אריסטיד מאיול
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |
| לידה |
8 בדצמבר 1861 בניולס-סור-מר, חבל רוסיון, צרפת (האימפריה הצרפתית השנייה)  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1944 (בגיל 82) צרפת של וישי |
| שם לידה |
Aristide Bonaventure Jean Maillol |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
פיסול, ציור |
| זרם באמנות |
תנועת הנאבי, סימבוליזם |
| הושפע על ידי |
ז'אן-לאון ז'רום, אלכסנדר קבנל |
| יצירות ידועות |
Flore, L'Air, Action Enchained |
| פרסים והוקרה |
מפקד בלגיון הכבוד |
| חתימה |
 |
  | |
אריסטיד בונאוונטור ז'אן מאיול או אריסטידס בונאוונטורה ז'ואן מאיול (בצרפתית: Aristide Bonaventure Jean Maillol, 8 בדצמבר 1861 – 27 בספטמבר 1944) היה פסל, צייר, יוצר גובלנים ורשם צרפתי ממוצא קטלאני.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותו וצעירותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אריסטיד מאיול נולד בשנת 1861 כילד הרביעי מבין חמשת הילדים של רפאל מאיול (1877-1825) וקאתרין לבית רוּז'ה (Rougé).[1] אביו היה סוחר בדים ובעל כרם בכפר בניולס-סיר-מר ברוסיון שבקצה הדרום-מזרחי של צרפת. כפר זה נמצא במפגש שבין מרגלות הרי הפירנאים ובין הים התיכון, קרוב לגבול בין צרפת ובין ספרד. בבית דיברו קטלאנית. שם המשפחה "מאיול" משמעותו בשפה זו "יין צעיר".[2] האב התמסר לעסקיו באלג'ריה לשם נסע לעיתים קרובות. הייתה לו שם אחות שניהלה חנות טקסטיל. האם, שעבדה כמוכרת בחנות בגדים, כרעה תחת העומס של גידול שלושת ילדיה הראשונים לבדה. לעזרתה באו אחיותיה, קלר ולוסי הרווקה שדאגו במיוחד לאריסטיד הקטן. הושיט יד גם אבי בעלה, ימאי לשעבר, שככל הנראה, עסק בצעירותו בהברחות סחורות בין ספרד ובין צרפת.[3][4]
בבית הספר העממי בכפר נראה הילד מצייר תכופות ושוקע בחלומות. לא אהב כל כך לשחק עם ילדים אחרים אלא העדיף לאסוף לבדו פרפרים וחרקים מן הכרם או שדפים בחוף הים.[5] בגיל 12, אחרי שסיים את בית הספר העממי, עבר אריסטיד ללמוד בפנימיה במכללה קתולית "סן לואי דה גונזאג" בעיר פרפיניאן, 30 ק"מ מרחק מבניולס. הדבר היחיד שמשך עיניינו באותו בית ספר היה שיעורי הציור של מורה ממוצא פולני, היאסנט אלשימוביץ'. בגיל 13 צייר מאיול את ציוריו הראשונים בצבע שמן La Passe d'Ouve - המתאר את מפרץ הנמל בניול וכן סוס הדוהר מעל הר געש.[6]
בגיל 15, בשנת 1877, מותו המוקדם של האב בעקבות מחלה ממושכת,[7] צימצם באופן משמעותי את פרנסת המשפחה להכנסות שהופקו מהכרם, אבל גם אלה נפגעו כעבור שנתיים, מנזקי הפילוקסרה.[8][9] כשבשנת 1879 סילקו אותו הכמרים מבית הספר, שב מאיול לכפרו נחוש בדעתו להיות צייר. אחרי זמן מה הוא חזר לפרפיניאן אל מורו לשעבר, אלשימוביץ', שלימד שיעורי ציור במוזיאון היאסנט ריגו בעיר. כשסבר מאיול כי מיצה את השיעורים, ביקש מהמורה רשות לראות את אוספי המוזיאון, אך נתקל בסירוב, מה שהעכיר את היחסים ביניהם. אחרי שכנועים רבים, הסכימה דודתו לוסי, להעניק לו הקצבה חודשית לצורך לימודי אמנות בפריז הרחוקה. בהמשך הסכימה גם הנהלת המחוז הפירנאים המזרחיים לממן לו מלגה שנתית קטנה עד שנת 1892. מאיול חי בפריז בתנאי דלות, ונכשל פעמים חוזרות במבחני הכניסה לבית הספר לאמנויות יפות. בחר אז להשתתף כסטודנט-חוץ בשיעוריו של ז'אן-לאון ז'רום שלימד על יצירות אמנות עתיקות.[10] ז'רום ייעץ לו בקרירות שינסה קודם ללמוד ב"בית הספר לאמנויות הקישוט". החל משנת 1883 נרשם מאיול במחלקת הפיסול של בית הספר הזה ורכש בו מיומנויות שבאו לידי ביטוי מאוחר יותר בקריירה שלו כפסל. באותה תקופה התגורר בתנאי עוני ב Rue des Vertus. סבל לא פעם מתת-תזונה וממחלת פרקים והתאשפז מספר פעמים בבתי חולים.[11]
ב-1885 מאיול התקבל סוף סוף לבית הספר לאמנויות יפות והיה לתלמידם של אלכסנדר קבנל (1889-1823) וז'אן פול לוראן. מכיוון שלא זכה להערכתו של ז'רום עבר לקבל שיעורים אצל אדולף איבון שלימד ציורי עירום. כפי שהתוודע לאשיל לוז'ה איבון "החזיר אותו לדרך הישרה". בהמשך השתלם גם בעיצוב טאפטים וגובלנים. מאיול הסתייג מהסגנון האמנותי האקדמי ששלט בבית הספר לאמנויות. הפסל המפורסם אנטואן בורדל עזר לו ב-1889 לצאת מקשיים כספיים.
הקריירה האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שראה במוזאון קלוני את שטיחי הקיר הגבירה והחד-קרן פתח סדנת שטיחי קיר בכפר הולדתו. באותה תקופה הכיר את קלוטילד נרסיס, שהייתה לבת זוג ולמודל הראשון שלו בפיסול. בהשפעת ידידו החדש, הצייר פול גוגן, שאותו פגש ב-1892 חיפש מאיול את דרכו האישית. בתיווכו של גוגן התיידד עם חסידי אסכולת הנאבי שבראשות אדואר ווייאר, פייר בונאר ומוריס דני. העריץ מאוד את יצירותיו של פייר פובי דה שאבאן
שנת 1900 נחשבת לפרשת דרכים בקריירה האמנותית שלו. אז המציא מאיול רפרטואר של צורות, שהקדימו את פסליו העתידיים. פסליו הראשונים מעץ, ואחר כך עבודותיו בטרקוטה וחימר,"ונוס" או "המתרחצות" בעמידה, כפופות או "המסתרקות",. מזכירים את הפיסול היווני הארכאי. הסופר אוקטב מירבו והפסל אוגיסט רודן שביקרו בשנת 1902 את תערוכתו של מאיול בגלריית וולאר, התרשמו משלמות הצורות של הפסל "לדה". מירבו רכש אותה לעצמו. לפי עדותו של מירבו, רודן, לקח ערב אחד בידיו, בבית הסופר, פסלון שיצר מאיול,
ותוך כדי התבוננות בו ומישושו, אמר: "מאיול הוא פסל גדול ברמה של הגדולים ביותר... יש בה, אתה רואה, בחתיכת הברונזה הזאת, מופת לכולם - גם בשביל האמנים הוותיקים וגם עבור המתחילים הצעירים...שמחתי לראות אותה... אם למילה "גאון", שמדביקים אותה בצורה בלתי הולמת לכל כך הרבה אנשים, יש לה עדיין משמעות, זה בדיוק כאן... כן, למאיול יש את זה, גאונות הפיסול,... צריך להיות מרושע או בור מאוד, כדי לא להכיר בה. וכמה ביטחון יש בטעמו! ...כמה חוכמת חיים, בפשטותו!... מה שניתן להעריץ אצל מאיול, הנצחיות שיש בו, בטוהר, בבהירות, בזוך של מלאכת ידו ושל חשיבתו..." ותוך כדי שהחזיר, בדחילו ורחימו, את הפסלון למקומו, הוסיף רודן עם חיוך על שפתיו ,שביטא את כל האושר שבהוקרת הכישרון הזה, שמי יותר ממנו, יהיה מסוגל להבין את מיומנותו , את שלמותו הטכנית ולחוש בו את הרטט העצום של החיים:"אני שקט בנוגע לעתידו של אדם כמוהו..."
.
מכאן והלאה הקדיש מאיול את עצמו במשך ארבעים שנה לפיסול בלבד. את פסלו הגדול הראשון מאבן "שלווה" (Sérénité) (1905) רכש האספן הגרמני קראל ארנסט אוסטהאוס בשביל הווילה שלו בהוהנאגן. הנושא המועדף עליו היה העירום הנשי כאידיאל של יופי פלסטי: דמויות הנשים שעיצב הן חזקות, חסונות, גדולות, ברוח קלאסית כפי שיכול היה לראות בביקורו ביוון בשנת 1908. סגנונו מנוגד בסטטיות ובפורמליזם שלו ליצירותיו של אוגוסט רודן. ב-1904 הציג לראשונה בסלון הסתיו בפריז. ב-1905 התפרסם בפסלו "ים התיכון" שהוצג גם כן בסלון הסתיו.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
Désir - תשוקה 1907, ,תבליט גבוה בעופרת, מוזיאון ד'אורסה, פריז. -
Danseuse - רקדנית 1896, תבליט שקוע בעץ -
Baigneuse -0 מתרחצת 1902, תבליט בגבס, מוזיאון ד'אורסה, פריז. -
Mme Henry Clemens van de Velde- גברת אנרי קלמנס ואן דה ולדה c. 1899, המוזיאון לאמנות קלאסית במוז'ן, מחוז האלפים הימיים
מותו וחרושת השמועות סביבו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מקורות רשמיים ב-15 בספטמבר 1944 מאיול נפצע קשה בתאונת דרכים, בעת שנסע במכוניתו של רופא בשם ניקולו (Nicolau). בעת סופה הרכב סטה מן המסלול והתהפך. מאיול נפטר בעקבות תאונה זו ב-27 בספטמבר 1944. לפי מקורות מן החוגים הימניים ונוסטלגיים של המשטר וישי, המצטטות עדות של צייר בשם ריי טיאלייה, מאיול הוצא להורג על ידי חברים קומוניסטים של תנועת ההתנגדות הצרפתית בגלל קשריו עם הכובשים הגרמנים, ובמיוחד ידידותו עם ארנו ברקר, פסל רשמי של המשטר הנאצי. לפי מקורות אלה מאיול הועלה על רכב והובל ליער פונטנבלו. שם בוימה תאונה על ידי הפלת עץ על המכונית שבו נמצא והוא נהרג במקום. עשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 1964 הרשויות ארגנו לו הלווייה ממלכתית.[12][13]
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאיול היה נשוי לקלוטילד לבית נרסיס ו. בנם היחיד בשם לוסיין מאיול נקרא אולי לזכרה של הדודה לוסי שגידלה את האמן בילדותו.[14] בעשור האחרון לחייו חי מאיול עם המודל שלו דינה ויירני בקשר אפלטוני.
שוד יצירותיו על ידי גרמניה הנצאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן הכיבוש הנאצי בצרפת עשרות יצירות של מאיול הוחרמו על ידי הארגון ERR או "כוח המשימה רייכסלייטר רוזנברג" שהתמחה בשדידת יצירות אמנות. [15] בסיס הנתונים לגבי הארגון ERR ספר 30 יצירות, בעוד קרן האמנות האבודה בגרמניה הזכיר 33 יצירות של מאיות שנשדדו על ידי גרמניה הנאצית. בסיס הנתונים במוזיאון להיסטוריה במינכן ציין 13 יצירות שנמצאו בנקודת האוסף המרכזי במינכן. פסלו "הראש של פלורה" נמצא בסליק של האספן הגרמני קורנליוס גורליט, בן של סוחר האמנות של היטלר, הילדברנד גורליט.[16] עם האספנים היהודים שנשדדו מיצירות של מאיול נמנו הוגו סימון, אלפרד פלכטהיים ואחרים.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 - מוזיאון מאיול בפריז, ברחוב גרנל 61-59, ברובע 7 - הוקם על ידי דינה ויירני ונחנך על ידי הנשיא מיטראן
- מוזיאון מאיול בכפר הולדתו, בניול-סיר-מר, ממוקם בביתו "לה מטרי" (La Métairie) שבו התגורר החל משנת 1910
- 1964 - דינה ורני הקימה את קרן "דינה ויירני-אריסטיד מאיול" להנצחת מפעל חייו של האמן. מיוזמת שר התרבות אנדרה מאלרו, 18 מפסלי נשים בברונזה מאת מאיול שנתרמו על ידי דינה ויירני, הוצבו באופן קבוע בחלק המזרחי של גני טילרי בפריז, בגן קארוסל. אחרי שיפוץ המוזיאון גראן לובר, בשנת 1996 הפסלים הוחזרו למקומותיהם.
יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Idea אידיאה 1900
- Ile de France איל-דה-פראנס 1901
- Leda לדה 1902
- La Méditerranée 1905
- 1911 פלורה - במוזיאון לאמנות מערבית במוסקבה
- Pomona 1912 פומונה
- 1912-1925 אנדרטה לסזאן,
- 1930 ונוס עם שרשרת - במוזיאון לאמנות "קונסטהאוס" בציריך
- 1938-1936 - שלוש נימפות בגלריית טייט בלונדון
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
טורסו (1911) -
הנימפה המרכזית מבין שלוש הנימפות -
עירום שט (1939) -
הנהר (1938-43) -
![טורסו של פסל בקיץ[17]](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/a/a7/Escultura_Tors_de_l%27Estiu_%28Aristides_Maillol%29.JPG/90px-Escultura_Tors_de_l%27Estiu_%28Aristides_Maillol%29.JPG)
טורסו של פסל בקיץ[17] -
תרגיל על הר -
![הנהר, בקונסטהאלה בהמבורג Hamburg[18]](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/4/40/Der_Fluss_by_Aristide_Maillol_%28Kunsthalle_Hamburg%29_%281%29.jpg/120px-Der_Fluss_by_Aristide_Maillol_%28Kunsthalle_Hamburg%29_%281%29.jpg)
הנהר, בקונסטהאלה בהמבורג Hamburg[18]
.jpg)
![טורסו של פסל בקיץ[17]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Escultura_Tors_de_l%27Estiu_(Aristides_Maillol).JPG)
![הנהר, בקונסטהאלה בהמבורג Hamburg[18]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Der_Fluss_by_Aristide_Maillol_(Kunsthalle_Hamburg)_(1).jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- , - Isabelle Cahn, Jean-Luc Daval,Bertrand Lorquin, Antoinette Lenormand-Romain, Dina Vierny
l'ABCdaire de Maillol,Paris Flammarion, 2009(בצרפתית)
- ריוזו הימינו - אריסטיד מאיול - תרגום לצרפתית מהספר ביפנית של Ryozo Himino 2001(בצרפתית)
- Russel T. Clement, Annick Houzé, Christiane Erbolato-Ramsey A Sourcebook of Gauguin's Symbolist Followers :Les Nabis, Pont Aven, Rose+Croix Westport,CT, USA, Praeger Publishers 2004
- אריסטיד מאיול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אריסטיד מאיול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אריסטיד מאיול, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אריסטיד מאיול, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
(באנגלית)
- ביוגרפיה קצרה באתר הגרמני art directory בגרינוולד (אורכב 05.03.2014 בארכיון Wayback Machine)
- ביוגרפיה קצרה באתר הארכיון של צרפת
- ביוגרפיה קצרה באתר הגלריה דה לה פרזידאנס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Russel T.Clement etc עמוד 491
- ^ Ryozo Himino פרק 1
- ^ L'ABCdaire de Maillol
- ^ Ryozo Himino
- ^ Ryozo Himino
- ^ Ryozo Himino
- ^ Ryozo Himino
- ^ Russel T.Clement etc עמוד 492
- ^ L'ABCdaire de Maillol עמוד 116
- ^ L'ABCdaire de Maillol עמוד 58
- ^ Russel T. Clement etc
- ^ אתר אוניברסיטת לה אוור - הוועד לפעולה חברתית ותרבותית
- ^ באתר ימני לאומני קטלאני
- ^ Ryozo Himino פרק 1
- ^ במבצע רוזנברג
- ^ [1] בסיס נתונים במוזיאון במינכן
- ^ הוצב בברצלונה לרגל המשחקים האולימפיים ב-1992.
- ^ כרזה בתערוכה לאמנות אוונגרדית בהמבורג 1933-1890: ”