אפקט זייגרניק

אפקט זייגרניק (Zeigarnik) קובע שאנשים נוטים לזכור משימות לא-גמורות טוב יותר ממשימות שהושלמו.

האפקט נקרא על שם הפסיכולוגית היהודייה-ליטאית-סובייטית בלומה זייגרניק, שתיארה אותו לראשונה במחקר שפורסם בשנת 1927^[1], לאחר שהבחינה שהמלצרים במסעדה וינאית בה ישבה זכרו את ההזמנות שניתנו להם רק עד שהגישו את המנה לסועדים, ושכחו אותן מיד לאחר ההגשה. במחקר שערכה, ביקשה זייגרניק מהמשתתפים בניסוי לבצע כעשרים מטלות פשוטות, כמו פתירת חידות או השחלת חרוזים. בחלק מהמטלות הופסקו המשתתפים באמצע המטלה. לאחר סיום כל המטלות, נשאלו המשתתפים על המטלות שזכורות להם במיוחד. המשתתפים נטו לזכור את המטלות שהופסקו באמצען בערך פי שניים מהמטלות שהם סיימו ללא הפרעה.

בניסוי משנת 1982 שערכו מקגרו ופיאלה^[2] התבקשו המשתתפים לפתור חידה מורכבת, אך הופסקו באמצע לפני שהספיקו לסיים אותה ונאמר להם שהניסוי הסתיים. למרות זאת, כמעט 90% מהמשתתפים המשיכו לנסות ולפתור את החידה.

נטען שהאפקט עומד מאחורי השימוש בקליף האנגר, מונח המתייחס לסיום מותח ובלתי פתור של פרק ביצירה אמנותית.

הערות שוליים

^ Zeigarnik, B. (1927). Das Behalten erledigter und unerledigter Handlungen. Psychologische Forschung, 9, 1-85.
^ McGraw, KO, & Fiala, J. (1982). Undermining the Zeigarnik effect: Another hidden cost of reward. Journal of Personality, 50, 58-66

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] Zeigarnik, B. (1927). Das Behalten erledigter und unerledigter Handlungen. Psychologische Forschung, 9, 1-85.

[2] McGraw, KO, & Fiala, J. (1982). Undermining the Zeigarnik effect: Another hidden cost of reward. Journal of Personality, 50, 58-66

[1]

[2]