לדלג לתוכן

אראגון (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אראגון
Eragon
כריכת הספר בעברית
כריכת הספר בעברית
מידע כללי
מאת כריסטופר פאוליני
איורים ג'ון ג'וד פלנקר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית
סוגה פנטזיה אפית
מקום התרחשות אלאגייזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה KNOPF
תאריך הוצאה 2003
הוצאה בעברית
הוצאה כנרת זמורה ביתן וכתר ספרים
תאריך מאי 2006
תרגום יעל ענבר
סדרה
סדרת ספרים הירושה
הספר הבא הבן הבכור
קישורים חיצוניים
מסת"ב מסת"ב 9650714642
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אראגוןאנגלית: Eragon) הוא הספר הראשון בסדרת ספרי הפנטזיה הירושה (Inheritance) מאת הסופר כריסטופר פאוליני.

פאוליני החל בכתיבת הספר בעודו בן 15 בלבד. לאחר שכתב במשך שנה, בילה שנה נוספת בכתיבה ועריכה מחדש של הספר. הוריו של פאוליני ראו את כתב היד הסופי, והחליטו להוציא את הספר לאור בהוצאה עצמית. מאוחר יותר, התגלה הספר על ידי הסופר קרל היאסן, שהביא להוצאה מחודשת של הספר על ידי הוצאת הספרים קנופף. הספר יצא לאור ב-26 באוגוסט 2003.
הספר מספר את סיפורו של אראגון, נער חווה המוצא אבן מסתורית בהרים. מהאבן בוקעת דרקונית, לה אראגון קורא בשם סאפירה. בעקבות כך המלך המרושע גאלבאטוריקס שומע בעקיפין על קיומו של אויבו - ברום - זקן שגר ליד ארגון שבמותו מתברר כרוכב ובסוף הספר השלישי מתברר כאביו של ארגון, הוא שולח את משרתיו, הראז'אק, במטרה ללכוד את ברום. תוך כדי כך הראז'אק מתוודעים לקיומם של אראגון וסאפירה והם נאלצים לברוח מביתם יחד עם ברום, ומחליטים לחפש את הווארדן, קבוצת מורדים השואפת להפיל את המלך גאלבאטוריקס.

מבקריו של אראגון נוהגים להזכיר את הדמיון הרב בינו לבין ספרים דוגמת שר הטבעות ומלחמת הכוכבים. ביקורות אחרות שיבחו את הספר, המהווה הישג משמעותי לסופר צעיר כל כך.

הספר זכה להצלחה ונכלל ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס 121 שבועות[1]. לספר יצאה גם גרסה קולנועית.

הספר יצא לאור בעברית בתרגומה של יעל ענבר בהוצאת כנרת זמורה ביתן וכתר ספרים במאי 2006. בשנת 2008 יצא לאור בעברית הספר השני בסדרה, הבן הבכור, בהוצאת כנרת זמורה ביתן וכתר ספרים. בשנת 2009 יצא לאור בעברית הספר השלישי בסדרה, בריסינגר. בסוף שנת 2012 יצא לאור בעברית הספר הרביעי והאחרון בסדרה ששמו כשם הסדרה, הירושה.

מקורות והוצאה לאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר פאוליני התחיל לקרוא ספרי פנטזיה כשהיה בן 10, אבל הרגיש "מתוסכל" ממחסור בספרים איכותיים. בגיל 14 פאוליני ניסה להתחיל לכתוב ספר ראשון מתוך סדרה של 4 ספרים, אבל לא הצליח להתקדם מעבר לכמה העמודים הראשונים. הוא התחיל לקרוא כל מה שיכול היה למצוא בנושאי כתיבה אומנותית, ולאחר מכן החל לתכנן את סדרת ספרי הירושה. לאחר כחודש של תכנון, הוא התחיל לכתוב טיוטה ראשונית בכתב ידו. הטיוטה הושלמה לאחר כשנה, ואז פאוליני החל בכתיבת הגרסה האמיתית של הספר. לאחר שנה נוספת של עריכה, הוריו של פאוליני ראו את כתב היד. הם זיהו את הפוטנציאל הגלום בו, והחליטו לפרסם את הספר בהוצאה עצמית. פאוליני עצמו אייר את הכריכה של הספר, בה הופיעה העין של סאפירה. הוא אייר גם את המפות המופיעות בספר[2].

פאוליני ומשפחתו יצאו למסע שיווק של הספר ברחבי ארצות הברית. פאוליני העביר למעלה מ-135 הרצאות לקידום ומכירת הספר, חלקן תוך שהוא לבוש בתלבושת בסגנון ימי הביניים. למרות כל זאת, הספר לא זכה להכרה נרחבת. מאוחר יותר, פאוליני תיאר את חוויותיו מתקופה זו: "עמדתי מאחורי שולחן, לבוש בתחפושת שלי, ולאחר יום שלם של דיבורים ללא הפסקה היו נמכרים אולי 40 ספרים... זו הייתה חוויה מלחיצה. לא הייתי יכול להמשיך כך לעוד הרבה זמן"[3]. בקיץ של שנת 2002, הסופר האמריקאי קרל היאסן הזדמן לחופשה באחת הערים בהן פאוליני העביר הרצאה. תוך כדי השהות שם, בנו החורג קנה את הספר, והתאהב בו מיידית. הוא הראה אותו לאביו החורג, שהביא את הספר לבית ההוצאה לאור קנופף. העורך האחראי של הוצאת קנופף, מישל פריי, יצר קשר עם פאוליני ומשפחתו כדי לברר האם הם מעוניינים בפרסום מחודש של הספר תחת הוצאת קנופף. פאוליני ומשפחתו ענו שהם מעוניינים, ולאחר סבב נוסף של עריכות, הספר יצא לאור בהוצאת קנופף באוגוסט 2003. הספר קיבל גם כריכה חדשה שאוירה על ידי ג'ון ג'וד פלנקר[4].

הספר "אראגון" החל כאוסף דמיונות וחלומות בהקיץ של בן עשרה. פאוליני ניסה לכתוב ספר שהוא עצמו יאהב לקרוא. הפרויקט התחיל כאתגר אישי, ופאוליני לא חשב שהוא אי פעם יתפרסם. כל הדמויות הן פרי דמיונו של פאוליני, פרט לדמות המרפאה אנג'לה, המבוססת באופן רופף על אחותו של פאוליני[4].

המקורות המשמעותיים ביותר לכתיבתו של פאוליני הם מיתוסים עתיקים, אגדות מימי הביניים, השירה האפית ביאוולף, וכן הסופרים ג'.ר.ר. טולקין ואריק ראקר אדיסון. בנוסף, פאוליני הושפע מסופרי פנטזיה רבים, וביניהם דייוויד אדינגס, אן מק'קפרי, ריימונד א. פייסט, אורסולה לה גווין, פרנק הרברט ופיליפ פולמן[5]. פאוליני ציין שהוא כלל בספר בכוונה תחילה מאפיינים קלאסיים של ספרי פנטזיה - מסע, נקמה, אהבה, בגידה וחרב קסומה[3].

השפה העתיקה בה משתמשים האלפים ב"אראגון" מבוססת כמעט לחלוטין על נורדית עתיקה, אנגלית עתיקה, גרמנית ורוסית[6]. פאוליני העיר שהוא השקיע זמן רב במחקר כדי ליצור את השפה העתיקה. הוא הרגיש שהשימוש בשפה אמיתית, שבאמת קיימת בעולם מזה כמה מאות שנים, נותן לעולם שהוא בנה תחושה עשירה ואמיתית יותר[7]. השפה בנויה לרוב בתחביר של השפה האנגלית, כאשר מילים בשפה הנורדית העתיקה מחליפות את המילים באנגלית. השפה, בשימוש האלפים, כוללת גם אוסף של תוארי כבוד, בדומה למערכת תוארי הכבוד בשפה היפנית. בחירת השמות המתאימים לדמויות ולמקומות המופיעים בספר הייתה לעיתים תהליך ארוך, שנמשך ימים, חודשים, או אפילו שנים. במהלך הכתיבה, פאוליני נהג להשתמש בשם חלופי, כמחזיק מקום, עד שהשם האמיתי עלה בדמיונו[8].

פאוליני קיבל השראה מנופי פאראדייז ואלי, מונטנה

הנוף ב"אראגון" מבוסס על נופי ארץ הולדתו של פאוליני, מונטנה, ובפרט על נופי פאראדייז ואלי. פאוליני הרבה לצאת לטיולים באזורי ההרים וביער, ואמר שלעיתים קרובות, האפשרות שהייתה לו להסתכל מקרוב בפרטים הקטנים היא שעשתה את ההבדל בין תיאור סביר לתיאור ייחודי[8]. האירועים בספר מתרחשים ביבשת הדמיונית אלגאזייה. פאוליני שירטט לעצמו בקווים כלליים את ההיסטוריה של אלגאזייה עוד לפני שכתב את הספר בפועל, אבל את המפות הוא צייר רק כשהעלילה בספר התקדמה, והיה חשוב לראות לאן אראגון נודד. לאחר מכן, הוא החל לקבל רעיונות להיסטוריה ולעלילה תוך כדי שבנה את הגאוגרפיה של אלגאזייה.

פאוליני בחר לתאר בספר את תהליך ההתבגרות של גיבורו הראשי, אראגון. הוא עשה זאת מפני שראשית, זהו מאפיין קלאסי של ספרי פנטזיה. ושנית, כי הוא הרגיש שתהליך ההתבגרות של אראגון יוכל לשקף במידת מה את תהליך ההתבגרות שלו עצמו כאדם וכסופר[7]. סאפירה, הדרקונית של אראגון, מתוארת כהתגלמות הידיד המושלם. תכונותיה כפי שתוארו בספר כוללות נאמנות, חוש הומור, אומץ, חכמה ואצילות. פאוליני הסביר שהוא בחר לשוות לה אופי אנושי, מכיוון שהיא לא גדלה בקרב בני מינה, אלא התפתחה תוך קשר מנטלי הדוק עם בן אדם. למרות זאת, הוא ניסה להוסיף לסאפירה גוון מעט קסום, כדי להדגיש את הזרות של בני גזעה[3].

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פותח בפרולוג, בו צל - מכשף שרוחות מרושעות השתלטו על גופו - בשם דורזה ו - 12 אורגלים הורגים שני אלפים ורודפים אחרי אלפית ביער. האלפית מחזיקה ברשותה אבן כחולה, שלאחר מכן תתגלה כביצת דרקון. הצל מצליח לשבות את האלפית, אבל האלפית מספיקה לשלוח את הביצה באמצעות קסמים לרכס הרי השדרה.

אראגון חי עם דודו גארו ובן דודו רוראן בחווה הגובלת בכפר בשם קרווהול. יום אחד, בעת ציד ביער ברכס השדרה, רכס הרים מסוכן ששוכן לאורך צידה המערבי של אלאגייזיה, מופיעה מול אראגון אבן כחולה, מלוטשת ובוהקת. לאחר מספר חודשים, בוקעת מה"אבן" דרקונית, ואראגון מבין שהאבן הייתה למעשה ביצת דרקונית. אראגון מעניק לדרקונית את השם סאפירה. סאפירה יכולה לתקשר עם אראגון באמצעות קשר מנטלי שהיא חולקת איתו. בהתחלה אראגון מצליח להסתיר את הדרקונית, ולגדל אותה ביער הסמוך. בינתיים עד מהרה, שניים ממשרתי המלך, הראזאק, מגיעים לקרווהול בחיפוש אחר ברום - אויב של גלבטוריקס שחי בקרווהול בתור מספר סיפורים. תוך כדי המצוד על ברום, הראז'אק מגלים את קיומם של אראגון וספירה והולכים לתפוס אותם, אך סאפירה בורחת עם אראגון על סמך האינסטינקטים שלה, והם מתחבאים ביער. בעקבות כך הראז'אק פוצעים את גארו אנושות ושורפים את החווה ואת ביתו של אראגון, בעוד שרוראן ניצל כיוון שהתמחה בעבודה בעיירה הסמוכה. לאחר שגארו מת, אראגון מרגיש שאין לו עוד שום סיבה להישאר בקרווהול, והוא פותח במסע נקמה אחרי הראזאק. למסע מצטרף אליו ברום, שמסביר שמעוניין להצטרף אל אראגון כיוון שההיסטוריה תכתב לפי המעשים שיעברו עליו, והוא מעוניין להיות שם.

תוך כדי המסע, ברום מלמד את אראגון את אמנות הלחימה בחרבות, את השפה העתיקה, שפת השימוש בקסמים, ומסביר לו את דרכי רוכבי הדרקונים. המסע מוביל אותם לעיר טירם, שם הם מצליחים לעלות על עקבותיהם של הראזאק ולגלות שהם נמצאים בעיר הדרומית דראס ליאונה. בלילה לאחר שחדרו לעיר, הראזאק טומנים להם מארב. זר בשם מרטאג מציל אותם, אבל ברום נפצע אנושות. בידיעה שהוא עומד למות, ברום מגלה לאראגון שהוא עצמו היה פעם רוכב דרקונים. לדרקונית שלו קראו גם כן סאפירה, אבל רוכב דרקונים מרושע בשם מורזן הרג אותה. ברום הצליח לנקום את מותה ולהרוג את מורזן. לאחר שברום מספר לאראגון פרטים אלו, הוא מת.

מרטאג הופך לבן לוויה של אראגון במסעו. הם מחליטים ללכת לעיר ג'ילייד בעקבות מידע שברום אמר לספירה ששם נמצא איש קשר של הווארדן, בשאיפה למצוא מידע על מיקום הווארדן, קבוצת מורדים השואפת להפיל את המלך גאלבאטוריקס. תוך כדי הקמת מחנה ליד ג'ילייד, אראגון ומרטאג מותקפים. אראגון נשבה, ונכלא בכלא בו מוחזקת אשה מסוימת, שאראגון ראה בחלומותיו. כשאראגון מצליח לברוח מתאו, הוא מגלה שהיא למעשה אלפית. מרטאג וסאפירה מצליחים לפרוץ לכלא, ואראגון מצליח להימלט ולוקח איתו את האלפית חסרת ההכרה. תוך כדי הבריחה, אראגון ומרטאג נלחמים בצל דורזה, ומרטאג מצליח לקלוע חץ במצחו של דורזה. הצל נעלם במסך עשן.

לאחר הבריחה, אראגון מצליח לתקשר טלפתית עם האלפית חסרת ההכרה, ומגלה ששמה הוא אריה. אריה מסוגלת לכוון אותם למיקום המדויק בו נמצאים הווארדן: עיר בשם טרונג'הים, השוכנת בתוך ההר הענקי פארת'ן דיור. אראגון ומרטאג פותחים במסע לכיוון פארת'ן דיור, הן כדי להציל את אריה, והן כדי להימלט מזעמו של המלך גאלבאטוריקס. בכניסה לפארת'ן דיור, מפתיעים אותם כמות גדולה של אורגלים, גזע של מפלצות דמויות אדם. אנשי הווארדן מצליחים להציל אותם, והם מובילים אותם למנהיג הווארדן אז'יהוד. אז'יהוד אומר לאראגון שדורזה לא הושמד על ידי פגיעת החץ המוצלחת של מרטאג, כי הדרך היחידה להשמיד צל היא לדקור אותו בליבו.

תוך כדי כך, מתאסף בפאתי פארת'ן דיור צבא עצום של אורגלים, המונהג בידי הצל דורזה שנשלח על ידי גאלבאטוריקס. הצבא מנסה לפלוש לטרונג'הים, ומתחיל קרב. תוך כדי הקרב, אראגון פוגש שוב את דורזה, ודורזה פוצע את אראגון קשות בגבו, וכמעט מצליח לשבות אותו. תודות להסחת דעת שיצרו אריה וסאפירה, אראגון מצליח לדקור את דורזה בליבו באמצעות חרבו. לאחר מותו של דורזה, האורגלים משתחררים מהקסם שאחז בהם, ומתחילים להילחם בינם לבין עצמם. אנשי הווארדן מנצלים את המצב, ומצליחים לדחוק את האורגלים אל מחוץ לפארת'ן דיור. בזמן שאראגון חסר הכרה, מישהו בשם הנכה השלם בגופו ובנפשו יוצר קשר טלפתי עם אראגון, וקורא לו לבוא לאימונים ביער האלפים, דו וולדנוורדן.

  • אראגון - הפרוטגוניסט של הסדרה, נער שגדל בחווה ולאחר שמוצא ביצת דרקון הדרקונית בוקעת בשבילו, והוא הופך לרוכב דרקונים. מגלה שבעקבות הוא פיתח גם יכולת לחולל קסמים.
  • סאפירה - הדרקונית שבקעה לארגון. הדרקונית הראשונה שבקעה מהביצה במאה השנים האחרונות. צבע הקשקשים והעיניים שלה הוא כחול.
  • ברום - מספר סיפורים בכפר קרווהול. מצטרף למסעו של אראגון ומדריך אותו באימון יכולותיו. מת במהלך הספר ומתגלה כרוכב דרקונים בעצמו, אשר הוביל את הפעולות החשובות ביותר במרד נגד הקיסרות.
  • מרטאג - בנו של ראשון ואחרון "מפרי השבועה" - מורזן. בורח מגאלבטוריקס, ומצטרף תוך כדי נדודיו לאראגון וסאפירה. נלחם עם הווארדן בקרב על פארתן-דיור.
  • אריה - אלפית שהייתה אחראית במשך עשרים שנה להעברת הביצה של סאפירה בין הווארדן לאלפים. נשבתה התחילת הספר על ידי הצל דורזה, בפקודת גלבאטוריקס.
  • אז'יהוד - מנהיג הווארדן. ידיד של ברום.
  • גאלבטוריקס - רוכב דרקונים ומלך הקיסרות. מאה שנים לפני תחילת הסדרה, בגד במסדר הרוכבים, ויחד עם שלושה עשר "מפרי השבועה" הצליח להשמיד את כמעט כל מסדר הרוכבים והדרקונים החיים באלגזייה. מסיבה לא ידועה, כוחו הולך וגובר ככול שחולפות השנים.
  • הראז'אק - יצורים אוכלי אדם אשר משרתים את גלבטוריקס. חזקים ומהירים מאוד. בעלי השפעה משתקת על בני אדם.
  • דורזה - יצור צל אשר משרת את גלבאטוריקס, ושולט בשליחותו בשבטי האורגלים.
  • גארו - דודו של אראגון, נרצח על ידי הראז'אק בתחילת הספר.
  • רוראן - בן דודו של אראגון. בתחילת הספר עזב למספר חודשים לעיירה הסמוכה, וכך ניצל מהראז'אק.

ממלכות וקבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הקיסרות - השלטון המרכזי והגדול ביותר של בני האדם. נשלטת על ידי גלבאטוריקס וחולשת על השטח הגאוגרפי הגדול ביותר מבין שאר הממלכות באלגזייה.
  • סורדה - ממלכה קטנה של בני אדם שהצליחה להתנתק מהקיסרות ולשמור איתה על שלום קר.
  • הווארדן - קבוצת בני אדם שנתמכת על ידי הגמדים, האלפים ובסתר - על ידי ממלכת סורדה. מהווה את ההתנגדות המיליטנטית העיקרית נגד הקיסרות.
  • שבטי הגמדים - השלטון המרכזי של שבטי הגמדים. ממלכת הגמדים מאופיינת בפוליטיקה מורכבת ומסובכת שמאפשרת שליטה מצומצמת למלך הגמדים (נבחר מבין מנהיגי שבטי הגמדים לכל החיים בכל פעם שמתפנה משרה). כל מנהיג שבט בעל אוטונומיה בתחום השבט שלו, אך גם הוא מוגבל בשליטתו ועליו להקשיב לראשי משפחות השבט.
  • ממלכת האלפים - ממלכת האלפים ממוקמת ביער דו-ולדֶנוארדָן. מיקומה נשמר בסוד, ורק מעטים יודעים אותה. לאחר נפילת מסדר הרוכבים, האלפים הקימו מיסוך קסום שמבודד עוד יותר את הקשר שלה עם העולם שבחוץ.
  • שבטי האורגלים - האורגלים מחולקים למספר שבטים אשר לעיתים נלחמים ביניהם, ולא שורר שלום יציב בתוכם. הצל דורזה השתלט על שבטי האורגלים ואיחד אותם בכפייה. לאחר שהצל חוסל, השבטים חזרו להילחם זה בזה.

ביקורות ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אראגון זכה לביקורות מעורבות. ליז רוזנברג, מבקרת ספרים של הניו יורק טיימס, ביקרה את הספר בשל "תיאורים קלישאתיים", "דיאלוגים מסרטים סוג ב'", וכן עלילה "שנמתחת לאורך הספר, עם חורים בהגיון ודמויות שנעלמות פתאום או מופיעות לראשונה בדקה האחרונה". למרות כל זאת, רוזנברג ציינה ש"על אף כל הפגמים שלו, אראגון הוא עבודה מקורית שבוצעה בכישרון גדול". היא שיבחה את זרימת הסיפור ואת קצבו, והתפעלה ממה שהגדירה כ"מחויבות הבולטת של פאוליני לסיפור"[9]. ביקורות אחרות כינו את העלילה "פשטנית" ו"צפויה" והעירו שקל לזהות בה אלמנטים מספרי פנטזיה אחרים, דוגמת שר הטבעות של ג'.ר.ר. טולקין. ביקורות חיוביות התרכזו בעיקר בדמויות שבספר, בעלילה הזורמת, וביכולת של פאוליני להשאיר את הקורא מרותק לספר. בזכות תכונות אלו הספר כונה "מבדר" ו"כיף לקריאה"[10][11]. בקמן, כותב התסריט של הסרט שנכתב ע"פ הספר, מעריץ ספרי וסרטי פנטזיה ומדע בדיוני, אמר שהוא היה נדהם מהפריחה המוקדמת של הסופר, משליטתו בקווי העלילה והדמויות ומיכולתו ליצור מספר עולמות דמיוניים לגמרי.

אראגון היה הספר השלישי הנמכר ביותר בקטגוריית ספרי ילדים בכריכה קשה בשנת 2003[12], והשני הנמכר ביותר בשנת 2005[13]. הוא נכלל ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס למשך 121 שבועות[1]. בשנת 2006 הוענק לספר פרס נֶנֶה על ידי ילדי הוואי[14]. הספר זכה באותה שנה גם ב"פרס בחירת הקורא הצעיר"[15].

ערך מורחב – אראגון (סרט)

סרט קולנוע המבוסס על אראגון יצא לאקרנים בארצות הברית בדצמבר 2006. התוכניות הראשונות להפקתו הוכרזו בפברואר 2004, כשאולפני פוקס המאה ה-20 רכשו את הזכויות הקולנועיות על אראגון. הסרט בוים על ידי סטפן פנגמייר, והתסריט נכתב על ידי פיטר בוכמן. השחקן אדוארד ספילרס נבחר לשחק את אראגון. עיקר הצילומים של הסרט התרחשו בהונגריה ובסלובקיה.

הסרט קיבל בעיקר ביקורות שליליות. תיארו אותו כ"סרט טוב מבחינה טכנית, אבל חסר חיים ומעט מטופש"[16]. פאוליני עצמו ציין שהוא דווקא אהב את הסרט, ושיבח בפרט את הופעתו של אדוארד ספילרס.

הכנסות הסרט מוערכות בכ-75 מיליון דולר בארצות הברית, ובכ־174 מיליון דולר בשאר העולם, ובסך הכל - כ-250 מיליון דולר. הסרט אראגון הוא הסרט החמישי בגודל הכנסותיו, מבין הסרטים בהם דרקון ממלא תפקיד ראשי[17].

ספרים נוספים בסדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 רשימת רבי המכר לספרי ילדים של העיתון New York Times ינואר 2008 (באנגלית)
  2. ^ כריסטופר פאוליני באתר בזל (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 ריאיון עם כריסטופר פאוליני באתר הגארדיאן הבריטי ינואר 2004 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 כריסטופר פאוליני באתר אלגאייזיה, האתר הרשמי של הספר אראגון (באנגלית)
  5. ^ ביוגרפיה של כריסטופר פאוליני באתר "Fantasy book review" (באנגלית)
  6. ^ "השפה העתיקה" באתר הוויקי של סדרת ספרי הירושה (באנגלית)
  7. ^ 1 2 ראיון משותף של כריסטופר פאוליני, פיליפ פולמן וטאמורה פירס יולי 2003 (באנגלית)
  8. ^ 1 2 ריאיון עם כריסטופר פאוליני באתר "Teen Reads" ספטמבר 2003 (באנגלית)
  9. ^ ביקורת על הספר אראגון באתר הניו יורק טיימס, ליז רוזנברג, נובמבר 2003 (באנגלית)
  10. ^ ביקורת על הספר אראגון באתר IGN מרץ 2004 (באנגלית)
  11. ^ ביקורת על הספר אראגון באתר About.com (באנגלית)
  12. ^ הספרים הנמכרים ביותר לשנת 2003 באתר Infoplease (באנגלית)
  13. ^ הספרים הנמכרים ביותר לשנת 2005 באתר Infoplease (באנגלית)
  14. ^ הזוכה לשנת 2006 באתר הפרס נֶנֶה (באנגלית)
  15. ^ זוכי עבר בפרס "הקורא הצעיר" באתר הרשמי של הפרס (באנגלית)
  16. ^ ביקורת על הסרט אראגון באתר הסיאטל טיימס דצמבר 2006 (באנגלית)
  17. ^ דרקונים - מוקד מרכזי בסרטים באתר Mojo (באנגלית)