריון ושורת החדרים שלאורכו.

חצר הנסיך אלפרד (Prince Alfred's courtyard) שוכנת בצידו הדרום-מערבי של המבנה וגובלת בצידה האחד בקיר החיצוני של המבנה לאורך רחוב התיאטרון הישן (Triq it-Tijatru l-Antik). החצר כמעט רבועה - אורכה 30 מטרים ורוחבה 27 מטרים - ומוליכות אליה שלוש כניסות, אחת מהן ישירות מהרחוב. במקור ניטעו בה עצי תפוזים, אך ב-1858, לאחר ביקורו במלטה של הנסיך אלפרד, בנה של המלכה ויקטוריה, היא נקראה על שמו ועוצבה מחדש. במרכזה של החצר ערוגה עגולה גדולה, ונטועים בה עץ דקל גדול וסביבה מספר עצים נוספים. ב-1745 נוסף לחצר מגדל שעון הצופה אליה מצידה הצפון-מזרחי, ובו ארבעה שעונים המראים את השעה, היום, החודש ואת מופע הירח. בכל שעה עגולה מכות ארבע דמויות של עבדים עות'מאניים על הפעמון. בפינה המערבית של החצר, ניצב גרם מדרגות מודרני מחופה בקירות זכוכית.

החצר האחרת - חצר נפטון (Neptune's courtyard) - שוכנת לאורך צידו הצפון-מערבי של המבנה והיא גבוהה מעט משכנתה. אורכה 43 מטרים ורוחבה 18 מטרים, והיא נתחמת משלושת צדדיה על ידי מסדרונות. לאורכה ארקאדה שבה 20 קשתות בסך הכל - שלוש לרוחבה ושבע לאורכה. הכניסה הראשית אל החצר היא מצידה הצפון-מערבי, והיא מוליכה דרך המבנה עד לפורטיקו שברחוב הרפובליקה. בחצר ערוגות פרחים ומספר שיחים ועצי דקל. בקצה החצר שמול הכניסה ניצב פסל השיש של נפטון שהעניק לה את שמה. בידו הימנית אוחזת הדמות בקלשון ומהשמאלית שופע נחל. הפסל פוסל ב-1615 והוצב בחצר ב-1861. הוא שופץ בתחילת המאה ה-21, ופיסת ארד שהסתירה את מבושיו ואשר הונחה בהוראתו של אחד הגראנד מסטרים, הוסרה. מאחורי הפסל מזרקה ששמשה בעבר לשתייה.

אולם המועצה העליונה

אולם המועצה העליונה

אולם המועצה הגדולה

"אולם הכס", שנודע בעבר כאולם המועצה העליונה (Supreme Council Hall או Sala del Maggior Consiglio), שימש בתקופת ההוספיטלרים כחדר קבלת פנים לשגרירים ולאורחים רמי מעלה. בתקופה הבריטית הוא זכה לשם "אולם מיכאל וג'ורג' הקדושים" (Hall of St Michael and St George), ועוצב מחדש בשנת 1818 בסגנון נאו-קלאסי, אך המצב הושב לקדמותו בתחילת המאה ה-20. כיום משמש האולם את נשיא הרפובליקה.

בקצהו של החדר, מתחת לסמל מלטה, ניצב עדיין כסאו של הגראנד מאסטר, וזה הקנה לו את כינויו העממי. מעגל של 12 ציורי הקיר המקיף את חלקו העליון של האולם, מתאר סצינות מהמצור הגדול על מלטה ב-1565, מעשה ידיו של הצייר האיטלקי, מתאו פרז ד'אלסיו (Matteo Perez d’Aleccio), אשר השתלם אצל מיכלאנג'לו. בגומחה באחד הקירות קבוע מגנו של זא'ן דה לה ולט, יצירה מראשית המאה ה-20. התקרה מעוצבת בדוגמת שקעים ותולות ממנה נברשות בסגנון המאה ה-18.

אולם המועצה הגדולה

"אולם הגובלנים" מכונה גם "אולם המועצה הגדולה" בשל כך ששימש להתכנסות מועצת האבירים ההוספיטלרים. בד בבד הוא שימש חלק מהזמן כקפלה הפרטית של הגראנד מאסטר, ולכן שכנה בו קומת גלריה שיועדה למקהלה. גלריה זו נבנתה מעץ האוניה "סנטה אנה" (Santa Anna) ששמשה את ההוספיטלרים ב-1523, עת נמלטו מפני הטורקים לאחר המצור על רודוס, והפליגו למלטה. בתקופת הבריטים פורקה הגלריה, והאולם שימש את מזכירו של המושל ונערכו בו אירועים חברתיים. ב-1921 התכנס הפרלמנט של מלטה לראשונה בחדר זה. הוא שימש את הפרלמנט עד 1976 עת נקבע אולם המליאה בארסנל בקצהו האחר של הבניין.

עשרת הגובלנים המכסים את קירות החדר ומעניקים לו את שמו הנוכחי, יוצרו בצרפת בין השנים 1708-1710 לפי ציורים שהוכנו קודם לכן. הם מציגים צמחים ובעלי חיים אקזוטיים, והם הסט היחיד שנותר בשלמותו מתוך מספר סטים שזכו לכינוי "צבעי הודו" (Teintures des Indes). גם באולם זה תקרת עץ מעוצבת ובה דוגמת שקעים. התקרה הייתה מכוסה משך שנים רבות בכיסוי פשוט, ובמשך הזמן נשתכח דבר קיומה מעליו. הכיסוי הוסר רק לאחר שהתקרה מעליו התגלתה במקרה. מעל הגובלנים קבועים ציורים המתארים קרבות ימיים בין העות'מאנים להוספיטלרים, ו-12 אלגוריות של המוסר הרומי והנוצרי.

חדרים אחרים

אולם השגרירים

• אולם השגרירים מכונה גם "האולם האדום" בשל צבעו של בד הדמשק המכסה את הקירות. גם הוילונות, השטיח והקטיפה על ידיות הכורסאות אדומים כולם. האולם השוכן בין אולם המועצה הגדולה ואולם פייג', שימש את הגראנד מאסטר כחדר שימוע, ובתקופת הבריטים נערכו בו ישיבות. כיום הוא משמש את נשיא הרפובליקה לעריכת אירועים רשמיים דוגמת השבעת חברי הממשלה, קבלת כתבי האמנה וקבלות פנים. על הקירות ציורים של מלכים בני המאות ה-17 ו-18.
• חדר האוכל הממלכתי - בתקופת הבריטים עיטרו דיוקניהם של מלכי בריטניה את קירות האולם. החדר נבנה מחדש לאחר שנפגע בהפצצות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה, וכיום תלויים בו דיוקניהם של ראשי מלטה מאז שהמדינה הייתה לרפובליקה ב-1974. בחדר קמין, שתי נברשות ושטיח ירוק, ובמרכזו ניצב שולחן אליפטי. שלושת חלונותיו משקיפים אל עבר רחוב הרפובליקה.
• אולם פייג' היה במקור חדר מעבר בין אזור המגורים של הגראנד מאסטר לחדרים הרשמיים. הוא שימש ככל הנראה את משרתיו של הגראנד מאסטר, ומכאן שמו (Pgae באנגלית הוא נער-משרת). ציורי הקיר בחדר הם מ-1609 והם מתארים אירועים בתולדות מסדר ההוספיטלרים, במשך מאתים השנים שקדמו לבואם של האבירים למלטה. הציורים מחוברים זה לזה ויוצרים מעין סיפור בהמשכים.

מסדרון השריון

• מסדרון השריון - מסדרון השריון שוכן במרכזה של הקומה הראשונה ואורכו 31 מטרים. לאורכו ניצבים שריונים, וברצפתו העשויה שיש קבועים מגניהם של מספר גראנד מאסטרים וכן סמל מלטה. בקיר האורך הצפון-מזרחי קבועים חלונות המשקיפים אל חצר נפטון, ומעליהם ומעל לדלתות שממולם קבועות לונטות שבהן ציורי נוף של האיים.

מוזיאון השריון

מוזיאון השריון (Palace Armoury ובעבר Sala d’Armi del Palazzo) הוא אחד מהאוספים הגדולים מסוגו השמורים במקומם המקורי. ארסנל המסדר שיכל לספק שריון ונשק לאלפי לוחמים, הלך וגדל עם השנים, שכן לפי הכללים הנוהגים, כלי נשקם ושריוניהם של האבירים והחיילים שמתו או נפלו בקרב עברו לרשותו. האוסף הועבר אל הארמון בשנת 1604 ונשמר באולם הפרלמנט, אך ב-1975 הוא הועבר לשני החדרים שמתחתיו ואשר שימשו בעבר כאורווה. עם תום שלטונם של ההוספיטלרים באיים, חלקים מהאוסף נלקחו על ידי הצרפתים ולאחריהם על ידי הבריטים, והועברו אל מחוץ למלטה. ב-1860, לאחר שני ניסיונות להעביר את יתר האוסף לבריטניה, הוא הוכרז לבסוף כמוזיאון הציבורי הראשון במלטה, וב-1902 הוכן קטלוג המתעד את מוצגיו. בימי מלחמת העולם השנייה הועבר האוסף למקום מבטחים, והושב לארמון לאחריה.

אף שרק חלק מהאוסף שרד, הוא עדיין כולל למעלה מ-5,700 מוצגים מתוצרת החרשים הספרדים, האיטלקים, הצרפתים והגרמנים, שנחשבו למובילים בתחום. המוקדמים שבמוצגים יוצרו במאה ה-15, כאשר מעוזם של האבירים היה עדיין באי רודוס. בנוסף מוצגים במוזיאון שריונים עות'מאנים שנפלו שלל בידי האבירים וכלי נשק שונים, דוגמת חרבות, האלברדים, קסדות, מגנים, רובי ארקבוז, ואף תותחים ומרכבות.

לקריאה נוספת

ארמון ראשי המסדר של אבירי רודוס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמון הגראנד מאסטר בוויקישיתוף

• סיור וירטואלי במבנה באתר הפרלמנט של מלטה(הקישור אינו פעיל)
• הארמון באתר נשיא מלטה
• מוזיאון השריון באתר מורשת מלטה
• תמונת הארמון מבחוץ(הקישור אינו פעיל)