אריאל ברונז
 | |
| לידה |
16 ביולי 1984 (בן 40) אודסה, אוקראינה |
|---|---|
| סוגה מועדפת | מחזאות, בימוי, מיצג, שירה, משחק |
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות | מ-2011 |
| https://www.arielbronz.com | |
  | |
אריאל ברונז (נולד ב-16 ביולי 1984 באודסה) הוא יוצר, במאי, מחזאי, משורר, אמן פרפורמנס, שחקן ומורה לתיאטרון.
ברונז הוא בוגר בתי הספר למשחק ניסן נתיב ויורם לוינשטין ובית הספר לאמנות מנשר. כיום הוא מורה למחזות שייקספיר בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.
זוכה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לשנת 2018.
במקביל הוא משמש כמנהל אמנותי שותף ובמאי הבית של תיאטרון קליפה.
אודות יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברונז בולט בזירת התיאטרון העכשווי בישראל במופעיו השנויים במחלוקת. עבודותיו נועדו לעורר הדים ציבוריים ותקשורתיים נרחבים; ברונז מנצל את תרבות הפופ בדי להעביר לקהל ביקורת נוקבת וקשה לעיכול, באמצעות שימוש בדימויים, סמלים וקלישאות מקומיות. בעבודותיו ניכרת הביקורת שלו על מדינת ישראל ועל הצביעות של אזרחיה[1].
ב-6 במרץ 2016 עלה שמו לכותרות כאשר הוזמן מטעם עיתון "הארץ" להופיע ב"ועידת ישראל לתרבות" עם יצירתו "Love the Juice". במהלך המופע הקהל עזב את האולם והפריע למהלך ההצגה בקריאות בוז. ברונז סירב לרדת מהבמה וכשמאבטחי הוועידה ניסו להפסיק את המופע, נעץ בתגובה בישבנו דגל לבן. בתקשורת פורסם שמדובר בדגל ישראל, מה שהוביל לגינויים קשים נגדו מצד אנשי ימין דוגמת הראפר "הצל" ושרת התרבות מירי רגב, שמשרדה הגיש נגדו תלונה במשטרה באשמת "פגיעה בכבוד דגל המדינה"[2]. אחרים הגנו על מעשיו בטענה שמדובר ביצירת אוונגרד שהוצגה במהלך כנס למען חופש הביטוי והיצירה[3]. ברונז טען בחקירתו כי מדובר היה באלתור. במאי 2020 נסגר התיק.[4]
מעבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם היצירה | תפקיד | שנים | מיקום | נוצר במסגרת |
|---|---|---|---|---|
| המלט בשוק (עבודה בתהליך) | במאי, מעבד, שחקן | 2018 | שוק התקווה, תל אביב | תיאטרון קליפה |
| מישהו בבית - מבוססת על סיפור חייו של חיים נחמן ביאליק | יוצר, במאי, כותב | 2017 ואילך | בית ביאליק, תל אביב | תיאטרון קליפה |
| חלומלילקיץ | במאי, מעבד, שחקן | 2017 - 2018 | תיאטרון הבית, תל אביב | ניסן נתיב |
| תרבות בפריפריה | יוצר, במאי, מחזאי, שחקן | 2016 | בית העיר, תל אביב | תיאטרון קליפה |
| מתקן 27 | יוצר, אוצר, במאי, מחזאי, שחקן | 2016 | בית העיר, תל אביב | תיאטרון קליפה |
| Forever / Never | שחקן, דרמטורג | 2016 | פסטיבל UNIDRAM, גרמניה | תיאטרון קליפה |
| אני דניאיל חארמס | מחזאי | 2016 | תיאטרון הבית, תל אביב | |
| Love the Juice | מחזאי, במאי, שחקן | 2015 - 2017 | תיאטרון קליפה, תל אביב | תיאטרון קליפה |
| מי רוצה סיבוב על גמל? | מחזאי, במאי, שחקן | 2015 ואילך | ברחבי הארץ | עצמאי |
| Hate Art | יוצר, במאי, שחקן | 2015 | מתחם גבירול, תל אביב | "אוהבים אמנות, עושים אמנות" |
| שר הטקס | יוצר, שחקן | 2015 | תיאטרון תמונע, תל אביב | פסטיבל אינטימדאנס |
| בורות | במאי, מחזאי, שחקן | 2014 - 2016 | תיאטרון תמונע, תל אביב | |
| ארץ פוק | מחזאי | 2014 - 2017 | צוותא, תל אביב | |
| נוח בקושי | יוצר, שחקן | 2013 | תיאטרון תמונע, תל אביב | פסטיבל אינטימדאנס |
| זה לא אני, עולם תחתון, 3 נשים, חזירים | מחזאי | 2012 - 2013 | צוותא, תל אביב | פרויקט 48 |
| ארוחה משפחתית | מחזאי | 2012 | פסטיבל עכו, עכו | |
| הדייר חיימוביץ' | מחזאי, שחקן | 2012 - 2015 | תיאטרון תמונע, תל אביב |
משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם היצירה | סוג | שנים | מאת | מסגרת |
|---|---|---|---|---|
| עלייתו לגרדום של הליצן X | תיאטרון | 2016 | אלדד פריבס | בית העיר, תל אביב, 2015 |
| הגננת | קולנוע | 2015 | נדב לפיד | סרט קולנוע עלילתי באורך מלא, הוקרן בבתי קולנוע ברחבי העולם |
| שחר אבוטבול | תיאטרון | 2014 | אור נדב ארגוב | תמונע, ת"א, 2014 |
| הומור | קולנוע | 2013 | טל זגרבה | סרט קצר, הוקרן בבתי קולנוע ברחבי העולם |
| המפטי דמפטי | תיאטרון | 2012 - 2013 | דינה בליך | תיאטראות "תמונע" בתל אביב ו"פנטנקה" שבסנקט פטרסבורג, רוסיה |
| ולו | תיאטרון | 2012 | מרטין מוגילנר | פסטיבל עכו, 2012 |
| השוטר | קולנוע | 2011 | נדב לפיד | סרט קולנוע עלילתי באורך מלא, הוקרן בבתי קולנוע ברחבי העולם |
| תפסו את המרגל | תיאטרון | 2011 | רם רחמים | מבוססת על תסכית מאת חנוך לוין |
| תיכון השיר שלנו | טלוויזיה | 2009 - 2010 | טדי הפקות |
שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| פרסום / אירוע | שנה |
|---|---|
| גרנטה - מגזין לספרות חדשה | 2017 |
| פסטיבל תל אביב לשירה | 2016 |
| הו! 11 - גיליון מיוחד: מחזות | 2015 |
| אירועי לילה לבן בבית אריאלה | 2014 |
| מגוון אירועי ספוקן וורד ברחבי הארץ | 2011 - 2014 |
| פסטיבל מטולה לשירה | 2009 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאיר אשכנזי, בהצגה הזאת, "אייל גולני ההורס" ו"מיכל בקטנה" נאנסים על הבמה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2018- יאנה פבזנר, זה היה או זה או לניילן את עצמי לסוס של מאיר דיזנגוף, באתר מאקו, 31 בינואר 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יאיר אשכנזי, יוצר הפרינג' אריאל ברונז מסביר למה הוא מתעב את הישראלים ואת מדינת ישראל, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2015
- ^ יאיר אשכנזי, יניב קובוביץ, נחקר במשטרה האמן אריאל ברונז, שתחב דגל לישבנו בוועידת ישראל לתרבות, באתר הארץ, 7 במרץ 2016
- ^ עמית סלונים, רק אל תגידו שתקיעת דגל בישבן היא לא אמנות. דעה, באתר וואלה, 7 במרץ 2016
- ^ יהושע (ג'וש) בריינר, נסגר התיק נגד האמן אריאל ברונז שנעץ דגל בישבנו בוועידת "הארץ" לתרבות, באתר הארץ, 7 במאי 2020