אסכולת אנטוורפן
אסכולת אנטוורפן היא תנועה אמנותית שמרכזה היה באנטוורפן, במהלך המאה ה-16, כאשר בתקופה זו היוותה העיר מרכז כלכלי של ארצות השפלה, ולאחר מכן במאה ה-17 כאשר הפכה למעוז האמנותי של הבארוק הפלמי, בעיקר בידי האמן פטר פאול רובנס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטוורפן תפסה את מקומה של ברוז' כמרכז הסחר של ארצות השפלה בשנת 1500 לערך. ציירים, אמנים ובעלי מלאכה הצטרפו לגילדה של סנט לוק, שהייתה באנטוורפן. האסכולה הראשונה שצמחה בעיר היא המנייריזם של אנטוורפן, קבוצה של ציירים אנונימיים שציירו בשיטה הגותית המאוחרת ופעלו בעיר בין השנים 1500–1520. בעקבותיהם פעלו בעיר ציירים מנייריסטיים שעבדו במסורת האיטלקית שהתפתחה בתקופת הרנסאנס הגבוה. יאן מביז היה אמן מרכזי בעיר בתקופה זו. אמנים אחרים, כגון פרנס פלורי המשיכו בסגנון זה. המהומות שפרצו באזור ארצות השפלה בשנת 1566, פגעו מאוד באמנות העיר. אמנים כגון אוטו ואן ויין התחילו לעבוד בסגנון מיינריסטי מאוחר ועיטור דתי מחודש. באותה תקופה החלה התדרדרות בעיר מאחר שנהר סכלדה היה נתון במצור על ידי ההולנדים, וכתוצאה מכך פחת המסחר. במאה ה-17 חוותה העיר התחדשות בתחום האמנות. פיטר פול רובנס ויעקב ג'ורדנס פתחו סדנאות, ובהשפעת האמן אנתוני ואן דייק, נעשתה אנטוורפן למרכז הבארוק הפלמי ולמרכז הוצאה לאור, בו הודפס היקף מרשים של תדפיסים מעבודותיהם של אמני העבר וכן איורי ספרים. הודות למספר אמנים שהתמחו בציורי חיות, ביניהם פרנס סנדרס, יאן פיט ופול דה ווס, נשלט תחום זה באנטוורפן במחצית הראשונה של המאה. אמנים רבים הצטרפו לגילדה romanists. כיוון שהמצב הכלכלי החמיר באותה תקופה, וכיוון שהכנסייה והשלטון הפחיתו את תמיכתם הכלכלית, נאלצו אמנים רבים וסטודנטים שלמדו באנטוורפן לעבור להולנד, לאנגליה, לצרפת ולמקומות אחרים. בסוף המאה ה-17 חדלה אנטוורפן לשמש כמרכז גדול לאמנות.
המורשת האומנותית מיוצגת במוזיאונים רבים, וציורים רבים מהאסכולה בכלל.
