ארמון בית א-דין
ארמון בית א-דין (בערבית: قصر بيت الدين; תעתיק: קָצר בּית אלדִין) הוא ארמון בעיירה בית א-דין, שבנפת שוף, מחוז הר הלבנון, בלבנון, שנבנה על ידי בשיר השני במאה ה-18.
הארמון מחולק לשלושה חלקים. בשנת 1991 הוקם בארמון מוזיאון "מוזיאון ארמון בית א-דין", המספר את סיפור הארמון וכן יש בו פריטים הנוגעים להיסטוריה של האזור.
מדי שנה, בקיץ, הארמון מארח את פסטיבל בית א-דין.[1]
בניית הארמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמיר בשיר השני (אנ') משושלת שיהאב (אנ'), שלימים הפך לשליט האמירות "הר הלבנון", החל לבנות את הארמון בשנת 1788 ובנייתו ארכה כ-30 שנה.[2] בבניית הארמון הועסקו אדריכלים, בנאים, סתתים ובעלי מקצוע מקומיים, איטלקים, טורקים, ודמשקאים. חלק מחומרי הבניין, כמו שיש, הובאו מאיטליה וארצות אחרות.[3] סגנון הבניה של הארמון הוא סגנון ערבי לבנוני, בשילוב סגנון אדריכלות הבארוק האיטלקי.
בית המשפחה - דאר אל-חרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1806 הושלם השלב הראשון בבניה, החלק הפנימי הנקרא בטורקית הארמִליק (Haremlik) ובערבית "דאר אל-חרים" (دار الحريم) המשמעות המילולית היא "בית הנשים", זהו החלק הנסתר מעיני זרים והוא משמש למגורי נשות המשפחה: אשת האמיר, בנותיו ומשרתותיהן. לחלק זה אין גישה לגברים שאינם בני המשפחה הקרובים. משהושלם המבנה, עברו בשיר ובני משפחתו להתגורר בו.
החמאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצפון ל"דאר אל חרים" נבנה "חמאם" ששימש את גברי המשפחה. החמאם נבנה על פי דגמים של מקומות דומים בתקופה הרומית. והוא כולל:
- פריג'ידריום: חדר מקורר ששימש להתפשטות מהבגדים ולהרגעה לפני ואחרי הרחצה. החדר שימש גם ל"ישיבות" של גברים מהמשפחה כדי לדון בנושאים שונים.
- טפידריום: החדר הפושר ששימש לעיסויים וכן מעבר בין החלק הקר לחמים.
- קלדריום: החדר החמים. רצפת החדר נתמכה מלמטה עם עמודי לבנים וקמרונים שיצרו חלל שבו היה אוויר מחומם.[2]
בשנת 1811כבר במהלך בניית החלק אמצעי, העביר בשיר את מטה האמירות מדיר אל-קמר לבית א-דין.
אספקת מים לארמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך אספקת מים לארמון, נבנתה בין השנים 1812–1814 אמה באורך של כ-16 קילומטרים שהוליכה מים ממעיינות א-צפא (אנ') שבג'בל בארוכ אל הארמון, ונבנה חמאם טורקי המסוגל לקרר או לחמם את המים בהתאם לעונות השנה. לצורך בניית האמה חויב כל אחד מתושבי האזור "הכשירים" לתרום יומיים של עבודה ללא תשלום.[2]
החלק האמצעי - דאר אל-ווסטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק האמצעי של הארמון, דאר אל-ווסטה (دار الوسطه) הוא מרכז החיים היום-יומיים של בני המשפחה הקרובה של האמיר, כמו מפגשים משפחתיים, אירוח קרובים.
הכניסה לדאר אל ווסטה, היא מגרם מדרגות כפול, בקצה המערבי, הרחוק, של החצר, שם ניצב פסל של כמאל ג'ונבלאט. הארכיטקטורה כוללת ארקדות גדולות, מרפסות עם חלונות מנדאלון (אנ'), מזרקות, חדרים מחופי עץ ארז מגולף ומעוטר בקליגרפיה ערבית, עם שיש משובץ ופסיפסים.[4][5]
בצד הצפוני של אזור זה היו המשרדים של המזכירים והוא נקרא: דאר אל-כתאבה (دار الكتابه).[6]
האורוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דאר אל ווסטה ודאר אל חרים בנויים בקומה השנייה, מעל אורוות ששימשו בעבר 600 סוסים ורוכביהם וכן את 500 החיילים הרגליים של משמר האמיר. מאז שיחזור הארמון האורוות "מאכסנות" אוסף רחב של פסיפסים ביזנטיים, שהגדולים שבהם, נלקחו מהריסות כנסייה ביזנטית מהיישוב ג'יה (לבנון) (אנ'), כ-28 קילומטרים דרומית לביירות. הכתובות היווניות המופיעות על הפסיפסים מתארכות אותם למאות ה-5 וה-6 לספירה. פסיפסים מאתרים אחרים מוצגים אף הם באורוות ובגנים הסמוכים.[2]
המטבחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקצה הארמון, ליד "דאר אל חרים" ו"דאר אל ווסטה" נמצאים המטבחים שבהם הכינו את הארוחות היומיות ליותר מ-500 איש. האוכל נלקח משם לאזורי המגורים והאירוח, שם הונח על מגשים לנכבדים ומבקריהם.[6]
החלק החיצוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק הציבורי - (בערבית: دار البراني, דאר אל-בראני; בטורקית: Selamlık, סלאמליק) שימש חלק ציבורי ורשמי בארמון. אזור זה נפגשו הגברים, קיבלו אורחים וניהלו עניינים רשמיים, מפגשים ואירועים חברתיים, דיונים פוליטיים, פגישות עסקיות או אירוח של אורחים גברים, שאינם מהמשפחה.
ב-1829 הושלמה בניית החלק החיצוני של הארמון, שכלל את הלשכות, האולמות, חדרי המפגש וחדרי האירוח ובכך הפך הארמון למרכז השלטוני החדש של בשיר, כמו גם מרכז אירוח לאורחים רמי מעלה מהמזרח התיכון ואירופה.[4]
חדרי האירוח - אל-מדאפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצד ימין של החצר הזה נמצא מבנה בן שתי קומות ששמשו חדרי אירוח (المضافة; תעתיק: אל-מד'אפה).
גרם מדרגות מוביל לקומה העליונה, אשר שוחזרה בשנת 1945 על פי תוכניות ומסמכים מזמן הבנייה.[2]
.
החצר - "אל-מידן"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכניסה הראשית לארמון מובילה לחצר גדולה (الميدان; אל-מידן), 107X45 מטר. כאן היו נפגשים או מתכנסים אנשי חצר ומבקרים למטרות שונות ומכאן היה יוצא האמיר עם פמלייתו בתהלוכה טקסית, לציד, למסעות או למלחמה.[5]
הארמון משנת 1840
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנת 1840, כאשר האמיר בשיר השני נשלח לגלות, שימש הארמון את העות'מאנים כבניין ממשלתי.[3] בשנות ה-60 של המאה ה-19 קנה המותאצריף (אנ') הארמני דאווד פאשה (ער') את הארמון ממשפחת שיהאב עבור ממשלת לבנון, והפך אותו למעון קיץ של המותאצריפים שירשו זה את זה בין השנים 1864–1915.[7]
בתקופת המנדט הצרפתי ולאחר הכרזת הרפובליקה הלבנונית ב-1926, החלו בארמון עבודות שיקום נרחבות במטרה להחזירו לתפארתו המקורית.
הגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליד הארמון ניטעו עצי תות רבים, כדי לגדל תולעי משי ולייצר את בדי המשי שבשיר אהב.
קבר האמיר בשיר השני ורעייתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעבר למרחצאות נמצא קברם של בשיר השני ורעייתו הראשונה שָמְס (شمس; תרגום: שמש). המבנה הוקם על ידי בשיר, כשאשתו מתה, מבנה בעל כיפה, בין העצים. ב-1840 הוגלה בשיר על ידי העות'מאנים למלטה ומשם ל איסטנבול, שם הוא מת ב-1850. בשנת 1947 הוחזרו שרידי גופתו ללבנון והוטמנו בקברה של רעייתו.[2][3][7]
בית הנשיא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1934 המקום הוכרז כמונומנט בעל ערך היסטורי לאומי.[8] בשנת 1943 הכריז עליו בשארה אל-ח'ורי, הנשיא הלבנוני הראשון, כמעון הקיץ הרשמי של הנשיא.[2][3] במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) המבנה ניזוק קשות. לאחר 1984, כאשר הלחימה נסוגה מאזור זה, הורה וליד ג'ונבלאט לשחזרו. חלקים מהארמון פתוחים לציבור בעוד השאר עדיין משמשים למעון הקיץ של נשיא לבנון.
מוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתוך הארמון קיים מוזיאון ארכאולוגי ואתנוגרפי הכולל אוספים של כלי חרס מתקופת הברונזה והברזל, כלי זכוכית רומיים תכשיטי זהב, סרקופגים וכלי חרס מזוגגים מהתקופה המוסלמית. בנוסף יש במוזיאון אוסף של כלי נשק עתיקים ומודרניים, כמו גם תלבושות מהתקופה הפיאודלית.
בחדר הראשון במוזיאון נמצא דגם של הארמון וסביבתו.[2]
בית א-דין (יישוב)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בית א-דין
סביב הארמון נבנה היישוב בית א-דין כמקום מגורים לנותני השירותים לארמון, כמקום משכן לבני משפחתו של בשיר וכן בתים נוספים ששירתו אות, את ממשלו וכן את ממשלם של השליטים שבאו אחריו. עם השנים התפתח המקום ליישוב ופרנסתם של רוב תושביו, אינם קשורה לארמון.
ארמונות נוספים בבית א-דין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשיר השני בנה, בקרבת ארמונו, ארמון לכל אחד משלושת בניו: האמיר קאסם (قاسم), האמיר ח'ליל (خليل) והאמר אמין (أمين). ארמונו של קאסם, היה על הצוק הפונה לארמון הגדול והוא חרב. ארמונו של חליל משמש כבית הממשל המקומי של בית א-דין. והארמון של אמין שוחזר על ידי משרד התיירות הלבנוני והוסב לבית מלון יוקרתי (חמישה כוכבים) בשם: "מיר אמין פאלאס" (Mir Amin Palace; قصر الامير أمين)[2] המשמש מקום מפלט לעשירי ביירות. בבית המלון 22 חדרים, כל אחד מהם מעוצב באופן ייחודי עם ריהוט עתיק ומן החלון נשקף גן פורח והנוף של הרי השוף.[9]
פסטיבל בית א-דין
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסטיבל בית א-דין הוא פסטיבל שנתי הנערך בארמון, מדי קיץ בחודשים יולי ואוגוסט, מאז שנת 1985 ומופיעים בו אמנים לבנוניים וכן אמנים מרחבי העולם. בשנת 1997 הוכשרה החצר החיצונית של הארמון והותאמה לארח 5,000 איש ובמקביל, הנהלת הפסטיבל החלה להפיק הופעות ומחזות לבנוניים. מדי קיץ משתתפים בפסטיבל כ-50,000 צופים.[10]
הפסטיבל מנוהל כארגון ללא מטרות רווח. כ-65% מהתקציב השנתי מגיע ממכירת כרטיסים, כ-20% מנותני חסות ובנוסף מתקבלת תמיכה ממשלתית בשיעור 15%.[10] בין השנים 2022-2019 לא התקיים הפסטיבל בשל קשיים כלכליים.[11]
בעבר הופיעו בפסטיבל גדולי הזמרים של לבנון, כמו הזמרת פיירוז, הזמר והמלחין ודיע א-סאפי.[11] בקיץ 2023 השתתפו בפסטיבל (בין היתר) האמנים: הזמר הלבנוני ממוצא ארמני גאי מנוקיאן (Guy Manoukian) ותזמורתו, זמרת האופרה הלאומית של פריז ממצרים פרח א-דיבאני (Farrah Eldibany), המוזיקאים והיוצרים הלבנוניים בתחום הג'אז דונה ח'ליפה (Donna Khalife) וארתור סטיאן (Arthur Satyan) ועוד.[12]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מרפסת סגורה, מעץ.
-
חיפוי קירות בעץ ארז מגולף
-
אולם פנימי
-
חלק מהחמאם
-
בית א-דין, האמן: ויליאם ברטלט, חרוט על ידי: וו. פלויד (1838)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Najem, Tom; Amore, Roy C.; Abu Khalil, As'ad (2021). Historical Dictionary of Lebanon. Historical Dictionaries of Asia, Oceania, and the Middle East (2nd ed.). Lanham Boulder New York London: Rowman & Littlefield. p. 55. ISBN 978-1-5381-2043-9.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Beiteddine, www.middleeast.com
- ^ 1 2 3 4 alwatan, قصر بيت الدين .. حكاية جمال لعبق التراث والثقافة في لبنان, الوطن, 2015-10-17 (בערבית)
- ^ 1 2 Beiteddine, www.middleeast.com
- ^ 1 2 Beit Eddine palace, Mount Lebanon, Come To Lebanon
- ^ 1 2 Home of the Lebanese Mania - LebMania.Com, www.lebmania.com
- ^ 1 2 بين 1840 و2019... مَن سكن قصر بيت الدين؟, anbaaonline, 16אוגוסט 2019
- ^ alwatan, قصر بيت الدين .. حكاية جمال لعبق التراث والثقافة في لبنان, الوطن, 2015-10-17 (בערבית)
- ^ Mir Amin Palace Hotel, destinationshouf.com
- ^ 1 2 About Us, Beiteddine Art Festival (באנגלית)
- ^ 1 2 "بيت الدين".. عودة إلى زمن المهرجانات, alaraby.co.uk, 18 יוני 2022
- ^ Events 2023, Beiteddine Art Festival (באנגלית)