ארבעה בג'יפ
 | |
| בימוי |
לאופולד לינדטברג  |
|---|---|
| הופק בידי |
Praesens Film |
| תסריט |
ריצ'רד שווייצר, Hans Sahl |
| עריכה |
הרמן האלר |
| שחקנים ראשיים |
רלף מיקר Hans Putz Geraldine Katt Albert Dinan Paulette Dubost ויוקה לידפורס מייקל מדווין יוסף ידין |
| מוזיקה |
רוברט בלום |
| צילום |
אמיל ברנה |
| מדינה |
שווייץ |
| הקרנת בכורה |
1951 |
| משך הקרנה |
100 דק' |
| שפת הסרט |
גרמנית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| מקום התרחשות |
וינה |
| פרסים |
פרס דב הזהב |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
ארבעה בג'יפ (בגרמנית: Die Vier im jeep) הוא סרט קולנוע שווייצרי משנת 1951 בהשתתפותו של השחקן הישראלי יוסף ידין.
הרקע ההיסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מ-9 במאי 1945 ועד 27 ביולי 1955 הייתה אוסטריה תחת שליטה משותפת של ארבע מעצמות הכיבוש ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת. המדינה חולקה לארבעה אזורי כיבוש, שכל אחד מהם נשלט על ידי אחת המעצמות. עיר הבירה וינה חולקה באותה מתכונת לארבעה אזורים.
שלא כמו בברלין, שהייתה בה הפרדה מוחלטת בין מזרח העיר שבשליטת הסובייטים, לבין מערב העיר שבשליטת שלוש מעצמות המערב (חלוקה שלימים תתבטא גם בהקמתה ובנתיבה של חומת ברלין), היה השלטון בווינה משותף לארבע מעצמות הכיבוש. ארבע המעצמות הקימו כוח שיטור משותף בעיר שהופעל על ידי פטרולים של ג'יפים שבכל אחד מהם נסעו יחד ארבעה שוטרים צבאיים מארבע המעצמות. עד היום משמש הביטוי "ארבעה בג'יפ" בווינה ככינוי לאותה תקופה.
בשיאה של אותה תקופה, בשנת 1951, הופק על רקע זה סרט הקולנוע השווייצרי "ארבעה בג'יפ". הסרט צולם באוסטריה בשחור-לבן ושפתו הייתה אנגלית. הסרט הוקרן לראשונה ב-30 במרץ 1951.
הבמאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי הסרט היה הבמאי היהודי יליד וינה לאופולד לינדטברג שמשנת 1934 התגורר בשווייץ וביים בה סרטי קולנוע בשפה הגרמנית. לינדטברג ביים בהבימה באותה שנה את המחזה "פרופסור מנהיים" מאת פרידריך וולף (אביו של רב המרגלים מרקוס וולף) ובשנת 1935 את המחזות "חלום הגולם" מאת ה. ליויק ו"ילדי השדה" מאת פרץ הירשביין, וביים בשנת 1949 בתיאטרון הקאמרי את המחזה "הצל" מאת יבגני שוורץ, ובשנת 1955 את "הטירה", לפי ספרו של פרנץ קפקא, בתיאטרון הקאמרי.
יוסי ידין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאופולד לינדברג הכיר את שחקן הקאמרי יוסי ידין כאשר הגיע לישראל וביים בחודש אוקטובר 1949 את המחזה "הצל", שהצגת הבכורה שלו הייתה ב-1 בנובמבר של אותה שנה. יוסי ידין מילא באותו מחזה תפקיד של פונדקאי.
כשהחלו ההכנות להסרטת הסרט עלה בדעתו של לינדברג הרעיון כי שחקן שטרם נודע בעולם הרחב ימלא בסרט את תפקיד השוטר הצבאי הרוסי. הוא שלח את ההצעה לידין, וכאשר ידין שלח לו בתשובה את צילומיו, הקלטות מקולו וקטע בהשתתפותו שהוסרט במיוחד לצורך כך, הגיעה כעבור זמן קצר התשובה כי עליו להתייצב במקום ההסרטה. נסיעתו של ידין לחו"ל, על מנת להשתתף בסרט זר, הייתה בגדר אירוע תרבותי וחדשותי בישראל של ראשית שנות החמישים. מסעו לאירופה תועד בכתבות רבות מלוות בצילומים מן הסרט ומתהליך ההסרטה שהופיעו בעיתונות העברית.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מתאר צוות של ארבעה סמלים, בני ארבע מעצמות הכיבוש, המפטרלים בווינה שלאחר המלחמה, בג'יפ אחד. הסרט מראה את שגרת היום יום של ארבעת הסמלים, על הבדלי המנטליות שביניהם. השגרה מופרעת יום אחד כאשר מוטלת עליהם משימה ללכוד שבוי שנמלט ממחנה שבויים סובייטי אל אזור הכיבוש של מדינות המערב בווינה, כדי להתאחד עם אשתו שנותרה לבדה באותו אזור. כאשר מתברר להם הצד האנושי של העניין, מחליטים האמריקאי, הבריטי והצרפתי לסייע לנמלט. הבעיה היא שהסמל הרוסי וסילי ורושנקו (יוסי ידין), נאמן לפקודות הממונים עליו בפיקוד הסובייטי, מסרב לאפשר לאיש להימלט ונכנס לעימות עם שלושת חבריו לג'יפ, תוך שהוא נקלע לקונפליקט בין הרגש האנושי שלו לבין חובתו.
התגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה בפרס "דב הזהב" לשנת 1951 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. הימים היו ימי המלחמה הקרה והסובייטים גינו את הסרט כסרט אנטי-סובייטי. בישראל של אותם הימים נתקבל הסרט בהתלהבות בשל השתתפותו של יוסף ידין כדמות מרכזית בו, בתקופה בה טרם הופיעו שחקנים ישראליים בהפקות קולנוע בינלאומיות. יוצאת דופן בהתלהבות הכללית הייתה "מק"י" המפלגה הקומוניסטית הישראלית. במכתב שכתבו מספר חברי בנק"י ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי לשבועון דבר השבוע בדצמבר 1951 הם מותחים ביקורת על השבועון שהמליץ לקוראיו לצפות בסרט אנטי סובייטי זה (לדבריהם), ודורשים "להסירו מן הבד". עורך מדור הקולנוע של השבועון השיב להם:
אם נבדוק היטב נמצא שאין למהר לפסוק כי הסרט הוא אנטי-סוביאטי. מייצרי הסרט לא הציגו את החייל הרוסי באור פחות חיובי מהחיילים האחרים... הבה ננסה לזכור: החייל האנגלי מוצג בסרט כטפש גמור; החייל האמריקאי - כבחור בלתי אחראי ובלתי ממושמע; והוא גם היה הראשון ששלף את אקדוחו מול חברו הרוסי; הז'נדרמים הצרפתיים המחפשים - אידיוטים. לעומת זאת, הטענה היחידה אשר מאשימים בה אוהדי ברית המועצות את מייצרי הסרט, היא הצגת החייל הרוסי כאדם אשר נשמע לפקודות הממונים עליו וממלא אותן בדייקנות. האם זה כל כך נורא? על עורך המדור, למשל, עשה דווקא החייל הרוסי הממושמע, רושם הרבה יותר טוב מאשר החייל האמריקאי קל הדעת. ובפרט כשבתפקיד הרוסי משחק יוסי שלנו, האם אפשר שלא לחבבו ?
— עורך מדור הקולנוע של דבר השבוע, בשאלת ארבעה בג'יפ, דבר, 14 בדצמבר 1951
.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ארבעה בג'יפ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ארבעה בג'יפ", באתר AllMovie (באנגלית)
"ארבעה בג'יפ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- י. מ. ניימן, יוסף ידין ב"4 בג'יפ", דבר, 14 בדצמבר 1951
