אריאל עמיעד

אריאל עמיעד
לידה	10 באוגוסט 1924; בן שמן, פלשתינה (א"י)
פטירה	25 בספטמבר 2005 (בגיל 81); ישראל
מקום קבורה	עינת
מדינה	ישראל
השתייכות	ההגנה ; הבריגדה היהודית ; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1937–1958 (כ־21 שנים)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	קצין קשר ראשי
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה; מלחמת העצמאות ; מלחמת סיני
תפקידים אזרחיים
	סגן ראש עיריית תל אביב; מנכ"ל חברת החשמל; יו"ר המרכז הישראלי לניהול;

אריאל עמיעד (10 באוגוסט 1924 – 25 בספטמבר 2005)^[1] היה קצין קשר ראשי בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד החקלאות, מנכ"ל חברת החשמל וסגן ראש עיריית תל אביב.

חייו

עמיעד נולד למשפחת קליבנר בבן שמן, סבו מצד אמו שרה, מרדכי פרימן, היה ממייסדי כפר האיכרים בן-שמן, אביו יוסף היה ממניחי היסוד לענף החקלאות המתקדמת בארץ ישראל. בוגר הגימנסיה הריאלית בלפור. בגיל 13 הצטרף לארגון ההגנה ובגיל 17 התנדב לצבא הבריטי, נשלח למצרים ושירת באבטחת מתקני נפט. עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה ולחם עמה באירופה. הוא סייע להברחת ניצולי שואה לארץ ישראל. ביוני 1946 חזר לישראל, באותה תקופה נהרג אחיו עמיחי, במהלך פעולת פיצוץ גשר א-זיב^[2]. יחד עם משפחתו שינה בעקבות כך את שם משפחתם לעמיעד.

במלחמת העצמאות היה קצין קשר בירושלים ובגוש עציון. שימש קצין קשר של חטיבת עציוני, השתתף בקרבות פריצת הדרך לירושלים ובהמשך כקצין קשר של חזית הדרום. הקים את מערך ההדרכה של שירות הקשר יחד עם יהושע מקובר ונתן קפלן ועמד בראש בית הספר הראשון לקשר^[3].

בוגר הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ב-1951 השתחרר ונסע לארצות הברית ללימודי כלכלה חקלאית ומינהל ציבורי באוניברסיטת קורנל, עבד בארצות הברית כעוזר מחקר בחוות ניסיונות חקלאית. בשובו גויס על ידי הרמטכ"ל משה דיין לשמש כקצין קשר ראשי. עמיעד קידם את החיל מבחינה טכנולוגית, ונקבעה סיסמת החיל "המברק עבור יעבור". יצא לארצות הברית ערב מלחמת סיני לרכוש מכשירי קשר חדישים ולאחר המלחמה מעבר למכשיר תג"ם חדש, הכנסת מכשירי חד-פס ומכשירי טלפרינטר לעוצבות השדה.

שירת כעוזר ראש אג"ם, מאיר עמית. ב-1957 מונה לעמוד בראש "ועדת עמיעד", ועדת חקירה משותפת לצה"ל ולמוסד במטרה לברר האם אברי אלעד, "האדם השלישי" מפרשת העסק הביש, היה זה שהסגיר את רשת אמ"ן לידי כוחות הביטחון המצריים. הוועדה בראשותו לא מצאה הוכחות משפטיות לטענה, אך לפי המלצתה הועמד אלעד לדין בגין החזקת מסמכים סודיים ומגע עם האויב.

לאחר שחרורו מצה"ל ב-1958 שימש סגן מנהל מחלקת התכנון ומקצועות הדרכה וייעוץ במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בתחילת 1960 מונה להקים את מינהל ההדרכה של משרד החקלאות, במשך השנתיים שעמד בראשו הקים 13 לשכות הדרכה ברחבי הארץ ואיחד את רשתות ההדרכה של המשרד עם אלו של הסוכנות. ב-1961 מונה למנכ"ל משרד החקלאות, הצעיר במנהלי המשרדים מאז קום המדינה. בתקופתו בתפקיד עודד את היצוא החקלאי, שיש כיו"ר תה"ל, הרשות לפיתוח החולה ואגרקסקו^[4] והשקיע במחקר ופיתוח^[5]^[6]. יזם את "חקלאות הניילון" (כיסוי הגידולים ביריעות לשם הגנה מפגעי מזג האוויר), סלסלות הפלסטיק לתות שדה, שנתנו עדיפות לפרי הישראלי באירופה^[7] ואת "האשראי המודרך", שהסדיר יחסי אמון בין החקלאים, הבנקים והממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים קידם תוכנית חומש לעידוד החקלאות ביהודה ושומרון^[8]

בספטמבר 1969 התפטר מתפקידו על רקע הצבתו במקום השני ברשימת המערך לבחירות לעיריית תל אביב. החל מנובמבר 1969 הוא שימש כסגן ראש העירייה וממלא מקומו וכאחראי על אגף התברואה^[9]^[10]. הוא פרש בסוף 1972^[11], לאחר חילוקי דעות עם ראש העיר יהושע רבינוביץ'.^[^{דרוש מקור]}

מתחילת 1973 שימש כממלא מקום מנכ"ל חברת החשמל תחת המנכ"ל אברהם בלוך. בפברואר 1974 מונה למנכ"ל חברת החשמל, הוא נאלץ להתמודד עם משבר האנרגיה העולמי בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הנהיג את התקנת טורבינות הגז לייצור חשמל בשעות השיא ואת הקמת תחנת הכוח בחדרה, התחנה הפחמית הראשונה בישראל, שעם השלמתה הגדילה את כושר ייצור החשמל במדינה בכ-60%. שימש בתפקיד עד 1980.

כיהן כיו"ר המרכז הישראלי לניהול. בתחילת שנות השמונים שימש נציג היישובים היהודים ברמת הגולן ועסק בפיתוח התשתיות בה. בהמשך מונה ליו"ר חברת מפעלי חמצן וארגון.

היה נשוי לרינה ואב לשלושה ילדים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריאל עמיעד בוויקישיתוף

אורי דרומי, ציוד חדיש לחיל קשר, מודרניזציה בחקלאות, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2005
ארנה שמר, הצעיר שבמנהלי המשרדים, מעריב, 5 בדצמבר 1961
דור שלישי לחקלאות, דבר, 8 בדצמבר 1961
דוד תדהר (עורך), "אריאל עמיעד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4479
אלי אלון, ערב זיכרון לאריאל עמיעד-"איש חזון וביצוע", באתר TheMarker‏, 16 בינואר 2012 (מאורכב בוייבאק מאשין)
דניאל רוזן, אל"ם אריאל עמיעד (קליבנר) – מפקדו השלישי של החיל, קשר"ר מלחמת סיני, באתר העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, יוני 2020

הערות שוליים

^ אתר "Billiongraves"
^ עמיחי עמיעד קליבנר באתר יזכור כדורי
^ יואב גלבר, גרעין לצבא עברי סדיר, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ו, עמ' 181
^ דויד מושיוב, זריקות עידוד לשיווק החקלאי לחו"ל, דבר, 13 במאי 1964
^ עמיעד: ישראל תייצא מאה מיליון פרחים, מעריב, 26 ביוני 1969
^ חקלאים יקבלו השנה הלוואות לעידוד גידולים, מעריב, 16 ביוני 1969
^ רפאל אלדור, חקלאים בעולם מעתיקים שיטות אריזה ויצור מישראל, מעריב, 28 במאי 1968
^ אריה ארד, מכינים תוכנית חומש חקלאית ליהודה ושומרון, דבר, 9 באוקטובר 1967.
^ מנחם תלמי, "מטאטא ופרח" לתל-אביב, מעריב, 21 בנובמבר 1969
^ היום תושלם הקואליציה בת"א (בתוך "בומדיין קורא וגו'"), דבר, 26 בנובמבר 1969
^ עמיעד: "לא נהניתי מהמשחק הפוליטי ואף סבלתי ממנו, דבר, 1 בינואר 1973

[1] אתר "Billiongraves"

[2] עמיחי עמיעד קליבנר באתר יזכור כדורי

[3] יואב גלבר, גרעין לצבא עברי סדיר, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ו, עמ' 181

[4] דויד מושיוב, זריקות עידוד לשיווק החקלאי לחו"ל, דבר, 13 במאי 1964

[5] עמיעד: ישראל תייצא מאה מיליון פרחים, מעריב, 26 ביוני 1969

[6] חקלאים יקבלו השנה הלוואות לעידוד גידולים, מעריב, 16 ביוני 1969

[7] רפאל אלדור, חקלאים בעולם מעתיקים שיטות אריזה ויצור מישראל, מעריב, 28 במאי 1968

[8] אריה ארד, מכינים תוכנית חומש חקלאית ליהודה ושומרון, דבר, 9 באוקטובר 1967.

[9] מנחם תלמי, "מטאטא ופרח" לתל-אביב, מעריב, 21 בנובמבר 1969

[10] היום תושלם הקואליציה בת"א (בתוך "בומדיין קורא וגו'"), דבר, 26 בנובמבר 1969

[11] עמיעד: "לא נהניתי מהמשחק הפוליטי ואף סבלתי ממנו, דבר, 1 בינואר 1973

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]