אנתוני בראון

אנתוני בראון
Anthony Brown
	דיוקנו הרשמי של בראון כתובע הכללי, נובמבר 2023
	דיוקנו הרשמי של בראון כתובע הכללי, נובמבר 2023
לידה	21 בנובמבר 1961 (בן 62); הנטינגטון, ניו יורק, ארצות הברית
שם מלא	אנתוני גרגורי בראון
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הרווארד; האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
עיסוק	פוליטיקאי, עורך דין
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
דת	נצרות קתולית
	www.anthonybrown.com
	3 בינואר 2023 – מכהן; (שנה)
תחת המושלים	לארי הוגאן, וס מור
	→ בריאן פרוש
	3 בינואר 2017 – 3 בינואר 2023; (6 שנים)
	→ דונה אדוארדס גלן אייבי ←
	17 בינואר 2007 – 21 בינואר 2015; (8 שנים)
תחת המושל	מרטין אומאלי
	→ מייקל סטיל בויד רות'רפורד ←
פרסים והוקרה
	Dr. Nathan Davis Award for Governors or Statewide Elected Officials (2013); לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר; כוכב הארד ;
חתימה

ערך זה עוסק בפוליטיקאי אמריקאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אנתוני בראון (פירושונים).

אנתוני גרגורי בראון (בשם מלא באנגלית: Anthony Gregory Brown; נולד ב-21 בנובמבר 1961) הוא פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי, המכהן כתובע הכללי של מדינת מרילנד. בשנים 2023-2007 היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של מרילנד. בראון, קולונל בכוחות המילואים של צבא ארצות הברית, כיהן בין השנים 2007–2015 כסגן מושל מרילנד ולפני כן כחבר בית הנבחרים המדינתי באנאפוליס. בבחירות 2014 היה מועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת המושל, אך הפסיד ללארי הוגאן. באוקטובר 2021 הכריז בראון כי יעזוב את בית הנבחרים לשם התמודדותו לתובע הכללי של מרילנד.

ביוגרפיה

אנתוני גרגורי בראון נולד בהנטינגטון שבמדינת ניו יורק, לזוג מהגרים. אביו, רוי הרשל בראון, היה רופא שנולד בפרנק פאיס שבקובה וגדל בקינגסטון שבג'מייקה. לארצות הברית הוא הגיע כדי ללמוד באוניברסיטת פורדהאם, אך את התואר שלו ברפואה קיבל מאוניברסיטת ציריך שבשווייץ, שם הכיר את רעייתו לעתיד לילי ברלינגר^[2]. השניים נישאו וברלינגר עברה עם בראון לניו יורק, שם נולד אנתוני בראון^[3]. המשפחה התגוררה בהנטינגטון שבמחוז סאפוק בלונג איילנד, שם למד בראון בבתי ספר ציבוריים, והשלים את לימודיו התיכוניים בתיכון הנטינגטון בשנת 1979. בשנתו האחרונה הפך בראון לאפרו-אמריקאי הראשון שנבחר לנשיא מועצת התלמידים של תיכון הנטינגטון^[4]. לאחר התיכון החל בראון את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית השוכנת בווסט פוינט. חיש מהר עבר ללמוד באוניברסיטת הרווארד, שם התמחה בלימודי ממשל. באוניברסיטה היה בראון חבר בוועדה המייעצת לסטודנטים של המכון לפוליטיקה בבית הספר ע"ש ג'ון פיצג'רלד קנדי לממשל. מכיוון שהרווארד לא הציעה מלגות ROTC באותה תקופה, בשנתו השנייה, בראון נרשם לתוכנית ההכשרה לקציני מילואים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס וזכה במלגה לשנתיים. בשנת 1984 השלים בראון לימודי תואר ראשון בהצטיינות וכבוגר צבאי מצטיין.

בתום לימודיו הגבוהים קודם בראון לדרגת לוטננט משנה (Second Lieutenant) בצבא ארצות הברית, ושירת בתפקיד פעיל במשך חמש שנים. הוא סיים ראשון מבין עמיתיו לספסל הלימודים במחלקה המוטסת שלו בפורט ראקר שבאלבמה, וקיבל את הדירוג האווירונאוטי שלו כטייס צבאי. בהמשך השלים אימונים מוטסים, וקיבל תג כנפי צניחה בנוסף לתג התקיפה האווירית. במהלך שירותו הפעיל הוצב בראון כטייס מוסק בחטיבת התעופה של הדיוויזיה השלישית של ארצות הברית באירופה. משהשתחרר משירותו הפעיל שב בראון ללימודי תואר שני, ונרשם לבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד ב-1989. הוא למד בין היתר עם ברק אובמה, ארתור דייוויס והשחקן היל הרפר. ב-1992 השלים את לימודי המשפטים שלו.

לאחר שסיים את לימודי המשפטים התמחה בראון במשך שנתיים כעוזר משפטי עבור נשיא בית המשפט הפדרלי לערעורים עבור הכוחות המזוינים, יוג'ין סאליבן. בשנת 1994 הצטרף למשרד עורכי הדין "WilmerHale" שבוושינגטון הבירה. בראון עסק בעריכת דין עם ג'ון פייטון, עורך דין נודע לזכויות אזרח ונשיא לשעבר של קרן ההגנה המשפטית של NAACP, וסטיבן ה. זקס, שהיה התובע הפדרלי של ארצות הברית במחוז מרילנד בין השנים 1967–1970 והתובע הכללי ה-40 של מרילנד. ב-1998 קיבל בראון את "פרס הפרו בונו" של משרד עורכי הדין שלו עבור עבודתו בייצוג לקוחות מעוטי יכולת. בשנת 1999 עבד בראון במשך חמישה חודשים אצל מריל לינץ'^[5]. בראון הצטרף ל"משרד עורכי הדין גיבס והאלר" במחוז פרינס ג'ורג' שבמרילנד, לאחר שנבחר לבית המחוקקים של מרילנד.

הקריירה הפוליטית של בראון החלה ב-1998, כאשר נבחר לכהן בבית הנבחרים של מרילנד, כנציג מחוז הבחירה ה-25 שבסיסו בפרינס ג'ורג'. בראון התמודד לבית הנבחרים המדינתי מטעם המפלגה הדמוקרטית באותו פתק הצבעה עם חבר הסנאט של מרילנד יוליסס קורי והמחוקקים דרק דייוויס ומלוני גריפית'. הוא כיהן שתי קדנציות בבית הנבחרים של מרילנד והתקדם למספר תפקידי הנהגה. במהלך כהונתו הראשונה כיהן בראון בוועדה לענייני כלכלה, וב-2003 מונה ליושב ראש ועדת המשפט. בשנה העוקבת מינה אותו יו"ר בית הנבחרים מייקל א. בוש, למצליף סיעת הרוב, התפקיד הרביעי בהיררכיה של בית הנבחרים המדינתי. ב-2004, בעודו חבר בית הנבחרים של מרילנד, נקרא בראון לשירות מילואים במסגרת מלחמת עיראק. הוא הוצב בבגדאד, בפלוג'ה, בכירכוכ ובבצרה בפיקוד 353 לעניינים אזרחיים כיועץ בכיר למשרד העקירה וההגירה העיראקי. בראון עוטר בכוכב הארד על שירותו בעיראק.

בשנת 2006 נבחר בראון לסגן מושל מרילנד לצד מרטין אומאלי, ראש עיריית בולטימור לשעבר^[6]. השניים היו הצמד היחיד שגבר על מושל וסגן מושל מכהנים במחזור הבחירות של 2006^[7]. ב-17 בינואר 2007 בראון הושבע לתפקידו כסגן המושל השמיני של מרילנד. בנובמבר 2010 נבחר מחדש לתפקיד. בראון היה האדם הראשון אי פעם שנבחר לסגן המושל ישירות מבית הנבחרים של מרילנד. המושל אומאלי הטיל על בראון להוביל את הממשל המדינתי בסוגיות אחדות, בהן מאמצים להרחבה ושיפור שירותי בריאות הציבור, פיתוח כלכלי, סיוע לקרבנות אלימות במשפחה, הגברת הגישה להשכלה גבוהה והבטחת שירותים ומשאבים חברתיים לחיילים משוחררים.

ב-10 במאי 2013 הכריז בראון על מועמדותו לתפקיד מושל מרילנד בבחירות 2014^[8]. ביוני אותה שנה הוא בחר בקן אולמן, נציב מחוז הווארד, כעמיתו למירוץ^[9]. בראון זכה לחסותו של המושל אומאלי ולתמיכתם של ברברה מיקולסקי, סטני הוייר, ברק ומישל אובמה, ביל קלינטון, ג'ון סארביינז, אלייז'ה קמינגס, בן קרדין ורבים אחרים. ביום הבחירות הכלליות הפסיד ללארי הוגאן, מועמד המפלגה הרפובליקנית, משגרף 47.3% מקולות הבוחרים, לעומת 51 האחוזים שגרף הוגאן^[10]. ב-12 במרץ 2015, לקראת בחירות 2016, הודיע בראון כי יתמודד אל בית הנבחרים של ארצות הברית במחוז הקונגרס הרביעי של מרילנד, עם פרישתה של חברת הקונגרס דונה אדוארדס שהתמודדה לסנאט של ארצות הברית. הוא נבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות מקדימות מרובות-מתמודדים, שהיוו את התחרות האמיתית במחוז הקונגרס הרביעי^[11]. בבחירות הכלליות נבחר לקונגרס והושבע לתפקיד עם התכנסות הקונגרס ה-115 של ארצות הברית.

באוקטובר 2021 הכריז בראון כי יעזוב את בית הנבחרים לשם התמודדותו לתפקיד התובע הכללי של מרילנד בבחירות 2022^[12]. בנובמבר 2022 נבחר לתפקיד התובע הכללי, ונכנס לתפקידו בראשית ינואר 2023.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנתוני בראון בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אנתוני בראון בבית הנבחרים (באנגלית)

אנתוני בראון, ברשת החברתית פייסבוק
אנתוני בראון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אנתוני בראון, ברשת החברתית אינסטגרם
אנתוני בראון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ ההשתייכויות הדתיות של חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית, מסמך מאת Pew Research Center (באנגלית)
^ דייוויד מונטוגומרי, A Demanding Race, באתר וושינגטון פוסט, 28 באוקטובר 2006 (באנגלית)
^ One to Watch: Maryland Lt. Gov. Anthony Brown, באתר NPR‏, 9 במאי 2007 (באנגלית)
^ ארין קוקס, Brown on a deliberate march toward goal years in the making, באתר בולטימור סאן, 19 באוקטובר 2014 (באנגלית)
^ ג'ון וגנר, Brown updates state biography to include work with wealth-management firm in 1999, באתר וושינגטון פוסט, 21 באפריל 2014 (באנגלית)
^ דאג דונובן, With O'Malley's choice of Brown, a diverse alliance, באתר בולטימור סאן, 9 בדצמבר 2005 (באנגלית)
^ Martin O'Malley, באתר בולטימור סאן (באנגלית)
^ ארון דייוויס, Brown launches bid for Maryland governor, באתר וושינגטון פוסט, 10 במאי 2013 (באנגלית)
^ ארין קוקס, Brown names Ulman as his running mate, באתר בולטימור סאן, 4 ביוני 2013 (באנגלית)
^ קווין רובילארד, How Larry Hogan won in Maryland, באתר פוליטיקו, 7 בנובמבר 2014 (באנגלית)
^ ארליס ר. הרננדז, Brown wins Maryland’s 4th District Democratic primary, באתר וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2016 (באנגלית)
^ ריד וילסון, Rep. Brown to run for Maryland attorney general, באתר The Hill‏, 25 באוקטובר 2021 (באנגלית)

[1] ההשתייכויות הדתיות של חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית, מסמך מאת Pew Research Center (באנגלית)

[2] דייוויד מונטוגומרי, A Demanding Race, באתר וושינגטון פוסט, 28 באוקטובר 2006 (באנגלית)

[3] One to Watch: Maryland Lt. Gov. Anthony Brown, באתר NPR‏, 9 במאי 2007 (באנגלית)

[4] ארין קוקס, Brown on a deliberate march toward goal years in the making, באתר בולטימור סאן, 19 באוקטובר 2014 (באנגלית)

[5] ג'ון וגנר, Brown updates state biography to include work with wealth-management firm in 1999, באתר וושינגטון פוסט, 21 באפריל 2014 (באנגלית)

[6] דאג דונובן, With O'Malley's choice of Brown, a diverse alliance, באתר בולטימור סאן, 9 בדצמבר 2005 (באנגלית)

[7] Martin O'Malley, באתר בולטימור סאן (באנגלית)

[8] ארון דייוויס, Brown launches bid for Maryland governor, באתר וושינגטון פוסט, 10 במאי 2013 (באנגלית)

[9] ארין קוקס, Brown names Ulman as his running mate, באתר בולטימור סאן, 4 ביוני 2013 (באנגלית)

[10] קווין רובילארד, How Larry Hogan won in Maryland, באתר פוליטיקו, 7 בנובמבר 2014 (באנגלית)

[11] ארליס ר. הרננדז, Brown wins Maryland’s 4th District Democratic primary, באתר וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2016 (באנגלית)

[12] ריד וילסון, Rep. Brown to run for Maryland attorney general, באתר The Hill‏, 25 באוקטובר 2021 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]