לדלג לתוכן

אפרת לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפרת לביא
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 בספטמבר 1950 (בת 74)
חדרה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת קומדיה ודרמה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מקצועות קולנוע ובמה שונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
להקת פיקוד מרכז ב-1969 בשיר צ'רלי צ'פלין, מימין, גליה ישי, במרכז אפרת לביא משמאל ניצה שאול

אפרת לביא (נולדה ב-18 בספטמבר 1950) היא שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית, זוכת פרס כינור דוד. נודעה בעיקר כאשר גילמה מספר תפקידים בסרטי הקולנוע הישראלים של שנות ה-70 של המאה ה-20, בדרך כלל בתפקיד אהובת ליבו הצנועה והמופנמת של אחד מן הגיבורים.

לביא נולדה בחדרה למשפחה בת שתי בנות. בגיל הרך עברה עם משפחתה לתל אביב. אמה עבדה כמזכירה, ואביה ניהל מטעם "אגד" את סוכנות ג'נרל מוטורס בישראל. בילדותה התגוררה גם בברזיל ובניו יורק, שם שהה אביה בשליחות. למדה מחול אצל מיה ארבטובה. ההיא סיימה את לימודיה התיכוניים בעירוני ה'. היא בעלת תואר ראשון באמנות התיאטרון וספרות אנגלית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בריפוי במחול ממכללת האנטר, ניו יורק.

את שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד מרכז יחד עם ניצה שאול, שלמה בראבא ושלומית אהרון. זמן קצר לאחר שחרורה מהצבא, הופיעה בתיאטרון גודיק במחזמר שנכתב לפי הסרט "הדירה".

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים גויסה לשירות מילואים והופיעה עם אמנים אחרים בפני החיילים בסיני. לאחר המלחמה השתתפה בהפקה הבינלאומית "קורצ'ק והילדים", בבימויו של אלכסנדר פורד ובכיכובו של ליאו גאן.

בשנת 1971 פרצה לתודעה עם הצלחת הסרט "כץ וקרסו", בבימוי של מנחם גולן ששיחקה בתפקיד ראשי לצד יהודה ברקן. בשנת 1973 שיחקה בסרט " קזבלן" לצידו של יהורם גאון. בשנת 1975 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט " מיכאל שלי" לצידו של עודד קוטלר.

ב-1975 הופיעה בתיאטרון הבימה בהצגה "על קלות דעת וצביעות" שביים עמרי ניצן.

בשנת 1977 זכתה במלגה מטעם קרן שרת ויצאה לניו יורק ללימודי משחק. היא שהתה שם חמש שנים ולמדה אצל אוטה האגן וסטלה אדלר. בעת שהותה בניו יורק הכירה את מי שיהפוך לבעלה, רופא במקצועו.

בשנת 1982 נולד בנה והמשפחה עברה ללוס אנג'לס. בתחילת שנות ה-90 אימצו לביא ובעלה בת.

בשנת 1985 השתתפה בסרטו הראשון של עודד קוטלר כבמאי, "רומן בהמשכים", לצד חיים טופול[1].

בשנת 2008 גילמה את פולה בן-גוריון בסרט הטלוויזיה "אלטלנה" בבימויו של אלי כהן.

בשנת 2012 הופיעה בתיאטרון אנסמבל הרצליה במחזה "פימה" בבימויה של נולה צ'לטון, לצידו של דובל'ה גליקמן, עיבוד לספרו של עמוס עוז "המצב השלישי"[2]. באותה שנה גם שיחקה בסרט ד"ר פומרנץ, סרטו האחרון של אסי דיין[3].

ב-2014 זכתה לחשיפה רבה כשהופיעה בפרסומת של כי"ל בתפקיד סבתא.

לביא העלתה בלוס אנג'לס במסגרת הפקה עצמאית, את הצגת היחיד "היא לא הייתה כאן", מאת דן וולמן והשחקנית בלנקה מצנר.

בעשור השלישי של המאה ה-21 מתגוררת עם בעלה בלוס אנג'לס ומלמדת יוגה.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת היציאה לאקרנים שם הסרט התפקיד / הערות
1971 כץ וקרסו גילמה את נעמי, אהובת לבו של אוסי (יהודה ברקן)
1973 קזבלן שיחקה בתפקיד רחל, אהובת לבו של קזבלן (יהורם גאון)
1975 מיכאל שלי סרטו של דן וולמן; שיחקה בתפקיד הראשי (חנה גונן). על הופעה זו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר.
1976 Tod eines Fremden סרט אמריקאי. בתפקיד רונית.
1976 רק היום גילמה את אהובתו של ששון (זאב רווח)
1980 מחבואים סרטו של דן וולמן; מתאר את תקופת המנדט הבריטי
1985 רומן בהמשכים הדרה, אשתו השנייה של אפי (חיים טופול)
1986 צעירים חסרי מנוח תפקיד אורח.
1987 Who's That Girl סרט אמריקאי. בתפקיד המוכרת.
1988 תל אביב לוס אנג'לס בתפקיד אורח - מארחת ומלצרית במסעדה יהודית בלוס אנג'לס.
1989 Dark Holiday סרט אמריקאי. בתפקיד בעלת הגלריה.
1995 הנשיא מאוהב סרט אמריקאי של רוב ריינר
2008 אלטלנה סרטו התקופתי של אלי כהן. בתפקיד אורח - בדמותה של פולה בן-גוריון.
2012 ד"ר פומרנץ סרטו של אסי דיין.
2015 קמטי צחוק סרטו של פיני עדן. בתפקיד רינה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]