ארזה

ארזה
	חזית המבנה הראשי במתחם בתכנון יוסף ברלין בשנת 2010
מידע כללי
סוג	בית הבראה
מיקום	מוצא עילית
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1923–1927 (כ־4 שנים)
חומרי בנייה	אבן
אדריכל	יוסף ברלין
סגנון אדריכלי	נאו-קלאסי
מידות
שטח	22 דונם
קומות	2
קואורדינטות	31°47′36″N 35°09′24″E / 31.793416666667°N 35.156722222222°E
	(למפת ירושלים רגילה) ארזה

אַרְזָה או בשמו המלא ארזה - בית הבראה לחלוצים, הוא מתחם שבו פעל בית הבראה, המצוי ביישוב מוצא עילית על כביש שבע האחיות.

היסטוריה

ראשיתו של המתחם - ארז הרצל

את ראשיתו של מתחם ארזה ניתן לזהות עוד בסוף 1898. ב-2 בנובמבר הגיעו למקום בנימין זאב הרצל ודוד וולפסון ונטעו בו עצים (הרצל נטע עץ שזוהה כארז ווולפסון נטע דקל). הרצל הגיע לאזור מוצא (לאחר סיום פגישתו עם הקיסר וילהלם השני בירושלים) בעקבות הצעתו של שמואל ברוזה, מחקלאי המושבה. הרצל מתאר את האירועים ביומנו:^[2]

בשלוש וחצי נסעתי עם וולפסון ובודנהיימר והמתיישב ברוזה אל המושבה יפת הנוף אך הענייה עדיין מאוד מוצא, שם החל הצעיר האמיץ הזה [ברוזה], לפני ארבע או חמש שנים, לעבד את הקרקע הנידחת והנוקשה הזאת [...] הנסיעה מירושלים למוצא בדרך הציורית הזאת, המזכירה קצת את הפירינאי, חלפה בקלות [...] במוצא, על חלקתו של ברוזה, על צלע הגבעה, נטעתי ארז צעיר. וולפסון נטע דקל קטן. ערבים אחדים סייעו לנו, וגם המתיישבים ברוזה וכץ. שבנו לירושלים בחשכת הליל

באופן מקרי העץ, שניטע כסמל לחידוש ההתיישבות היהודית באזורי יהודה, ניטע בדיוק בתאריך שבו פורסמה לימים הצהרת בלפור (2 בנובמבר). הארז שניטע באותו יום קיבל בספרות ובעיתונות את השם "ארז הרצל". המקום הפך לסוג של אנדרטה וחקלאי מוצא שמרו עליו. באוגוסט 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נפגע האתר והעצים נפגעו קשות, ככל הנראה כתוצאה מפגיעה של ערביי הכפרים השכנים. לימים טענה סועאד אל-חוסייני, בתו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, שאביה היה זה שגדע את הארז, כאשר למד בנערותו לרכוב על סוסים בשדות המשפחה בקולוניא, והוא וחבריו, האחים ראג'ב ורושדי אלאימאם, החליטו לבטא את איבתם לציונות באמצעות גדיעת העץ.^[3]

הניסיונות לשקם את העצים עלו בתוהו. לבסוף, כמה ימים לאחר ט"ו בשבט 1920, נטעו במקום אנשי הוועד הלאומי (בנוכחות הרברט סמואל) כמה עצי אורן ירושלים. מאוחר יותר ניטעו עצים נוספים בסביבה והצליחו לשקם את הדקל שנטע וולפסון. גדם הארז שנטע הרצל שוּמר מאוחר יותר בתוך קופסת זכוכית במקום.

על אף שהמסורת על העץ שנטע הרצל התקבעה על ארז ואף העניקה למתחם את שמו, העץ אותו נטע הרצל היה כנראה ברוש. במאמר מ-1914 כתב דוד ילין: "בשם ארז קראו לו לאותו הברוש המתרומם בגדלו שם ב"מוצא". שם מלך עצי היער נתנו לו. כי מי יכול לציר לו אחרת את עצו של הרצל?"^[4] בדיקה בוטנית שנעשתה לגדם העץ השמור בארזה הראתה שהגדם הוא אכן של ברוש.^[5]. כך או אחרת, את מסורת נטיעת העצים במקום העביר הרצל הלאה לראשוני נשיאי מדינת ישראל שנטעו כל אחד בתורו עץ במתחם. כיום מצויים בו העצים ששתלו יצחק בן-צבי (ברוש), זלמן שזר (ברוש), אפרים קציר (ברוש), יצחק נבון (ארז) וחיים הרצוג (ארז).

הקמתו של בית ההבראה

ב-1923 הונחה אבן פינה להקמת בית הבראה במתחם, בצמידות לאתר שבו ניטעו שלוש שנים קודם לכן האורנים. מדובר היה בגלגולו של רעיון שהעלה עוד הרצל. שטחו של בית ההבראה הוקצה ב-1904 והקמתו עברה להסתדרות הכללית בסוף 1920. בית ההבראה פתח את שעריו לציבור הרחב ב-1927 ובו כשישים מיטות^[1]. בית ההבראה נקרא על שם שרה שמוקלר, חלוצה ואחות רחמנייה שנפטרה בשנת 1919 מקדחת. דוד רמז הציע לקרוא למקום "ארזו" על שם ארזו של הרצל אם כי בהמשך הלכה ותפסה המקבילה הנקבית שהתקבלה לבסוף - "ארזה". המנהל הראשון של "ארזה" היה הד"ר אברהם רוזנטל (1924-1938).

בתחילה שימש המבנה בעיקר לטיפול בבעיות במערכת העיכול והוא שימש כמוסד רפואי של ממש. עם הזמן החלה הפעילות במקום להיות יותר ויותר אינטנסיבית. בשנות השלושים של המאה העשרים, נקלעה ההנהלה למשבר כלכלי, בעקבות כך עבר בית ההבראה למתכונת פעילות חלקית כאשר הוא פועל רק מספר חודשים בשנה ונשקלה החכרתו ל"ליגה למלחמה בשחפת", דבר שלא יצא לבסוף אל הפועל.

פעילות המתחם בשנות המדינה

בחלוף השנים התבסס בית ההבראה כמוסד מוכר והתחזק כלכלית. בתחילת מלחמת העצמאות ספג המתחם, שהיה בלב סביבה עוינת, הפגזות מכוחות חזית ההצלה של קאוקגי, פונה והפך למפקדה צבאית של הכוחות שנלחמו באזור ובעיקר של גדוד "בית חורון". עדויות שונות מצביעות על כך שבעת פינוי המתחם לקחו איתם תושבי מוצא גם את "ארז הרצל" מחשש שייפול בידי הערבים. לאחר ארבעה חודשים, עם סיום הקרבות באזור, שוקם בית ההבראה על ידי אריה סגל וחזר לפעילות מלאה.

בתחילה נשא המקום אופי אריסטוקרטי והפך לאתר נופש מלון ידוע לאליטה הישראלית המתהווה. בשמו של המקום נקשרו גם אגדות על שייח'ים עשירים מחצי האי ערב שהגיעו אליו על מנת להתבשם מהאוויר ומהנופים. בהמשך גדל מספר החדרים במקום והוא איבד מהאריסטוקרטיות שלו. בשנות השמונים הוסב המתחם למרכז כנסים והשתלמויות של קופת חולים ונבנו לצדו בניינים נוספים.

פיתוח המתחם כשכונת מגורים

בשנת 1991, עם הפרטת נכסיה של ההסתדרות ומכירת חברת הכשרת היישוב שהייתה אחראית על המתחם, הוא הפסיק לשמש כבית הבראה, ושיכן במשך כמה שנים בית ספר למינהל. אחר כך, גווע המקום סופית ובהדרגה החלו להתהוות תוכניות נדל"ניות לשטח^[1]. חברת הכשרת היישוב בעלת הקרקע, יחד עם הקבלן אבי ארנסון וחברת דירום, התאגדו לחברת "משכנות מוצא" במטרה לבנות במקום שכונת מגורים. בשנת 2002 אושרה תוכנית לבניית 220 יחידות דיור, על שטח של 22 דונם במתחם, סביב מבנה בית ההבראה^[6]. בשנת 2003 ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דחתה את ההתנגדויות לתוכנית, אך קבעה כי לפני מתן היתרי הבנייה יבוצע שלב תכנון נוסף שיתייחס לטופוגרפיה ולשימור העצים והאתרים ההיסטוריים במתחם^[7]. באוקטובר 2004 קבע בית המשפט המחוזי, בעתירה מינהלית שהוגשה, כי רשויות התכנון שאישרו את התוכנית קיימו דיון ממצה ומקצועי, ודנו בהרחבה בכל היבטי התוכנית והחלטתם לאישורה היא מאוזנת ומקצועית^[8]. בשנת 2010, רכש את המתחם המיליארדר הקנדי הרשי פרידמן, תמורת 150 מיליון שקל^[9].

לאחר שנים רבות של עיכובים בהם המתחם היה נטוש, מגודר והעצים שנטעו בשדרה במתחם נשיאי מדינת ישראל מתו ברובם^[10], החלה, בשנת 2013, חברת הבנייה אזורים (שגם אותה רכש איש העסקים הרשי פרידמן) לבנות את הפרויקט בהשקעה של 700 מיליון שקל. מלבד הבנייה החדשה במתחם, התחייבה החברה לשמר מספר בניינים היסטוריים שיהפכו לשטחים ציבוריים^[11].

בשנת 2019 החלו עבודות השימור והשיקום של המבנה הראשי שיהפוך למרכז תרבות במימון חברת אזורים. המרכז יכלול אודיטוריום להופעות והרצאות, ספריה אלקטרונית, חדר מוזיקה, חדר חוגים, בית קפה ומוזיאון. בהמשך, תשוקם גם שדרת הנשיאים בה ננטעו ארזים על ידי ראשוני הנשיאים. אדריכל השימור הוא גיורא סולר ועל עיצוב הפנים של המקום הופקדו האדריכלים דייוויד ויז ושרון אפל "אפל-ויז אדריכלים"^[12].

אדריכלות

את המבנה הראשון, הראשי, שקרוי גם "הבית הלבן" עיצב האדריכל יוסף ברלין בסגנון נאו-קלאסי. חזית המבנה דמתה לסגנון שהיה מקובל בירושלים באותה תקופה. על הסגנון הנאו-קלאסי הוסיף ברלין מעטה מודרני. את הבניין מעטרים עמודים דוריים, בכל אחת מן הקומות בולטת אכסדרת עמודים עגולה. אופיו הייחודי של בניין זה הביא להכרזתו כ"מבנה לשימור".

את מבנה המנהלה שנבנה ב-1930, עיצבו בסגנון הבאוהאוס, נקי מעיטורים וממונומנטליות. מבנה זה מהווה מבחינות רבות ניגוד למבנה הראשי שביקש לבטא באופן סמלי את הקשר בין העבר לעתיד המקום. זהות המתכנן שלו לא ידועה. במתחם כולו ניטעו עצי ארז רבים (כדי להצדיק את שמו) ונחפרה בריכת שחייה.

גלריית תמונות

"הבית הלבן", 2010
"הבית הלבן", 2010
"הבית הלבן", 2010
"הבית הלבן", 2010
שלט הסבר על המקום
עם השלמת עבודות השימור במבנה, 2020
חלק ממתחם המגורים שנבנה בשטח בית ההבראה, 2020
שרידי בסיס גזע עץ הברוש שנטע בנימין זאב הרצל ועל שמו נקרא מתחם ארזה, 2020
שלט גינת הרצל
שדרת הנשיאים, 2021
שלט הסבר, ארז הרצל ושדרת הנשיאים
שלט על בנין המנהלה
בנין המנהלה, 2021, משמש כמשרד המכירות של חברת אזורים למתחם המגורים (ברקע מאחוריו מבני מתחם המגורים)