אסקרבה אנסטסיה
 | |
| לידה | לא ידוע |
|---|---|
| פטירה | לא ידוע |
| קדוש עבור | קתוליות, אומבנדה |
| תכונות | עיניים כחולות, מחסום פה וקולר ברזל על הצוואר |
| מחלוקות | אינה מוכרת באופן רשמי על ידי הכנסייה הקתולית, אלא בחוגים מסוימים בתוכה |
אסקרבה אנסטסיה (בפורטוגזית: Escrava Anastacia) היא דמות איקונית בברזיל של אישה שנחטפה מאפריקה לברזיל במסגרת סחר העבדים האטלנטי. דמותה נחשבת לקדושה בחוגים מסוימים בקרב קתולים ואומבנדים בברזיל, וכן לסמל לגאווה שחורה ולהתנגדות הירואית המשמש תזכורת לאימת העבדות והגזענות. ישנם מספר נרטיבים אודות חייה, אולם עצם קיומה כדמות היסטורית מוטל בספק[1].
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
את האיור של אסקרבה אנסטסיה אייר האמן והסופר הצרפתי ז'אק אראגו (אנ') בשנת 1817 במהלך ביקור בברזיל במסגרת משלחת מחקר אליה הצטרף כמשרטט. בביקור זה, שוטט אראגו בנמלים ובשוק העבדים בריו ונחשף לראשונה לעבדות. בשנת 1822, פרסם לראשונה את חוויותיו מהמשלחת בספרו 'Promenade Autour du Monde' – בספר זה תיאר את סלידתו ממצבם המחפיר של העבדים. הספר זכה להצלחה רבה, ובשנת 1839, פרסם אראגו ספר נוסף בשם 'זכרונותיו של עיוור – מסע ברחבי העולם' (Souvenirs d' un aveugle : voyage autour du monde). הספר אמנם פורסם שנתיים לאחר שהתעוור, אולם מופיעים בו איורים רבים שאייר בטרם איבד את מאור עיניו. דמותה של אסקרבה אנסטסיה מופיעה לראשונה בספר זה, אך אראגו מתייחס אל הדמות בלשון זכר. הדמות מישירה מבט חודר אל הצופה, על פיה רסן ועל צווארה קולר ברזל[1].
נרטיב חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שאין תיעודים היסטוריים אודותיה, ישנן מספר גרסאות המספרות את סיפור חייה של אנסטסיה[1]:
- אנסטסיה הייתה נסיכה אפריקאית והפכה לשפחה בברזיל. היא נאנסה ועונתה מספר רב של פעמים, והמחסום נקשר לפיה משום שגנבה סוכר.
- אביה של אנסטסיה היה בעל עבדים שאנס את אמה שנחטפה לעבדות מאפריקה. אביה קשר לפיה של אנסטסיה מחסום פה וקולר ברזל לצווארה משום שסירבה לשכב עמו.
- אנסטסיה הייתה בתו של אדונה, ומשום כך, אשתו חשדה שאנסטסיה מקבלת יחס מועדף. היא ניסתה לגרש את אנסטסיה מהמטע אך זו סרבה. לבסוף, אשתו של האדון סיפרה לו כי אנסטסיה זוממת להמריד את העבדים נגדו, וכעונש היא עונתה למוות.
- אנסטסיה נענשה משום שסרבה לנשק את האדון שלה על שפתיו כשאנס אותה, ובכך שמרה על הטוהר שלה. היא מתה מנמק שנגרם מקולר הברזל שחתך את צווארה.
אנסטסיה כאייקון דתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיור של אראגו החל להיות מקושר לסיפורה של שפחה אפריקאית בשם אסקרבה אנסטסיה, לאחר יותר ממאה שנים ממועד פרסומו. במחצית השנייה של המאה העשרים, דמותה החלה להשפיע על קבוצות קתוליות שחורות בברזיל שמצאו בה מפלט לכאבן הקולקטיבי, וסביב אנסטסיה התפתחה עדת מאמינים גדולה בריו, בסלבדור ובערים גדולות נוספות. חסידיה מאמינים כי היא מסוגלת להשפיע על חייהם, והם הקימו עבורה מקדשים ואף ביקשו מהכנסייה הקתולית להכיר בה כקדושה באופן רשמי. פסלים שנוצרו בדמותה מצויים בבתים פרטיים ובבתי תפילה ציבוריים[2]. כמו כן, דמותה מופיעה בציורים, על מדליונים, על נרות תפילה[3] על כרטיסי תפילה, על חולצות[4] ועל סרטי תפילה שנמכרים בשווקים בברזיל. עבור חסידיה, דמותה אינה מייצגת רק את ההיסטוריה של העבדות אלא של העבדות הנשית בפרט ושל נשים שחורות באופן כללי[1].
עד שנות השישים של המאה העשרים, תנועת חסידיה הייתה קטנה. בשנת 1968, מוזיאון האדם השחור בריו (Museum of the Negro) הציג תערוכה לציון ביטול העבדות בברזיל ובה שולב האיור של אראגו, אותו מצא מנהל המוזיאון בבית משפחתו. משום שהמוזיאון קטן, האיור נותר אנונימי באופן יחסי. בשנת 1971, גופתה של הנסיכה איזבל הופקדה למשמורת לשבועיים במוזיאון זה לקראת קבורתה, ואלפי מבקרים הגיעו למוזיאון לצפות בה. האיור של אראגו ניצב לא רחוק מהסרקופג של הנסיכה איזבל, וכך הציבור הרחב נחשף אליו לראשונה. זו הייתה גם הנקודה בה דמותה של אנסטסיה הפכה להיות מזוהה עם הדמות אותה אייר אראגו, ובשנות השמונים התקבל האיור כדיוקן של אנסטסיה. בשנת 1986, תוכנית רדיו ברזילאית פופולרית הפיצה את סיפורה של אנסטסיה, ודמותה הפכה למקור השראה לאחיות שראו בה דמות מרפאה, ולאסירים שמצאו בה השראה לסבלנות בשבי. כמו כן, הפכה דמותה לסמל יופי עבור נשים שחורות[1].
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותה וסיפורה של אנסטסיה מופיעים במאמרים, בספרים, ברחבי האינטרנט, בסרטים ובתיאטרון.
- בשנת 1990, הופקה מיני סדרה אודותיה בשם Escrava Anastácia[5].
- בשנת 2000, הוצג מופע ריקוד אודותיה בניו יורק[6].
- בשנת 2008, עלתה הצגה אודותיה בריו[7].
- בשנת 2012, הופיעה דמותה על שמלה בתצוגת אופנה[8].
- דמותה מופיעה על כריכת הספר 'The Dreaded Comparison: Human & Animal Slavery' העוסק בהשוואת שעבוד האדם השחור לשעבוד בעלי החיים[9].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- John Burdick, (1998) Blessed Anastacia: Women, Race and Popular Christianity in Brazil
- Teixeira Neto, Antonio Alves, Anastácia Escrava E Mártir Negra
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Escrava Anastacia - Autor: Instrutor Feijão - שיר על אנסטסיה באתר יוטיוב
- The Story of The Legendary Icon Anastacia: Escrava Anastacia i.e. the slave girl with blue eyes
- Jamillah R. Gabriel, Escrava Anastacia, Brazilian Saint and Icon, black cultural center, purdue university, 2014
- Congado Nossa Senhora do Rosário e Escrava Anastácia
- מקדש של אסקרבה אנסטסיה - Rua Taubaté, 42, Rio de Janeiro, RJ, Brasil
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Handler, J.S., & Hayes, K.E. (2009). Escrava Anastacia: The iconographic history of a Brazilian popular saint. African Diaspora, 2, 25-51
- ^ http://www.guiadapequenaafrica.com.br/patrimonios/santos-santas/51-escrava-anastacia
- ^ Velas Preto Velho e Escrava Anastácia
- ^ Camiseta Escrava Anastácia חולצה עם דמותה של אנסטסיה
- ^ Escrava Anastácia, TV Mini-Series, 1990, IMDb
- ^ SHAYNA SAMUELS, DANCE; Both a Slave And a Saint, She Lives On, May 21, 2000, The New York Times
- ^ Escrava Anastácia Canção à Escrava Voz Jefter Paulo Nossa Senhora do Teatro - באתר יוטיוב
- ^ @SPFW: Adriana Degreas
- ^ The Dreaded Comparison: Human & Animal Slavery, by Marjorie Spiegel, Amazon