לדלג לתוכן

אפקט מצנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במונחים משפטיים, אפקט מְצַנֵּן הוא עיכוב או הרתעה מהפעלת זכויות טבעיות וחוקיות לגיטימיות בשל האיום בסנקציה משפטית. אפקט מצנן יכול להיגרם מפעולות משפטיות כמו חקיקת חוק, החלטת בית משפט או איום בתביעה משפטית; כל פעולה משפטית שתגרום לאנשים להסס לממש זכות לגיטימית (כגון חופש הביטוי) מחשש להשלכות משפטיות. כאשר הפחד הזה נגרם על ידי איום בתביעת לשון הרע, זה נקרא "אפקט מצנן של לשון הרע". תביעה משפטית שהוגשה במיוחד לצורך יצירת אפקט מצנן עשויה להיקרא "תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית".[1]

במובן הזה, "מצנן" בדרך כלל מרמז על האטה לא רצויה. מחוץ להקשר המשפטי, כל כפייה או איום בכפייה (או אי נעימויות אחרות) יכולים לגרום לאפקט מצנן על קבוצה של אנשים בנוגע להתנהגות מסוימת.[2]

במשפט האמריקאי והקנדי, המונח "אפקט מצנן" מתייחס להשפעה המדכאת של חוקים עמומים או רחבים מדי על פעילות דיבור לגיטימית. עם זאת, המונח משמש גם מחוץ לז'רגון המשפטי האמריקאי, כמו האפקט המצנן של מחירים גבוהים או של משטרה מושחתת, או של "ציפייה לתגובות תוקפניות" במערכות יחסים אישיות.[2]

אפקט מצנן הוא השפעה שמפחיתה, מדכאת, מרתיעה, מעכבת דיווח על חששות מכל סוג שהוא. דוגמה לאפקט מצנן בפסיקה קנדית ניתן למצוא במקרה של Iorfida נגד MacIntyre, שבו נחקרה חוקתיות חוק פלילי שאוסר על פרסום ספרות המתארת שימוש בסמים אסורים. בית המשפט מצא שהחוק יצר "אפקט מצנן" על צורות ביטוי לגיטימיות ויכול לדכא דיון פוליטי בנושאים כמו לגליזציה של מריחואנה. בית המשפט ציין שהוא לא אימץ את אותו ניתוח של "אפקט מצנן" כמו במשפט האמריקאי, אך שקל את האפקט המצנן של החוק כחלק מהניתוח שלו.[2]

ב-1644 ג'ון מילטון הביע את האפקט המצנן של צנזורה ב-Areopagitica:

"כי לא לסמוך על השיפוט והיושרה של מי שיש לו מוניטין לימודי ולא עשה עבירה מעולם, כדי לא לסמוך עליו לפרסם את מחשבותיו ללא מורה או בוחן, מחשש שהוא עלול ליפול בשוגג או משהו של השחתה, זהו העלבון הגדול ביותר לרוח חופשית ויודעת."

המונח "אפקט מצנן" בשימוש בארצות הברית מאז לפחות 1950. בית המשפט העליון של ארצות הברית התייחס לראשונה לאפקט מצנן בהקשר של חוקת ארצות הברית בפסק הדין של Wieman נגד Updegraff ב-1952.

המונח הפך לשימושי יותר כטרמינולוגיה משפטית כאשר השופט ויליאם ג'יי ברנן, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, השתמש בו בהחלטה משפטית (Lamont נגד Postmaster General) אשר ביטלה חוק שהצריך ממקבל דואר המכיל תעמולה פוליטית קומוניסטית לאשר במיוחד את קבלתו.

מקרה Lamont לא התרכז בחוק שמפורשות מדכא את חופש הביטוי. האפקט המצנן שהוזכר באותה עת היה "אפקט הרתעה" על חופש הביטוי – גם כאשר אין חוק שמפורשות אוסר עליו. עם זאת, באופן כללי, המונח "אפקט מצנן" משמש גם בהתייחסות לחוקים או פעולות שאולי לא אוסרים במפורש על דיבור לגיטימי, אלא מטילים נטל בלתי סביר על הדיבור.[3]

אפקט מצנן על משתמשי ויקיפדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד סנודן חשף ב-2013 שתוכנית Upstream של ממשלת ארצות הברית אוספת נתונים על אנשים שקוראים ערכי ויקיפדיה. גילוי זה השפיע משמעותית על הצנזורה העצמית של הקוראים, כפי שהוכח בירידה משמעותית במספר הצפיות בערכים הקשורים לטרור וביטחון. מאז נערך המקרה המשפטי Wikimedia Foundation נגד NSA.

בנוסף, על פי נוהלי ויקיפדיה, על עורכים אסור לפנות לערכאות משפטיות אזרחיות כדי לפתור סכסוכים הנוגעים לפעילותם באתר. איסור זה נועד לשמור על פתרון בעיות במסגרת קהילתית פנימית ולמנוע את האפקט המצנן על עורכים שעלול להיווצר מפנייה לערכאות חיצוניות. עם זאת, ניתן לראות באיסור הזה אפקט מצנן בפני עצמו. הנהלים, שנועדו ליצור סביבת עבודה פנימית ופתרון בעיות בצורה קהילתית וללא חשש מהשלכות משפטיות, עשויים גם להרתיע עורכים מלפעול במצבים שבהם הם מרגישים שנעשה להם עוול חמור הדורש התערבות חיצונית. בכך, האיסור יכול לגרום לעורכים להסס או להימנע ממימוש זכויותיהם המשפטיות, מחשש להפרת נוהלי הקהילה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אפקט מצנן, באתר קרוא וכתוב
  2. ^ 1 2 3 עו"ד יחיאל אורן-הרוש, דוקטרינת האפקט המצנן בחופש הביטוי: כרוניקה של אימוץ פזיז, באתר רשות הרבים, ‏2021-05-23
  3. ^ Joshua Rissman, Put it on Ice: Chilling Free Speech at National Conventions, Minnesota Journal of Law & Inequality 27, 2017-02-03, עמ' 413