אסון אולמי ורסאי

אסון אולמי ורסאי
	פעולות החילוץ של פיקוד העורף בזירת האסון
	פעולות החילוץ של פיקוד העורף בזירת האסון
תאריך	24 במאי 2001
שעה	22:43:22
מיקום	אולמי השמחות "ורסאי" באזור התעשייה תלפיות בירושלים
גורם	כשל בשיטת הבנייה "פל קל"
קואורדינטות	31°44′54.10″N 35°12′58.94″E / 31.7483611°N 35.2163722°E
הרוגים	23
פצועים	380
	(למפת ירושלים רגילה) אולמי ורסאי

אסון אולמי ורסאי (מכונה בקיצור: אסון ורסאי) היה אירוע שהתרחש בליל 24 במאי 2001 (ג' בסיוון תשס"א) באולמי האירועים "ורסאי" באזור התעשייה תלפיות בירושלים, בעיצומה של חתונת בני הזוג קרן ואסף דרור, סמוך לשעה 22:43 בלילה. רוב האורחים רקדו אז ברחבת הריקודים בקומה השלישית, שבה נערכה באותה עת החתונה, ולפתע קרס חלק גדול מרצפת הרחבה ומאות אורחים כולל החתן והכלה נפלו שלוש קומות. 23 מאורחי החתונה נפלו אל מותם וכ־380 אורחים נוספים נפצעו. את החילוץ ואת הפינוי לאחר האירוע ניהל פיקוד העורף. בעוד שהחתן לא נפגע פיזית באסון, הכלה נפצעה ושברה את האגן^[1].

בעקבות האסון בני הזוג היגרו לארצות הברית.

האסון הכה בהלם את הציבור בישראל, משום שהיה מן החמורים שבאסונות הבנייה בתולדות המדינה, בגלל כמות הנפגעים הרבה וכן משום שתועד במצלמת וידאו ושודר לאחר מכן ברשתות טלוויזיה בישראל ובעולם.

הצעות למתן עזרה ניתנו על ידי מדינות שונות בעולם, אך בסופו של דבר הן נדחו.

בעקבות האסון חוקקה הכנסת את חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה באולמי ורסאי, התשס"ב–2002,^[2] שקבע כי תוקם ועדה מיוחדת בענייני הטיפול בנפגעי האסון ובפיצויים. בראש הוועדה עמד השופט אפרים לרון. כמו כן הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט בדימוס ורדימוס זיילר, שתכליתה הייתה לדון בעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור.

חקירת האירוע והמשפט

חקירת האירוע שללה את האפשרות כי מדובר בפיגוע טרור, שכן רבים ממאות האורחים ששהו באותה עת בבניין העידו כי שיפועים מסוכנים ברצפת האולם הופיעו זמן מה לפני הקריסה. בחלוף הזמן עלתה השערה כי שיטת הבנייה "פל קל", שבה נבנתה הקומה, נושאת בחלק מהאשמה לקריסה, ובחקירה נמצאה סדרה ארוכה של כשלים ועבירות בטיחות חמורות שעברו אנשים שונים, אשר גרמה לבסוף לאסון הקטלני. עוד התברר כי שנה קודם לאסון התפרסמה כתבת תחקיר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", אשר חשפה את הסכנות בשיטת "פל קל". בתחקיר מאת שלמה אברמוביץ תוארו בין היתר מקרים שבהם קרסו תקרות שנבנו בשיטה.

הממצאים שהתבררו בחקירת האירוע:

המשטח שקרס היה רצפת הקומה השלישית בבניין ששימש שני אולמות אירועים. רצפת הפל קל שנבנתה הייתה מסוג לא־תקני שנבנה באופן רשלני, ולא עמדה במאמצי הגזירה שפעלו עליה בדפנותיה וקרסה כולה בקטע המלבני שבין ארבעת העמודים.
תקופה קצרה לפני האירוע עבר הבניין שיפוצים, שבמהלכם הוסר קיר שתמך ברצפה בקומה השלישית, באולם בקומה השנייה. אומנם הקיר לא היה חלק מהקונסטרוקצייה, אך הוא מנע את שקיעת התקרה עד אותו שלב. התברר שהשיפוצים נעשו בלא פקחים מהעירייה או ממכון התקנים.
רצפת הקומה השלישית החלה לשקוע לאחר הסרת הקיר מתחתיה, עובדה שהייתה צריך לעורר את תשומת ליבם של בעלי האולם. השקיעה נעשתה ניכרת לעין שבועות אחדים לפני האסון עצמו אך הבעיה לא טופלה אלא להפך: במקום לטפל בגורם לשקיעת הרצפה, הוספו חול וריצוף מעליה כדי ליישרה. לא רק שפתרון זה הסתיר את הבעיה המדאיגה, הוא אף החמיר אותה בכך שיצר עומסים קבועים נוספים (שהסתכמו במאות קילוגרמים) על הרצפה.
בערב החתונה כאשר הייתה הרצפה קרובה לקריסה, נוסף עליה משקלם של עשרות אנשים שרקדו עליה. הקריסה הייתה פתאומית כאשר שטח רחבת הריקודים נתלש מהדפנות ונפל עם האנשים שהיו עליו.

באוקטובר 2004 הורשעו שלושת הבעלים של אולמי ורסאי, אברהם עדי, אורי ניסים ואפרים אדיב, בגרימת מוות ברשלנות ובחבלה ברשלנות. על כל אחד מהם נגזרו שנתיים וחצי מאסר בפועל. ערעורם של השלושה נדחה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ולבסוף הם נדרשו להתייצב למאסרם ב־1 באוגוסט 2010.^[3]

ממציא שיטת פל קל, המהנדס אלי רון, הורשע בדצמבר 2006 בגרימת מוות ברשלנות עם שלושת מהנדסי המבנה. על המהנדסים נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל ועל רון ארבע שנות מאסר בפועל.^[4]

תביעות פיצויים

חברת הביטוח "הראל" – שרכשה את עסקי חברת הביטוח "סהר-ציון", אשר ביטחה את האולם – סירבה לפצות את בעלי האולם על נזקיהם, בטענה שהפוליסה אינה מכסה נזקים אלה. בעלי האולם תבעו לדין את חברת הביטוח, ולאחר יותר מעשור נפסק כי הפוליסה מכסה נזקים שנגרמו למבנה ולתכולה וכן אובדן רווחים, אך לא שבר מכני, ועל חברת הביטוח לפצות את התובעים.^[5] רק בשנת 2017 ניתן פיצוי בשווי 70 מיליון ש"ח מעיריית ירושלים לנפגעי האירוע.

תביעה לפיצויים הוגשה גם נגד הטכניון, על חלקו באישור הבטיחות לשיטת פל קל. הטכניון הפעיל את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלו, בחברות הביטוח "מגדל", "כלל" ו"הראל", ואלה שילמו בשנת 2015 את תקרת הביטוח שבפוליסה, עשרה מיליון דולר, בתוספת הוצאות בסך שני מיליון דולר.^[6]

הנצחה

הבניין בו פעל אולם האירועים נהרס לאחר האסון. מול המקום שבו עמד, בדרך בית לחם 150, בפינת רחוב הקצין סילבר, נבנתה אנדרטה לזכר 23 ההרוגים באסון.

שרית חדד החליטה עקב האסון לא לשיר עוד את השיר "לב זהב", שהושמע בזמן קריסת הרצפה.^[7]

עוזי חיטמן כתב ושלומי שבת הלחין את השיר "הרי את מקודשת לי" לזכר בני הזוג מוטי בוטיל וויקי כהן שנהרגו באסון, ושהיו אמורים להינשא בחודש יוני 2001. השיר נכלל באלבומו השביעי של שבת שנקרא "זמן אהבה", אשר פורסם ב-2003.