תחקיר עיתונאי
תחקיר עיתונאי נעשה על ידי עיתונאים במטרה לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור. עבודתו של עיתונאי חוקר חושפת בדרך כלל התרחשויות שהוסתרו בכוונת תחילה, בעקבות מידע על אירועים או תופעות הנראים על פניהם כמסתירים מחדלים או עבירות פליליות. עבודתו נעשית בחשאי כדי להגיע אל הפעילויות המרכזיות בנושאי התחקיר.
מטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחקירים עיתונאיים מתפרסמים בגופי תקשורת שונים ומעוררים עניין רב, ובכך משיגים את המטרות המסחריות של גופים אלו - הגדלת צפיות, מכירות או מנויים. תחקירים אלו גם יוצרים "הד" המושך את השפעתם לאורך זמן רב יחסית לידיעות עיתונאיות רגילות. צורך זה משפיע על נושאי התחקירים, המתמקדים בנושאים בהם יש עניין רב לציבור, כך שייתכן שגוף תקשורת יעדיף תחקיר "צהוב" שמושך תשומת לב רחבה, גם אם חשיבותו הציבורית נמוכה יחסית.
מצד שני, עיתונאים רבים רואים בתחקיר שליחות, ויעדיפו עיסוק בנושאים מורכבים, גם אם הם פחות מסחריים.
תחקירים עיתונאיים הם תחום פורה בעיתונאות. עיתונים וכתבי עת מקדישים להם מקום נרחב, ובטלוויזיה קיימות תוכניות המתמקדות בעיקר בתחקירים. קיימים גם ארגוני תחקירים כגון פרופבליקה הניו יורקי, המבצע תחקירים לתועלת הציבור ומעבירם לפרסום בתוכניות תחקירים, בעיתונים ובאתרי חדשות.
נושאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושאים נפוצים לתחקירים כוללים:
- גילוי אי-סדרים ומעשי עוול: זיהוי ופרסום של שחיתות, אי-צדק, הפרות חוק או התנהלות לא אתית במגוון תחומים כגון פוליטיקה, עסקים, חברה ועוד.
- קידום שקיפות ואחריותיות: עידוד גופים ציבוריים ופרטיים לפעול באופן אחראי, שקוף והוגן, מתוך הידיעה שהעיתונות עשויה לחשוף פגמים בהתנהלותם.
- שירות הציבור: העברת מידע רלוונטי, חיוני ומקיף לציבור, המסייע בקבלת החלטות מושכלות ומעורבות אזרחית.
- הגברת מודעות: העלאת המודעות לבעיות או לנושאים חברתיים, כלכליים או סביבתיים שלא קיבלו תשומת לב מספקת.
- שמירה על הדמוקרטיה: תחקירים עיתונאיים מסייעים בפיקוח על מוסדות השלטון ובשמירה על עקרונות הדמוקרטיה, במיוחד במקומות שבהם קיימת שליטה ריכוזית או נטייה לדיכוי מידע.
מאפייני התפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתונאי החוקר איננו חוקר משטרתי, ואינו יכול להגיע לאיסוף ממצאים כמוהו. יכולתו לאסוף פרטים בדרך כלל מוגבלת. מסקנותיו מהתחקיר, כפי שהן מוצגות על ידיו, יכולות להביא לחקירה נרחבת של הנושא על ידי גורמים המוסמכים לאסוף פרטים נוספים, לתקן את המצב הקיים ובמידת הצורך לשנות נהלים, לפטר אנשים או להביא להעמדתם לדין.
העיתונאי החוקר נעזר לעיתים קרובות בעוזרים הנקראים "תחקירנים", המסייעים לו בהכנת התחקיר. התחקירן יכול לאסוף ממצאים בשטח, לספק חומר רקע, לערוך, לשכתב, הכול בהנחיית עורך התחקיר.
תחקיר בעל אופי דומה נעשה לעיתים לשם כתיבתו של ספר תיעודי, ולעיתים אף לשם כתיבת פרוזה (לבירור פרטים עובדתיים המשמשים בסיפור).
במקרים רבים, המקורות והעיתונאים החוקרים מעוניינים להשאיר את זהות המקור המדווח חסויה. כיום יש מחלקות באוניברסיטאות שונות להוראת עיתונות חוקרת וברחבי העולם נערכים כנסים המציגים מחקר שנערך בביקורת עמיתים בנושאי עיתונות חוקרת.[1]
דוגמאות לתחקירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחקירים מפורסמים הובילו לחשיפת פרשיות שהעסיקו את הציבור. כך למשל פרשת ווטרגייט בארצות הברית נחשפה בעקבות עבודת תחקיר יסודית של העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנסטין[2]. חלוצה בתחום העיתונאות החוקרת וממציאת הטכניקה של כתבת תחקיר בזהות שאולה הייתה העיתונאית נלי בליי.
דוגמאות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכניות תחקיר מפורסמות בישראל הן "כלבוטק" של רפי גינת, "עובדה" של אילנה דיין, "שומר מסך" של אמנון לוי ו"המקור" של רביב דרוקר וברוך קרא.
תחקיר של העיתונאי דן מרגלית הוביל לפרשת חשבון הדולרים וכתוצאה מכך לפרישתו של יצחק רבין מהמירוץ לראשות הממשלה. תחקיר של העיתונאי מרדכי גילת הוביל לחשיפת פרשת אריה דרעי ולהאשמתו בפלילים. העיתונאי תומר גנון פרסם תחקיר שחשף את פרשת השימוש ברוגלה במשטרת ישראל.
בפרשת וידוא הריגת הילדה איימן אל המאס ("פרשת סרן ר'") הציגו תחקירני התוכנית "עובדה" מסקנות מהן עלה כי קצין צה"ל ירה במכוון בילדה שלא סיכנה את חייו ואף וידא את הריגתה. בית המשפט קבע כי התחקיר היה לקוי. העיתונאי גידי וייץ סיפר כי בתקופה בה הועסק בעיתון "ידיעות אחרונות", נתקל בתופעה של עיכוב פרסום תחקירים על רקע אינטרסים של המו"ל או העורך[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיתונות חוקרת, דף שער בספרייה הלאומית
