אנשי אמונה אבדו

אנשי אמונה אבדו
	אַנְשֵׁי אֱמוּנָה (אֲמָנָה) אָבָדוּ; בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂיהֶם.; גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ; דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת.; הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה; וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זַעַם.; זוֹעֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם; חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם.; טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם; יוֹדְעִים לַעְתֹּר וּלְרַצּוֹת.; כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם; לֹא הֱשִׁיבוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם.; מֵרֹב עֲוֹנֵינוּ אֲבַדְנוּם; נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ.; סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת; עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת.; פַּסּוּ גוֹדְרֵי גָדֵר; צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה.; קָמִים בַּפֶּרֶץ אַיִן; רְאוּיִים לְרַצּוֹתְךָ אָפֵסוּ.; שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת; תְּרוּפָה לֹא מָצָאנוּ.; שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבֹשֶׁת פָּנֵינוּ; לְשַׁחֶרְךָ אֵל בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ.

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ (בחלק מהנוסחאות: אנשי אמנה אבדו) הוא פיוט סליחות שנאמר בקהילות רבות, בדרך כלל, בנעימת תחנון ושברון לב. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע.^[2] הפיוט התחבר כנראה במאות הראשונות שלאחר חורבן הבית,^[^{דרוש מקור]} והוא דומה בסגנונו לפיוטי סליחות פשוטים נוספים שנראה שאף הם קדומים, כמו תמהנו מרעות ותנות צרות לא נוכל.

ידועות סליחות רבות המעבדות סליחה קדומה זו ומבוססות עליה, לדוגמה, בסידור רס"ג מופיעות בנוסף לסליחה זו הסליחות המחורזות "אבדו אנשי אמנה"^[3] ו"אנשי אמונה נעלמו מדורות".^[4]

מבנה הפיוט

כל משפט מורכב משתי צלעיות של שלש מילים האחת, כאשר בין הצלעיות תקבולת משלימה. האותיות הראשונות בכל צלע בפיוט יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי.

כדרכם של הפיוטים הקדומים, הפיוט אינו מחורז, אך ניכרות בו לעיתים חריזות מקומיות המקשטות את השיר.

הפיוט מבטא את תחושת היתמות של העדה, המבקשת להתנחם באנשי אמונה, צדיקי הדור, שזכותם תגן עליה. שמורות בזכרונה דמויות כאלה מן העבר, אך בהווה, הן אינן בנמצא. הקהילה המתפללת פונה אל ה' מתוך תחושה של בושה, נטישה, חולשה גדולה ואשמה על כך שבעוונותיה נעלמו מתוכה אנשי הרוח והאמונה.^[5]

מועדי אמירתו

בנוסח הספרדים פיוט זה הוא אחת הסליחות הקבועות, הנאמרות בכל פעם שאומרים בו סליחות. הוא נאמר הן בסליחות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, הן בסליחות של יום הכיפורים, הן בסליחות לתעניות ציבור, והן בסדר הסליחות הנאמר במסגרת התחנון בימי שני וחמישי. בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה נהוג לחתום את הפיוט במילה 'סְלִיחָתֵנוּ' (שכן הם ימי הסליחה), ובשאר הימים חותמים במילה 'צָרוֹתֵינוּ'.

בנוסח אשכנז המזרחי הפיוט נאמר בסליחות של יום חמישי בתעניות בה"ב,^[6] ובמנהג "אשכנז הכללי" (וקהילות אחרות השייכות למנהג אשכנז המערבי), הוא נאמר ביום הראשון של סליחות לפני ראש השנה.^[7]

גרסאות

יעקב אבריהמי תלמיד הרב עובדיה לאחר פטירתו כתב גרסה מורחבת לסליחה וכיוונה על פטירת הרב עובדיה

קישורים חיצוניים

הפיוט אנשי אמונה אבדו, באתר הפיוט והתפילה
אהרן מירסקי, לפיוטים מקבילים, תרביץ כא א, תשרי תש"י, באתר JSTOR

הערות שוליים

^ הביטוי לקוח מהנאמר על מלך אשור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ב, פסוק כ"א: ... וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ
בחלק מהסידורים: "לשחרך אל בעת סליחתנו"
^ אברהם יצחק יעקב רוזנפלד במהדורת הסליחות שלו (עמ' שעט) מייחס אותו לרב סעדיה גאון. לא ברור מקור ייחוס זה.
^ רב סעדיה גאון, סדר רב סעדיה גאון, (ירושלים, תשכ"ג), עמ' שט, באתר היברובוקס
^ רב סעדיה גאון, סדר רב סעדיה גאון, עמ' רצ, באתר היברובוקס
^ הפיוט אנשי אמונה אבדו, באתר הפיוט והתפילה.
^ מנהג ייחודי שהנהיג בבית מדרשו הרב שריה דבליצקי קובע שאומרים סליחה זו אף ביום שני בתרא של בה"ב, אם הוא חל בט"ו בחשוון, יום פטירתו של החזון אי"ש, שהוא בעיניו אחד מאנשי אמנה שאבדו.
^ סדר סליחות מכל השנה כמנהג אשכנז, רעדלהיים תרט"ו, דף ח ע"ב.

[1] הביטוי לקוח מהנאמר על מלך אשור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ב, פסוק כ"א: ... וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ
בחלק מהסידורים: "לשחרך אל בעת סליחתנו"

[2] אברהם יצחק יעקב רוזנפלד במהדורת הסליחות שלו (עמ' שעט) מייחס אותו לרב סעדיה גאון. לא ברור מקור ייחוס זה.

[3] רב סעדיה גאון, סדר רב סעדיה גאון, (ירושלים, תשכ"ג), עמ' שט, באתר היברובוקס

[4] רב סעדיה גאון, סדר רב סעדיה גאון, עמ' רצ, באתר היברובוקס

[5] הפיוט אנשי אמונה אבדו, באתר הפיוט והתפילה.

[6] מנהג ייחודי שהנהיג בבית מדרשו הרב שריה דבליצקי קובע שאומרים סליחה זו אף ביום שני בתרא של בה"ב, אם הוא חל בט"ו בחשוון, יום פטירתו של החזון אי"ש, שהוא בעיניו אחד מאנשי אמנה שאבדו.

[7] סדר סליחות מכל השנה כמנהג אשכנז, רעדלהיים תרט"ו, דף ח ע"ב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]