ארטיקולציה

דוגמאות לארטיקולציות.
משמאל לימין: סטקטו, סטקטיסימו, מרקאטו, טעם^[1] וטנוטו

ארטיקולציות מלגאטו לסטקטיסימו

אַרְטִיקוּלַצְיָה במוזיקה מתייחסת לטכניקת ביצוע, כפי שהיא באה לביטוי במשך צליל בודד או בין צלילים אחדים. הוראות ארטיקולציה ניתנות על ידי המלחין, אך כל נגן או מנצח מפרש אותן בדרכו הוא, ומשפיע בכך על גוני המוזיקה ואופיה.

סוגי ארטיקולציות

יש סוגים רבים של ארטיקולציה, ולכל אחד מהם השפעה שונה על אופן ביצוע הצליל. בכתב תווים מופיעים סימוני ארטיקולציה, הכוללים קשת מיזוג, סימון פראזה, סטקטו, סטקטיסימו, הטעמה (אקצנט), ספורצאנדו, רינפורצאנדו ולגאטו. סימן שונה, הממוקם מעל או מתחת לתו (לפי מיקומו בחמשה) מייצג כל ארטיקולציה. אופן ביצוע הארטיקולציות השונות נתון לבחירת המבצע ותלוי גם באופי היצירה ובתקופתה, וכן באופי הכלי. פיציקטו (פריטה באצבע על המיתרים) שונה מהותית מנגינה "קול לניו" (col legno) – משיכת הקשת על המיתרים, והוא ייחודי לכלי מיתר בלבד. לגאטו בכלי קשת יישמע אחרת מלגאטו בפסנתר או בכלי נשיפה מעץ וממתכת, ואותו דבר נכון לגבי סטאקטו.

ארטיקולציות שונות

לגאטו (Legato) – מסומן בקשת מעל סדרת תווים. מורה על נגינת צלילים מחוברים במשיכת קשת רצופה (בכלי קשת), ללא הרמת היד (בפסנתר) או ללא הפסקת נשימה (בכלי נשיפה או בשירה).
טנוטו (Tenuto) – מסומן בקו מעל התו. משיכת הצליל עד תומו, אף מעט יותר ממשכו הקבוע או מוגבר מעט.
מרקאטו (Marcato) – מסומן בחץ מעל התו. הצלילים כבדים ומודגשים, ללא חיבור ביניהם.
סטקטו (Staccato) – מסומן בנקודה מעל התו. צלילים קצרים ומנותקים זה מזה. בכלי נשיפה מתבצע באמצעות הלשון.
סטקטיסימו (Staccatissimo) – קיצור־יתר של הצליל, הבלטת הניתוק בין צליל לצליל.