הידמות

בבלשנות, הידַּמּוּת (או אָסִימִילַצְיָה) היא תופעה פונטית שבה הגה מסוים (עיצור או תנועה) מקבל תכונה או תכונות פונטיות (כגון: בסיס חיתוך, אופן חיתוך) של הגה אחר המצוי בסביבתו. נובעת מנטייתו של הדובר שלא לשנות את מצבם של כלי הדיבור שלו.

ההידמות עשויה להתרחש באופן שיטתי או באופן ספורדי. כאשר היא מתרחשת באופן שיטתי בסביבה פונטית מוגדרת היא מהווה מקרה פרטי של מעתק הגאים.

תהליכי הידמות בשלבי התפתחות מוקדמים של שפות אחראיים לתצורות רבות בצורתן המקובעת כיום; בנוסף לזאת אחראיים תהליכי הידמות גם לתצורות צעירות או עכשוויות בשפות, אשר אינן מוכרות כתצורות תקניות ואשר לעיתים דוברי השפה כלל אינם מודעים אליהן, ראו להלן: הידמות אחורית ללא חציצה בעברית (לדוגמה, "ספתא" במקום "סבתא" היא הידמות בתכונת הקוליות) ובאנגלית (הדוגמה "dompbe silly" במקום "don't be silly"). המילה הידמות עצמה מכילה הידמות של הת' של בניין התפעל לד' השורשית שאחריה.

סוגי הידמות

ניתן למיין את סוגי ההידמות לפי הקריטריונים הבאים:

כיוון ההידמות

• הידמות לפנים (פרוגרסיבית) מתרחשת כאשר הגה מידמה להגה שלפניו ברצף הדיבור.
• הידמות לאחור (רגרסיבית) מתרחשת בכיוון ההפוך, כאשר הגה מידמה להגה שאחריו ברצף הדיבור. הידמות אחורנית נפוצה יותר מהידמות קדומנית.

הסביבה הפונטית

• בהידמות ללא חציצה שני ההגאים המעורבים בהידמות סמוכים זה לזה ואין הגה המפריד ביניהם. מצב זה הוא הנפוץ ביותר.
• בהידמות במצב של חציצה קיים הגה אחד או יותר המפריד בין ההגאים המעורבים בהידמות. תופעה זו נדירה למדי והיא מתרחשת בעיקר בהידמות בין תנועות. התופעה נפוצה בטורקית, ראו גם גרירה (בלשנות)

הידמות מלאה והידמות חלקית

מקובל להבחין בין הידמות מלאה להידמות חלקית.

• הידמות מלאה (או אסימילציה מלאה) היא כינוי למצב שבו כתוצאה מהידמות הגה אחד הופך זהה למשנהו. כאשר חלה הידמות מלאה בין עיצורים ללא חציצה, התוצאה היא התלכדות עיצורים. במצב זה האות המתלכדת מקבלת דגש משלים שמציין את התהליך הנ"ל שהתרחש. לדוגמה השמטת הנ' השורשית והופעתה כהכפלת העיצור שאחריה (דגש חזק) במילה "אפול".
• בהידמות חלקית (או אסימילציה חלקית), בניגוד למצב של הידמות מלאה, ההגה המידמה נשאר שונה מההגה האחר בחלק מתכונותיו ואינו הופך זהה לו, לדוגמה בהגיית "סבתא" כ"ספתא" (הידמות בתכונת הקוליות) ו"אלנבי" כ"אלמבי" (הידמות בבסיס החיתוך).

דוגמאות

עברית

• הִתְדַּרְדֵר ---הידמות מלאה בין עיצורים-> *הִדְדַּרְדֵר ---היבלעות עיצורים-> הִדַּרְדֵר
• בפועל "הִזְדַמֵּן" חלה הידמות חלקית של ה-ת' האופיינית לבניין "הִתְפַּעֵל" ל-עיצור ז' שלפניה, כך שה-ת התחלפה ב-ד'. במקרה זה ההידמות החלקית היא בתכונת הקוליות (הפעלת מיתרי הקול תוך כדי הגיית העיצור), ואכן העיצור המיוצג באות ד' הוא "בן זוגו" הקולי של העיצור המיוצג באות ת'.
• חלק מדוברי העברית הוגים את המילה "חֶשְבּוֹן" כאילו הייתה כתובה "חֶזְ׳בּוֹן". גם כאן מדובר בהידמות חלקית בקוליות, במקרה זה ה־ש׳ מידמה לעיצור שאחריה. עם זאת, הכתיב אינו משתנה. דוגמאות נוספות להידמות בקולית בעברית ישראלית: מוקדם←מוגדם (הקוליות מועברת אחורנית), זכוכית←סכוכית (חוסר־הקוליות מועבר אחורנית).
• לפעמים משקף הכתיב של מילים בעברית (בפרט פעלים) הידמות חלקית בתכונות שכבר אינן קיימות בעברית המודרנית. לדוגמה, במילה "הִצְטַעֵר" משקף הכתיב הידמות חלקית בנחציות. ה-ת' האופיינית לבניין "התפעל" הידמתה ל-צ' שנהגתה בעבר כעיצור נחצי, והפכה לנחצית בעצמה. לפיכך היא מוחלפת ב-ט' שייצגה בעבר את העיצור הנחצי "בן זוגו" של העיצור ת'. הנחציות היא תכונה פונולוגית שאפיינה את העברית הקדומה, אך אינה קיימת בעברית המודרנית (היא עדיין קיימת בצורות שונות בערבית ובשפות שמיות של קרן אפריקה).

אנגלית

דוגמה להידמות משורשרת של בסיס החיתוך באנגלית עכשווית: don't be silly → dompbe silly. העיצור [t] במילה don't מידמה בבסיס החיתוך שלו לאות [b] (שהוא עיצור דו שפתי) אבל משמר את חוסר־הקוליות ואת אופן החיתוך שלו (סותם) והופך ל־[p], כתוצאה מכך מידמה גם העיצור [n] במילה don't בבסיס החיתוך שלו לאותיות שאחריו תוך שימור הקוליות ואופן החיתוך שלו (אפיות) והופך ל־[m].

לטינית

• כשהתחילית in מצורפת למורפמה המתחילה ב-p, b ו-m, היא משתנה ל-imא(imbibō=אני גומע). התכונה שנדמית היא החיתוך: החיתוך הלשוני-חיכי של ה-n משתנה לחיתוך הדו-שפתי של הפונמה שאחריה, ושאר התכונות הפונטיות של הפונמה נותרות בעינן (קוֹלִיוּת, אפיוּת).
• בדומה לכך, כשהתחילית com מצורפת למורפמה המתחילה ב-t, n ו-d, היא משתנה ל-conא(contāminō=אני מלכלך). שוב, התכונה שנדמית היא החיתוך, הפעם החיתוך הדו-שפתי של ה-m משתנה לחיתוך הלשוני-חיכי של הפונמה שאחריה.
• כשהתחיליות נוספות למורפמה המתחילה ב-l או r, מתרחשת הידמות מלאה ל-il,אir,אcol,אcorא(illīterātus=בּוּר, irrāsus=לא מגולח, collūdō=אני מתרועע, corrumpō=אני מנתץ).

הידמות אחורית במצב של חציצה

גרמנית

• כשבסופית שנוספה למורפמה נכללו התנועות e או i, שונו לעיתים תנועה או דיפתונג נמוכים בשם העצם למקביליהם הגבוהים: u שונתה ל-ü,אo ל-ö ו-a ל-äא(klug→klüger = נבון←יותר נבון, nord→nördlich = צפוֹן←צפוני, Haus→Häuser = בית←בתים).

ראו גם

• מעתק הגאים
• גרירה (בלשנות)
• דקדוק עברי - מונחים

קישורים חיצוניים

• הגה וצורות : הִתְפַּעֵל ותהליכים לשוניים, הספרייה הווירטואלית של מטח