אנימה (הנפשה)

עין טיפוסית בסגנון אנימה

אָנִימֶה (באנגלית: Anime; ביפנית: アニメ; ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) הוא שם כולל ליצירות אנימציה שמקורן בעיקר ביפן. עבור היפנים אנימה היא הרבה מעבר לכך, היא מהווה שם קוד לתרבות שלמה והיא גם הייצוא התרבותי או סרט אשר נוצרו בשימוש של טכניקות אנימציה דו-ממדית או לעיתים רחוקות תלת-ממדית בסגנון ייחודי של איורים בעלי מאפיינים פיזיים שונים לדמויות (מאנגה). סגנון זה מתאפיין לעיתים בעיניים גדולות במיוחד, אף ופה קטנים ושיער מעוצב באופן קיצוני וצבעוני (לדוגמה בסדרות נארוטו, דרגון בול וההרפתקה המוזרה של ג'וג'ו והלהב קוטל השדים) אבל לא רק. לעיתים רחוקות אמנים מסוימים שומרים על מאפיינים ריאליסטיים יותר (לדוגמה, בסדרה קאובוי ביבופ). הפצות אנימה מבוססות לרוב על מאנגה, ולרוב הן ייבוא של מאנגות לאנימציה חיה. עם זאת, לעיתים קרובות האנימות אינן נאמנות באופן מלא לעלילה המקורית ויוצרות לעצמן קו עלילתי חדש (פילרים).

ב-1917 נוצרה לראשונה אנימציה באופן מסחרי ביפן, והייצור של אנימה יפנית עלה בהתמדה מאז. הסגנון האמנותי האופייני של האנימה התפתח במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 עם השפעה ניכרת מיצירותיו של אמן המאנגה אוסמו טזוקה. סרטי וסדרות האנימה מופצים ברחבי העולם באולמות הקולנוע, בערוצי הטלוויזיה, ודרך האינטרנט. סרטי וסדרות האנימה מסווגים לז'אנרים רבים המכוונים לקהלי יעד רחבים וגדולים.

נכון ל-2019, תעשיית האנימה ביפן מורכבת מ-430 אולפני הפקה, כאשר אולפני ההפקה המרכזיים הם סטודיו ג'יבלי, גאינאקס, וטואי אנימציה. אף על פי שמספר סרטי האנימה מהווים רק חלק קטן מכמות סרטי הקולנוע שמופקים מדי שנה ביפן, רוב המכירות של תקליטורי DVD ו-Blu-ray עם סרטים יפניים מקוריים ברחבי העולם הם סרטי אנימה. בנוסף לכך, סרטי וסדרות האנימה זכו להצלחה בינלאומית לאחר שהחלו להיות מופקים תכנים עם דיבוב לאנגלית ולשפות אחרות ברחבי העולם. נכון ל-2016, סדרות האנימה היפניות היוו כ-60% מסך סדרות הטלוויזיה המצוירות שמופקות ברחבי העולם.

בישראל אנימה מזוהה בעיקר עם ז'אנר האנימה קודומו שתוכנו מיועד בעיקר לילדים עקב יבוא של עשרות סדרות אנימה יפניות המיועדות בעיקר לקהל הצעיר במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 אשר נערכו באופן ניכר מהמקור ושודרו בתוספת דיבוב לעברית. חלק מהסדרות הללו הפכו עם השנים לקלאסיקות בקרב ישראלים. סדרות אנימה במגוון רחב יותר של ז'אנרים צברו פופולריות הולכת וגוברת בישראל במהלך העשור הראשון והשני של המאה ה-21, במיוחד הודות לטכנולוגיית הסטרימינג באינטרנט, כאשר סדרות אנימה רבות המיועדות לצופים מבוגרים שודרו לבסוף גם בטלוויזיה בישראל ללא כל עריכה וללא דיבוב לעברית.

אטימולוגיה

במינוח יפני, "אנימה" היא כל יצירת אנימציה שהיא, כך שגם מיקי מאוס נקרא אנימה. לעומת זאת מחוץ ליפן המונח "אנימה" משמש בעיקר לתיאור אנימציות שנוצרו ביפן.

ההיסטוריה של האנימה

פריים אחד מתוך סרטון האנימה "Namakura Gatana" אשר הופק להקרנה בבתי הקולנוע ביפן בשנת 1917

סרט אנימה משנת 1927

סגנון האנימה צמח בתחילת המאה ה-20, לאחר שבמאים יפניים התלמדו והתנסו בהפקת סרטי הנפשה תוצרת צרפת, גרמניה, ארצות הברית ורוסיה. הדור הראשון של האנימטורים ביפן, שצמח בסוף העשור השני של המאה ה-20, כלל בין היתר את סייטארו קיטאיאמה, אוטן שימוקאווה, וג'וניצ'י קוצ'י, אשר נחשבים בעיני רבים ביפן ל"אבות האנימה". רעידת האדמה הגדולה בקאנטו אשר אירעה בשנת 1923 גרמה להרס נרחב ברחבי יפן ולהרס המחסן בשימוקאווה אשר גרם להשמדתם של מרבית סרטוני האנימציה המוקדמים הללו.

ההצלחת סרטו של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים" בשנת 1937 השפיעה באופן ניכר על אנימטורים יפניים רבים. עם השנים התארכו הסרטונים ובשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו בעיקר לייצר ביפן סרטי אנימה באורך מלא. התחום הושפע רבות מסרטי וולט דיסני, שהיוו השראה לצורת העיצוב של דמויות אנימה רבות.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 אמן המאנגה והאנימטור אוסמו טזוקה אימץ טכניקות אנימציה שונות מדיסני להפחתת עלויות ההפקה ולהגבלת מספר הפריימים שמופקים בכל סרט אנימה. מטרתו הייתה להשתמש בטכניקות הללו באופן זמני על מנת שיוכל לייצר סרטים רבים יותר במסגרת זמן קצרה יותר עם צוותי אנימציה לא מנוסים. סרטון האנימה "Three Tales" שודר לראשונה בשנת 1960 והיה סרט האנימה הראשון שהוצג בטלוויזיה. סדרת האנימה הראשונה ששודרה בטלוויזיה הייתה הסדרה "Otogi Manga Calendar" אשר שודרה בין השנים 1961 עד 1964. בשנת 1963 עלתה הסדרה אסטרו-בוי שהייתה הראשונה לאמץ את המראה והסגנון הייחודיים לאנימה, ועל כן הסדרה מכונה לעיתים רבות "האנימה הראשונה בהיסטוריה".

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 התפתחה הסוגה בעקבות עליית הפופולריות של חוברות המאנגה. החוברות היוו פעמים רבות בסיס לאנימה, במיוחד אלה של הבמאי אוסמו טזוקה. כתוצאה ממגמה זו התפתח סגנון האנימה וכן נוספו לו סוגות נוספות. ז'אנר המֱכה לדוגמה, אשר כלל רובוטים חדשניים וטכנולוגיה עתידנית, היווה חידוש בתחום. סדרות בולטות מתקופה זו כוללות את אסטרו בוי, לופן השלישי ומאזינגר זי . יוצרי סרטי אנימה בולטים שהתפרסמו במהלך תקופה זו כוללים במיוחד את הייאו מיאזאקי ומאמורו אושיי.

בשנות השמונים אנימה הפכה למיינסטרים ביפן, וחלה עלייה משמעותית בכמות ההפקות של סרטי וסדרות אנימה. סדרות בולטות מתקופה זו כוללות את גנדאם, מאקרוס, דרגון בול, וכמו כן במהלך תקופה זו פותחו לראשונה סדרות וסרטי אנימה בז'אנרים אופרת חלל, וסייברפאנק.

מאמצע שנות התשעים ועד היום, עלתה הפופולריות של תרבות האנימה בשווקים בעולם.

במאים חדשים ומוערכים הופיעו לאורך השנים, ביניהם היאו מיאזאקי, הידאקי אנו, מאקוטו שינקאי, מאמורו הוסודה. היוצרים הוציאו סדרות פורצות במספר הולך ומתרחב של סגנונות.

סרט האנימה "המסע המופלא", אשר הופק על ידי סטודיו ג'יבלי בבימויו של היאו מיאזאקי, יצא לאקרנים ב-2001 וכ-23 מיליון יפנים צפו בסרט (כשישית מאוכלוסיית יפן) אשר הפכו אותו לסרט המצליח ביותר בתולדות המדינה, מקומי או זר. ב-2002 זכה הסרט בפרס דוב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ובשנת 2003 זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט המונפש הטוב ביותר.

מניין סדרות וסרטי האנימה נאמד באלפים ומדי חודש מוסיפות לצאת סדרות חדשות ביפן שרבות מהן נמכרות למדינות המערב.

ז'אנרים ותת-ז'אנרים

כותרי אנימה שונים בעמדת מכירה

בדומה לכל מדיית המונים אחרת, לסרטי וסדרות האנימה יש ז'אנרים רבים ומגוונים, אשר תלויים בעיקר בנושאים בהם הם עוסקים ובקהל היעד אשר עבורו הם מיועדים. סדרת אנימה יכולה להיות בעלת סיפור מסגרת פשוט לכאורה, אבל באותו הזמן יכולה גם להכיל עלילה ופיתוח דמויות מעמיקים ומורכבים ביותר. לעיתים רבות אנימה תשלב מספר סוגות וכן מסרים חברתיים.

לפי קהל היעד

אחת מהחלוקות המקובלות^{[דרוש מקור]} לסרטי וסדרות אנימה היא לפי קהל היעד של הסרט/סדרה:

• קודומו (Kodomo, 子供) – מיועד בעיקר לילדים עד גיל 12. דוגמאות: "פוקימון", "דיג'ימון", "הלו קיטי", "דורימון".
• שוג'ו (Shojo, 少女) – מיועד בעיקר לנערות בין הגילאים 12 עד 18. דוגמאות: "בנות הים פיצ'י פיצ'י פיץ'", "סאקורה לוכדת הקלפים", "סיילור מון", "פרוטס באסקט", "טוקיו מיו מיו".
• שונן (Shonen, 少年) – מיועד בעיקר לנערים בין הגילאים 12 עד 18, ומאופיינת בלחימה. דוגמאות: "וואן פיס", "נארוטו", "דרגון בול זי", "האנטר האנטר", "מחברת המוות", "קוטל השדים".
• סיינן (Seinen, 青年) – מיועד בעיקר לגברים בגילאים 18 ומעלה. דוגמאות: "ברזרק", "ואן-פאנץ' מאן", "הרוח במעטפת", "אקירה", "לופן השלישי".
• ג'וסיי (Josei, 女性) – מיועד בעיקר לנשים בגילאים 18 ומעלה. סגנון זה נדיר. העלילה של סרטים וסדרות בז'אנר עוסקת בדרך כלל עוסקות בסיפורים על חייהם הבוגרים של נשים בחברה היפנית המוצגים בצורה מציאותית יחסית. דוגמאות: "Wotakoi: Love Is Hard for Otaku" ‏,‏ "Chihayafuru" ‏, ‏"Princess Jellyfish" ‏

ז'אנרים פופולריים באנימה אשר נפוצים גם בסרטים וסדרות מערביות

בדומה לכל מדיית המונים אחרת, לסרטי וסדרות האנימה יש ז'אנרים רבים ומגוונים אשר חלקם נפוצים גם בסרטים וסדרות מערביות. הז'אנרים הללו כוללים בין היתר:

• פעולה/הרפתקאות – ז'אנר אשר מתמקד בעיקר בקרבות, מלחמה, תחרויות פיזיות, אמנויות לחימה ולחימה בכלי נשק. דוגמאות בולטות^{[דרושה הבהרה]}: "נארוטו", "וואן פיס", "דרגון בול", "האנטר האנטר", "גליטר פורס" "פייט/זירו" "אמנות החרב אונליין" "קוטל השדים",פיירי טייל,אדנס זירו.
• דרמה – לרוב בעל פיתוח רב של הדמויות. לרוב העלילה מתרכזת סביב סיבוכים במערכות יחסים ואירועים טרגיים ועצובים שקרו לדמויות. דוגמאות: "אינויאשה", "מחברת המוות", "בליץ'" ו"מתקפת הטיטאנים".
• מבוסס משחק – לרוב העלילה מתרכזת סביב משחק קלפים או משחק לוח כלשהו. בדרך כלל, לאחר יציאתה של סדרת אנימה מסוג כזה, יוצא במקביל גם משחק המבוסס על הסדרה ומיועד בעיקר לילדים. דוגמאות: "יו-גי-הו!", "בקוגן" או "היקארו נו גו".
• אימה – משתמש באלמנטים אפלים יותר או באלמנטים על-טבעיים. דוגמאות: "Chrono Crusade","Vampire Hunter D", "הכוכב שמת ותכשיט של ילדה", "Higurashi No Naku Koro Ni".
• מדע בדיוני – מכיל אלמנטים עתידיים, במיוחד מדע וטכנולוגיות עתידניות. לעיתים רבות סדרות וסרטי אנימה בסוגה המדע בדיונית מציגים גם מפגשים אפשריים של האנושות בעתיד עם חוצנים. דוגמאות: "קאובוי ביבופ", "אומנות החרב אונליין".
• סייברפאנק – ז'אנר המתאר עתיד דיסטופי קרוב יחסית המאופיין על ידי חברה מנוכרת וטכנולוגיה שועטת קדימה. עלילת הסייברפאנק הקלאסית מציגה אנטי-גיבור שנאלץ להילחם כנגד המערכת ולרוב מנצח אותה בסופו של דבר. דוגמאות: "הרוח במעטפת", "אקירה", "גאנם (מלאך קרב אליטה)"
• סטימפאנק – ז'אנר המתאר עולם חלופי בו לא התפתחו טכנולוגיות כגון אלקטרוניקה ספרתית ומנוע הדיזל ובמקומן שגשגו טכנולוגיות שמבוססות על מכניקה ומנועי קיטור, בו נפגשים הישן והמודרני.
• פנטזיה – ז'אנר העוסק בעיקר בעולמות פנטזיה וכמו גם באירועים ומקומות סוריאליסטים. רוב הזמן, העלילה מתרחשת בעולם קסום בו הדמויות יוצאות להרפתקה. בסיפורים בז'אנר זה לעיתים רבות נכללים לא רק בני אדם אלא גם יצורים מיתולוגיים שונים כמו גמדים, דרקונים, אנשי זאב, אלים, שדים, וכו'. דוגמאות: שבעת חטאי המוות
• אופרת חלל – סוג של מדע בדיוני המתרכז במלחמות המתרחשות עם השימוש הפעיל בחלליות. דוגמה בולטת: "חלוצי החלל".
• אפוקליפסה – ז'אנר אשר עוסק בסוף העולם.
• פוסט-אפוקליפסה – ז'אנר אשר עוסק בחיים לאחר סוף העולם.
• רומנטיקה – ז'אנר שעוסק בחוויות אהבה. דוגמה בולטת "אמנות החרב אונליין"
• קומדיה – ז'אנר המאופיין בנוכחות של סצנות הומוריסטיות וסאטיריות.
• דרמה – ז'אנר שעוסק בחייו הפרטיים של אדם ובקונפליקטים השונים שיש לו/לה בחייו עם הזולת.
• סיפורים בלשיים – ז'אנר המתאר חקירה של תקרית מסתורית (בדרך כלל פשע) או סדרה של אירועים חריגים.

תתי ז'אנרים ייחודיים לסרטי וסדרות אנימה

• מֶכָּה (Mecha) – סגנון אנימה ומאנגה השם דגש על טכנולוגיה מתקדמת ורובוטים ענקיים. דוגמאות: גנדאם, נאון ג'נסיס אבנגליון, קוד גיאס, גרנדייזר, ג'ונגאר, יקירי בתוך הפרנקס.
• מאהו שוג'ו (Mahō shōjo) – ז'אנר המתמקד בנערות בעלות יכולות על-אנושיות וכוחות קסם אשר משתמשות בכוחותיהן על מנת להילחם ברוע ולהציל את העולם. דוגמאות: סיילור מון, טוקיו מיו מיו, Oh My Goddess!, סאקורה לוכדת הקלפים, ו-Demashita! Powerpuff Girls Z.
• מאהו שונן (Mahō shōnen) – המקביל הזכרי למאהו שוג'ו, נחשב נדיר ולא פופולרי. דוגמאות: DNAngel.
• איסקאי (Isekai) – ז'אנר המתמקד בגיבור נורמלי לחלוטין מכדור הארץ שעובר או נולד מחדש או נלכד ביקום מקביל. דוגמאות: אמנות החרב אונליין, פעימות מלאך, ריזירו, קונוסובה, עלייתו של גיבור המגן.
• אצ'י (Ecchi) – סגנון אנימה ומאנגה לקהל המבוגר יותר, המכיל רמיזות מיניות וסיטואציות מפורשות (בדרך כלל כאמצעי קומי), על אף שרוב הכותרים בז'אנר אינם מציגים עירום באופן מפורש. דוגמאות: גולדן בוי, שין צ'אן, צ'וביטס, No Game No Life.
• הארם (Harem, מילונית: הרמון) – אנימה או מאנגה בה בן מוקף בבנות. דוגמאות: אמנות החרב אונליין, Seitokai Yakunidomo.

• הארם הפוך (Reverse Harem) – היפוך מגדרי של הארם. דוגמאות: Ouran High School Host Club, Uta no Prince-Sama.

• שיטיי (Shitei) – אנימה הומוריסטית לכל הגילאים.
• מואה (Moe, 萌え) – אנימה המוקדשת לרגש מסוים כלפי אדם מסוים.
• ג'ידאימונו (時代物) – עלילה היסטורית.
• הנטאי (Hentai) – סגנון אנימה ומאנגה שנועד למבוגרים בלבד, מכיל סיטואציות מיניות מפורשות ופורנוגרפיות. דוגמאות: בוקו נו פיקו,Bible Black.

• יורי (Yuri, 百合) – ארוטיקה לסבית לגברים.
• שוג'ו-איי (少女愛) – סיפור אהבה לסבי.
• שונן-איי (Shonen-ai, 少年愛) – סיפור אהבה בין גברים. דוגמאות: Hitorijime my hero, sasaki to miyano.
• יאוי (Yaoi, やおい) – הומוארוטיקה לנשים.

מאפייני האנימה

אמני האנימה משלבים ביצירותיהם סגנונות ויזואליים ייחודיים רבים

האנימה היפנית מכילה מגוון סגנונות אמנותיים בעלי מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מיצירות אנימציה מערביות. מבחינה ויזואלית, אנימה מגוון מאוד מבחינה אמנותית וכוללת מגוון רחב של סגנונות אמנות המשתנים מאמן לאמן ומאולפן לאולפן. אף אחד מסגנונות האמנות אינו נחשב לסגנון הדומיננטי. הם חולקים מספר מאפיינים דומים במונחים של טכניקת אנימציה ועיצוב הדמויות. הדמויות עצמן בעלות עיצוב דומה, על אף שניתן לראות הבדל בסגנונות אצל אנימטורים שונים. רוב דמויות האנימה ניחנות בעיניים גדולות ופעורות שתופסות את רוב שטח הפנים. כמו כן, אף ופה קטנים יחסית ופרופורציות גוף מעט מוארכות. לרוב ניתן גם לראות תיאורים מוגזמים של רגשות או תגובות של הדמויות: טיפות זיעה גדולות במצבי לחץ, ורידים בולטים בעת כעס ואף התעלפויות ברוב הגרסאות הקומיות של האנימה.

עם זאת, גם לבמאים ולמאיירים השפעה רבה על התוצאה הסופית, ולרוב סגנונה האמנותי של האנימה ייקבע בהתאם לקהל היעד. כך ייתכנו גם אנימות שדמויותיהן תראינה שונות לגמרי מן התיאור הנ"ל, מה שנותן מקום נרחב להבעה אישית עבור היוצר. אנימות רבות אף מושפעות מיצירות מערביות, כמו סרטיו של הבמאי מיאזאקי. הסדרה גנקוטסואו למשל, מבססת את עלילתה על יצירה מערבית ידועה ומובהקת – "הרוזן ממונטה כריסטו" של אלכסנדר דיומא האב.

טכניקת אנימציה

טכניקות הייצור של סדרות וסרטי אנימה כוללות את טכניקות ההפקה הטיפוסיות של הפקת סדרות וסרטוני אנימציה – כולל יצירת סטוריבורד, הפקת דיבוב, עיצוב דמויות, ויצירת אנימציה המצוירת באופן ידני. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 האנימטורים ביפן החלו להשתמש באופן ניכר יותר במחשב לשם הפקת סדרות וסרטוני האנימה, בעיקר כדי לשפר את היעילות של תהליך הייצור. בתחילה יצירת סדרות וסרטי אנימה המצוירת באופן ידני הייתה פופולרית. במאה ה-21 השימוש בטכניקות אנימציה אחרות הוגבל בעיקר לסרטים קצרים עצמאיים. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו לשלב מחשבים בתהליך יצירת סרטי וסדרות האנימה כאשר סדרות כנט "Ghost in the Shell" ו-"Princess Mononoke" שילבו אנימציה שצוירה באופן ידני עם תמונות ממוחשבות. בהמשך חברת Fuji Film, אשר הייתה אחת מחברות ההפקה הגדולות ביותר של אנימציה המצוירת באופן ידני, הודיעה כי היא תפסיק לייצר אנימציה מצוירת באופן ידני – הדבר האיץ את המעבר של תעשיית האנימה ביפן לשימוש בתהליכים דיגיטליים לייצור סרטי וסדרות האנימה.

אולפני האנימציה היפנים היו חלוצים בפיתוח טכניקות אנימציה שונות לאורך השנים אשר העניקו מאפיינים ייחודיים לסרטי וסדרות האנימה. בניגוד לאנימציה של דיסני, בה מושם דגש רב על התנועה החלקה של הדמויות, באנימה מושם דגש רב יותר על איכות האמנות ועל כן טכניקות האנימציה מוגבלות על מנת לפצות על המחסור בזמן בהפקת תנועה חלקה יותר של הדמויות על המסך. הסצנות בסרטי וסדרות אנימה שמות דגש בעיקר על יצירת עולם תלת־ממדי, ועל כן הרקעים הם כלי חשוב ביצירת האווירה של היצירה. הרקעים בסדרות וסרטי האנימה אינם תמיד מקוריים – לעיתים רבות מדובר בציורים של מיקומים אמיתיים, כפי שנעשה בסרט "הטירה הנעה".

בסרטי וסדרות אנימה האנימציה מופקת לפני הפקת הדיבוב, בניגוד לסרטי אנימציה אמריקאיים בהם הדיבוב מופק לפני הפקת האנימציה. העובדה שהאנימציה מופקת קודם עשויה במקרים רבים לגרום לבעיות בסינכרון של שפתי הדמויות עם הדיבוב בסרטי וסדרות אנימה.

המאפיינים החזותיים של סרטי וסדרות האנימה

עיצוב הדמויות

8 הבעות פנים פופולריות בסדרות וסרטי אנימה

סקיצות של דמות אנימה

באנימה עיצוב הדמויות יכול להשתנות בדרכים מסוימות בהתאם לעידן או קריקטוריסטים. יותר מסוג אחד של סגנון המברשת מושפע לעיתים קרובות יותר מאשר אנימה קליגרפיה. חלק מהתכונות הנראות לעין הן:

• העיניים – אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר של האנימה הוא העיניים הגדולות של הדמויות, גם של אלו האמורות להיות ממוצא אוריינטלי. העיניים הגדולות מקלות אולי על המאנגאקים לבטא את רגשות הדמויות. ואמנם לעיתים קרובות יש לדמויות הבעות מוחצנות באופן מוגזם. זאת בניגוד לקוד ההתנהגות המקובל ביפן, המחייב קור רוח ואיפוק. האנתרופולוגית התרבותית רייצ'ל תורן טוענת שהקהל היפני אינו תופס את העיניים הגדולות יותר כעיניים של אנשים מערביים. עם זאת, לא בכל סדרות האנימה יש לדמויות עיניים גדולות.
• השיער – השיער בסדרות אנימה לעיתים רבות מפוזר וצבעוני באופן לא טבעי או שהוא מעוצב באופן ייחודי. תנועת השיער באנימה היא מוגזמת והתנועה של השיער משמשת לעיתים על מנת להדגיש את רגשות הדמויות. אחת הסיבות לכך שלדמויות צבעי שיער שונים הוא שקל יותר להבדיל בין שתי דמויות כאשר צבע השיער של אחת מהן צהוב וצבע שיער השנייה שחור, מאשר בין שתי דמויות שצבע השיער של שתיהן שחור.
• הגוף – פרופורציות הגוף של דמויות אנימה אנושיות לרוב משקפות במדויק את הפרופורציות של גוף האדם במציאות. לעיתים האמנים שמעצבים את דמויות האנימה מבצעים במכוון שינויים לפרופורציות הגוף של הדמויות כך שלדמויות יהיה גוף קטן באופן לא פרופורציונלי לעומת הראש של הדמות.
• הפנים – בסדרות אנימה מוצגים לעיתים רבות מגוון רחב של הבעות פנים לציון מצבי רוח שונים ומחשבות שעוברות בראש של הדמויות.

רוב הדמויות ^{[דרוש מקור]} בעלות מאפיינים מערביים מובהקים: דמויות ג'ינג'יות, או כאלה בעלות עיניים כחולות או שיער בלונדיני הם מאפיינים שכיחים של דמויות אנימה, אפילו אם הן אמורות להיות ממוצא אוריינטלי. יש הרואים ^{[דרוש מקור]} בתופעה זו ביטוי של כמיהה למערב. חלק מהמאנגאקים בוחרים לשוות לכל דמויותיהם חזות יפנית מובהקת.

סגנונות ציור בולטים באנימה

• בישוג'ו (הפירוש המילולי של המונח הוא "נערה צעירה ויפה") – סגנון ציור פופולרי בתתי-ז'אנרים רבים של אנימה אשר שם דגש על ציור נערות על פי האסתטיקה היפנית המודרנית, אשר לרוב הן בגילאי תיכון.
• בישונן (הפירוש המילולי של המונח הוא "נער צעיר ויפה") – סגנון ציור פופולרי בתתי-ז'אנרים רבים של אנימה אשר שם דגש על ציור נערים על פי האסתטיקה היפנית המודרנית – הדמויות גבוהות, רזות, עם סנטר בולט ולפעמים עם שיער רופף או גלי.
• צ'יבי – סגנון ציור בו בדרך כלל נותנים לדמות מבוגרת, המוכרת במיוחד מסדרת מאנגה או אנימה, מראה של ילד.
• SD (ראשי תיבות של "Super deformed", שפירושו בעברית הוא "מעוות במיוחד") – סגנון ציור של דמויות אנימה ומאנגה בו לדמויות ראש גדול באופן מוגזם במיוחד בהשוואה ליתר הגוף.

• 
  ציור של נערה בסגנון "בישוג'ו"
• 
  ציור של נער בסגנון "בישונן"
• 
  ציור של נערה בסגנון "צ'יבי"

מוזיקה

מוזיקת הפתיחה ומוזיקת הסיום של מרבית סדרות האנימה הם לרוב שירי ג'יי-פופ או ג'יי-רוק, אשר מבוצעים לעיתים רבות על ידי להקות יפניות פופולריות. לעיתים רבות השירים הופקו במיוחד עבור סדרות האנימה, אך הוכוונו גם לשוק המוזיקה הכללית, ולכן לעיתים קרובות הם רק מרמזים במעורפל או בכלל לא מתייחסים לעלילת הסדרה. שירי ג'יי-פופ או ג'יי-רוק משמשים לעיתים גם כמוזיקה אגבית בפרק, לעיתים קרובות כדי להדגיש סצנות חשובות במיוחד.

זיקה למאנגה

מאנגה, הקומיקס היפני, דומה לאנימה במאפייניו החזותיים, המבניים והרעיוניים. פעמים רבות סרטים וסדרות האנימה החלו כחוברות מאנגה שזכו הצלחה. עם זאת, לעיתים התרחש תהליך הפוך, בו בעקבות סרטי אנימה נכתבות חוברות של מאנגה. ישנן אנימות שאין להן מקבילת מאנגה בכלל, והאנימה מבוססת על ספר, סרט, אגדה או רעיון מקורי.

האנימה והמאנגה זוכות לפופולריות גם מחוץ ליפן, וסדרות רבות מדובבות או מתורגמות לאנגלית כדי שיהיה ניתן להפיצם גם במקומות כגון ארצות הברית ואירופה. בין הסדרות שזכו לפופולריות רבה נמצאות בליץ', נארוטו, פיירי טייל, פוקימון, סאקורה לוכדת הקלפים, נאון ג'נסיס אוונגליון, דרגון בול, היקארו נו גו, וואן פיס, אינויאשה, סוניק X, סיילור מון והסרטים הנסיכה מונונוקי, הטירה הנעה והמסע המופלא, אשר זכה בפרס האוסקר לסרט המצויר הטוב ביותר לשנת 2002, ובוים על ידי הייאו מיאזאקי, הנחשב לאחד מגדולי במאי האנימציה בכל הזמנים.

תעשיית האנימה

מחוז אקיהברה בטוקיו פופולרי במיוחד עם מעריצי אנימה ומאנגה כמו גם עם תת-תרבות האוטאקו ביפן

נכון ל-2019 תעשיית האנימה כללה מעל ל-430 חברות הפקה כאשר האולפנים העיקריים כוללות את:

• סטודיו ג'יבלי (הפקות בולטות כוללות בין היתר את השכן הקסום שלי טוטורו, הנסיכה מונונוקי, המסע המופלא, הטירה הנעה, ופוניו על הצוק ליד הים)
• טואי אנימציה (הפקות בולטות כוללות בין היתר את וואן פיס, דרגון בול, סיילור מון, דיג'ימון וקלימרו)
• ניפון אולפני אנימציה (הפקות בולטות כוללות בין היתר את הלב, פינוקיו, הדבורה מאיה, היי! בינבה, עליסה בארץ הפלאות, ופיטר פן)
• סטודיו פיירו (הפקות בולטות כוללות בין היתר את בליץ', נארוטו, נילס הולגרסון, ערי הזהב הנסתרות, וגברת פלפלת)
• טאצונוקו הפקות (הפקות בולטות כוללות בין היתר את ספיד רייסר, בוב השד מהבקבוק, כח ג'י, בארץ הקטקטים, והחתולים הסמוראים)
• Madhouse (הפקות בולטות כוללות בין היתר את בייבלייד, סאקורה לוכדת הקלפים, ג'וביי - סיפורי נינג'ת הרוח, Black Lagoon , ומחברת המוות)
• סטודיו גאלופ (הפקות בולטות כוללות בין היתר את סדרות זיכיון יו-גי-הו! (2000-2019) ורורואוני קנשין)
• גאינאקס (הפקות בולטות כוללות בין היתר את נאון ג'נסיס אוונגליון, Royal Space Force ‏, Gunbuster ,‏Nadia: The Secret of Blue Water ‏, Kare Kano ‏, FLCL ‏, Magical Shopping Arcade Abenobashi ‏, ו-Gurren Lagann )
• סאן רייז (הפקות בולטות כוללות בין היתר את גנדאם, קאובוי ביבופ, קוד גיאס, ואינויאשה)
• בונז (הפקות בולטות כוללות בין היתר את אלכימאי המתכת, Eureka Seven ‏, Ouran High School Host Club‏, Soul Eater‏, Wolf's Rain אקדמיית הגיבורים שלי)
• TMS אינטרטיינמנט (הפקות בולטות כוללות בין היתר את לופן השלישי, אנפנמן, סוניק X, והבלש קונאן)
• OLM (הפקות בולטות כוללות את פוקימון, אינאזומה 11, ו-Oh My Goddess!)

רבים מאולפני ההפקה מאורגנים במסגרת איגוד הסחר The Association of Japanese Animations. האולפנים לפעמים משלבים פעולה על מנת להפיק פרויקטים מורכבים ויקרים יותר, כפי שעשו כאשר סטודיו ג'יבלי הפיק את הסרט "המסע המופלא". הפקה של פרק בסדרת אנימה יכול לעלות בין 100,000 דולרים ל־300,000 דולרים. בשנת 2001 סרטי האנימציה היוו 7% מסך הסרטים שהופקו ביפן באותה השנה. אחד מהאינדיקטורים העיקריים לפופולריות וההצלחה של האנימה הם המכירות של תקליטורי DVD ו-Blu-ray עם סרטי וסדרות האנימה אשר אחראים לבסביבות 70% מסך ההכנסות על כל סרט/סדרה. לפי מאמר שפורסם ב-2005 על ידי חברת Nikkei Asian Review תחנות הטלוויזיה היפניות רכשו סדרות וסרטי אנימה במעל ל-60 מיליארד ין מחברות הפקה "בשנים האחרונות", לעומת פחות מ-20 מיליארד ין לסדרות וסרטי אנימציה מחו"ל. ישנה עלייה במכירות של סדרות לתחנות הטלוויזיה ביפן, שנגרמה בעקבות העלייה בביקוש לסדרות אנימה בהם מבוגרים הם קהל היעד הדמוגרפי. סוג זה של סדרות אנימה פחות פופולרי מחוץ ליפן ונחשב יותר למוצר נישה.

על מנת להפיץ סרטי וסדרות אנימה בחו"ל באופן חוקי החברות בחו"ל שמעוניינים להפיץ אותם חייבים לרכוש זיכיון שמאפשר להם להפיץ את המוצר במדינות/אזורים מסוימים בעולם. בעוד שסדרות וסרטי אנימה החלו להיות מופצים מחוץ ליפן עוד בשנות ה-60, בפועל הפופולריות של סדרות וסרטי האנימה בארצות הברית גדלה באופן ניכר רק בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.

רכישת זיכיון להפצת סדרה או סרט אנימה במדינה/אזור מסוים בעולם היא עסק יקר אשר לעיתים עולה מאות אלפי דולרים עבור סדרה אחת ועשרות אלפים דולרים לסרט אחד. רכישת הזיכיון להזרמת הסדרה או הסרט באינטרנט לרוב זולה באופן ניכר כאשר המחירים נעים בסביבות 1,000 עד מאה אלף דולרים לפרק, אך הם גם יכולים להיות יקרים יותר כאשר רכישת הזכויות להזרמת מספר סדרות באינטרנט עולה מעל ל-200 אלף דולר לכל פרק.

שוק האנימה האמריקני היה שווה כ־2.74 מיליארד דולרים בשנת 2009. סדרות אנימה מדובבות עלו לשידור בארצות הברית בסביבות שנת 2000 ברשתות כמו The WB וברצועת הלילה "Adult Swim" של ערוץ Cartoon Network. כחלק מהלוקליזציה של הסרטים והסדרות במקרים רבים התוכן נערך מחדש על מנת שיהיה יותר מובן לקהל לא יפני. עלות הלוקליזציה לאנגלית עולה בסביבות 10,000 דולרים לכל פרק.

פורמטים

אנימה מופקת לצפייה בטלוויזיה, בבתי קולנוע, למכירה בחנויות וידאו, או להפצה דרך האינטרנט. המדיום העיקרי עבורו סדרה או סרט מופקים משפיע רבות על אלמנטים שונים במוצר שמופק, שכן תהליכי הייצור, התקציבים, והמדיום בו נצפה התוצר הסופי שונים זה מזה באופן משמעותי. הפורמטים הנפוצים ביותר לאנימה הם סדרות טלוויזיה ו-OVA, בעיקר משום שבפורמטים הללו חברות ההפקה מסוגלים לספק סיפור מפורט יותר חושף את עולם הדמויות הראשיות מאשר בסרט.

כאשר אנימה מסוימת זוכה להצלחה לעיתים רבות נוצרים לה עיבודים מחודשים בפורמטים אחרים. לדוגמה סדרת הטלוויזיה המצליחה "Tenchi Muyo" החלה את דרכה בפורמט OVA וכללה אז רק פרקים בודדים בלבד. לאחר מכן, הוקו כמה סרטים, שלוש עונות עבור סדרת הטלוויזיה שהכילה 26 פרקים בכל עונה, וכמו גם כמה סדרות ספין-אוף.

ללא קשר לפורמט המקורי, כל אנימה מופצת במוקדם או במאוחר על מדיית וידאו, בדרך כלל על תקליטורי DVD ו-Blu-ray.

סדרות טלוויזיה

סדרת טלוויזיה היא אנימה המורכבת מפרקים קצרים רבים, שנועדו לשידור ברשתות טלוויזיה במרווחי זמן קבועים. זהו הפורמט הנפוץ ביותר לאנימה. ערוצי הטלוויזיה היפניים נוהגים לשדר סדרות אנימה בז'אנר מסוים בשעה קבועה של היום, אשר בדרך כלל לא משתנה. ככלל, משך פרק אחד הוא בין 23 עד 25 דקות, אשר, יחד עם הפרסונטצ, הוא בסך הכל באורך חצי שעה. פורמט זה פותח בשנות ה-60 על ידי אוסאמו טזוקה. סדרות מסוימות כוללות פרקים באורך 12 דקות אותם נוטים להציג ביפן כאשר שני פרקים מוצגים זה אחר זה במהלך חצי שעה עם פרסומות. בדרך כלל סדרת הטלוויזיה היא עיבוד של המאנגה הפופולרי.

מרבית הסדרות מכילות 12–13 פרקים בכל עונה כאשר לרוב פרק חדש אחד משודר בכל שבוע במשך 12 עד 13 שבועות מדי שנה. עבור הסדרות הפופולריות ביותר מופקים 24 עד 26 פרקים בכל עונה.

OVA

OVA (באנגלית: Original Video Animation , בתרגום חופשי "הנפשה לווידאו במקור") היא אנימה שנוצרה במיוחד לצורך שחרור על מדיית וידאו, כגון קלטות וידאו, תקליטורי DVD ותקליטורי Blu-ray. בדרך כלל OVA הוא סרט או סדרה קצרה שכוללת 2 עד 6 פרקים. על אף שיוצרי OVA לא לוקחים בחשבון בתחילה שיצירות אלו עשויות להיות משודרות בטלוויזיה, עם זאת, במקרים רבים סדרת OVA פופולרית תשודר במוקדם או במאוחר בטלוויזיה. משך הזמן הסטנדרטי של פרק OVA אחד הוא בין 23 ל-25 דקות. בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 הופקו OVA ארוכים יותר.

OVA משמש לעיתים רבות לבדיקת קהל היעד הפוטנציאלי של הסדרה – יצירות ידועות רבות החלו עם OVA קצר וזול שנמכר בהצלחה, ולאחר מכן הסדרה נוצרו מחדש כסדרת טלוויזיה. לעיתים רבות סדרות טלוויזיה פופולריות רבות מפיקות גם פרקי OVA בנוסף לפרקים של סדרת הטלוויזיה, כבונוס לצופים.

סרטים באורך מלא

סרט אנימה מיועדת בראש ובראשונה להקרנה בקולנוע. בדרך כלל סרטי אנימה הם סרטים באורך מלא (בין 60 עד 90 דקות) אשר מאופיינים באיכות גבוהה יותר של אנימציה בהשוואה לפורמטים האחרים, וכתוצאה מכך, הפקתם כרוכה בעלויות ייצור גבוהות יותר. סרט אנימה באורך מלא יכול להוות מוצר נפרד שעלילתו לא ממשיכה סדרה קיימת, או יכול להוות תוספות לסדרת טלוויזיה פופולרית. במקרים נדירים יותר, נוצרו סדרות על סמך סרטי אנימה מקוריים שזכו להצלחה. דוגמה בולטת לכך הוא הסרט המקורי "Ghost in Shell" אשר שימש כבסיס ליצירת הסדרה "Ghost in the Shell: Stand Alone Complex".

ONA

ONA (מאנגלית: "אנימציה שנוצרה עבור האינטרנט") היא אנימה שנוצרו בראש ובראשונה לצורך הפצתה באינטרנט. ONA נדירים יחסית, ובדרך כלל קצרים יחסית.

סרטי האנימה וזיכיונות סרטי האנימה הרווחיים ביותר

15 סרטי האנימה הרווחיים ביותר בכל הזמנים (הרשימה מעודכנת לפברואר 2024)

#	שם הסרט	הכנסות ברוטו ברחבי העולם (נובמבר 2023)	שנת יציאה לאקרנים	סימוכין
1	‏קוטל השדים: רכבת האינסוף	$507,127,293	2020
2	המסע המופלא	$395,580,000	2001
3	השם שלך	$382,238,181	2016
4	סוזומה	$323,638,107	2022
5	‏סלאם דאנק	$278,600,412	2022
6	וואן פיס - הסרט: רד	$246,570,000	2022
7	הטירה הנעה	$237,536,126	2004
8	פוניו על הצוק ליד הים	$204,826,668	2008
9	ג'וג'וטסו קאיסן 0	$196,290,952	2021
10	ילדת מזג האוויר	$193,715,360	2019
11	דורימון: תמיד לצידך	$183,442,714	2014
12	פוקימון: הסרט הראשון	$172,744,662	1998
13	הנסיכה מונונוקי	$170,005,875	1997
14	הילד והאנפה	$165,700,358	2023
15	הלקחנים – עולמה הסודי של ארייטי	$148,979,794	2010

  סימון זה מציין שזהו סרט אנימה שמוקרן בבתי הקולנוע נכון לפברואר 2024

השפעה תרבותית גלובלית

קוספליי בכנס "אנימה אקספו" בקליפורניה, 2006

עם השנים הפכו סרטי וסדרת האנימה לרווחיים מבחינה מסחרית במדינות המערב, כפי שהוכח בתחילה עם ההצלחה המסחרית לה זכו המהדורות באנגלית של סדרות אנימה כמו "אסטרו בוי" ו-"Speed Racer". ההפקה של המהדורות האמריקניות בשנות ה-60 של המאה ה-20 סייעו ליפן לפרוץ גם לשוק האירופאי עם הפקות שהיו מיועדות בראש ובראשונה לילדים יפנים ואירופיים – כמו היידי בת ההרים, וברבאבא. באירופה העניין בסדרות האנימה גדל במיוחד באיטליה, בספרד ובצרפת בשל העלות הנמוכה יחסית של הזיכיונות ובשל הכמות הגדולה יחסית של התוכן שהיה זמין. הייצוא ההמוני של סדרות האנימה לשווקים שונים ברחבי העולם השפיע רבות על הפופולריות של סרטי וסדרות אנימה באמריקה הדרומית, בשווקים דוברי ערבית ובשווקים דוברי גרמנית.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הפופולריות של סרטי וסדרות האנימה החלה לעלות באופן ניכר בארצות הברית. חברות מדיה כגון Viz ו-Mixx החלו להפיץ סרטי וסדרות אנימה בשוק האמריקאי במהלך שנות ה-90. הסרט "אקירה" משנת 1988 זכה לפופולריות רבה בעולם המערבי בשנות ה-90 המוקדמות, עוד לפני שסדרות האנימה הפכו פופולריות במיוחד כאשר סדרות טלוויזיה כגון פוקימון ודרקון בול הפכו פופולריות בעולם המערבי בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. צמיחת האינטרנט בשנות ה-90 ובתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 סיפקה בהמשך גישה קלה בהרבה לקהלים מערביים לגשת לתוכן היפני – במיוחד בעקבות העלייה של שירותים מקוונים כמו נטפליקס וקראנצ'ירול. ההצלחה המאסיבית לה זכו סדרות וסרטי האנימה לאורך השנים ברחבי העולם תרמה באופן ניכר להתעניינות ההולכת וגוברת בתרבות היפנית ברחבי העולם.

מונחים

• אנימה (Anime) – קיצור של המילה אנימציה ביפנית アニメーション,(Animēshon) הכוונה בכך היא אנימציה יפנית (לא משתמשים במושג אנימה לסדרות אנימציה אמריקאיות, לדוגמה)^{[דרוש מקור]}.
• אוטאקו (Otaku) – מעריץ אובססיבי של אנימה. "אוטאקו" ביפנית פירושו "בית", והמילה משמשת לכינוי זה כיוון שמעריצים אובססיביים נוטים למלא את ביתם במאנגות ודברים הקשורים לנושא.
• אומאקה – מהמילה היפנית Omake, זוהי מילה שפירושה תוספת ביפנית, והיא מתייחסת להוצאות מיוחדות של אנימות שיצאו ל-DVD או ל-Blu-ray. המושג מתייחס גם לתוספות במהלך הסדרה בהן ניתנים לצופים הסברים וכדומה על המתרחש. במקרים כאלו יהיו הדמויות לרוב כצ'יבים, כמוצג בתמונה.
• אוהקאקי – מהמילה היפנית Oekaki, פירושה זה O = פרפיקס, E = תמונה, Kaki = ציור. אוהקאקי הוא בעצם ביטוי יפני משמש לתיאור קשקוש, או שרבוט של אמן. לרוב אלו שרבוטים שנעשו בעיפרון על דפי מחברות סקיצות, או שרבוטים שנעשו בתוכנת מחשב באופן דיגיטלי.
• OVA (או OAV) – ראשי התיבות של Original Anime Video, סדרה או המשך לסדרת TV שמופצת אך ורק ב-DVD או ל-Blu-ray, בדרך כלל בעלת מספר פרקים מועט ולרוב אינה קשורה לעלילה המרכזית.
• ONA – אלו הן ראשי תיבות של צירוף המילים Original Net Animation (אנימציה מקורית ברשת). המושג הזה מתייחס לאנימות שבאופן ישיר משוחררות באינטרנט (שלא כמו אנימות אחרות שהן בהתחלה מופצות בטלוויזיה ובקנייה בחנויות).
• OST – ראשי תיבות של Original Sound Track, דיסק שיוצא לסדרה או סרט וכולל בתוכו שירים מלאים ומנגינות מהסדרה.
• "ווייבו"/"וויאבו"/"יפנופיל" – כינוי גנאי למעריץ אובססיבי שאינו ממוצא יפני של התרבות היפנית, בדומה לאוטאקו.
• סאייו (Seiyuu) – המדובב של דמות כלשהי באנימה.
• פאנסאב – פרק או סדרה שחובבים תרגמו, זו אחת הדרכים של האנימה לפרסם את עצמה בעולם, שכן הורדת אנימה היא חוקית לגמרי עד שיוצאת לאנימה רישיון.
• פילר – מהמילה האנגלית Filler. בעולם האנימה ניתן למצוא פרקים ללא קשר לעלילה שאפשר לראות את הסדרה בלעדיהם והם נועדו על מנת להוסיף עוד פרקים לסדרה. פרקים אלו נקראים "פילרים", והם לרוב נעשים על ידי יוצרי האנימה ללא התחשבות ביצירת המקור. לעיתים כאמצעי פרסום, לעיתים כדי לתת ליוצר המקורי זמן נוסף לעבוד על יצירת המקור ולעיתים כאמצעי הבעה עבור יוצרי האנימה.
• מאנגה (Manga) – קומיקס יפני, עליו מבוססת מרבית האנימה, בדומה לקומיקס האמריקאי. בדרך כלל המאנגה מפורסמת לפני האנימה, אך יש מקרים בהם זה הולך אחרת.
• מאנגאקה (Mangaka) – כותב ומאייר המאנגה.
• קוספליי (Cosplay) – קיצור של Costume play. קוספליי קון הם כנסים ואסיפות של חובבים ומעריצים בהם נוהגים המעריצים להתחפש לדמויות מוכרות מאנימה, מאנגה, ומשחקים ידועים. מנהג זה נקרא קוספליי קון, וחובבי אנימה רבים מקצרים את זה לקוספליי, למען הנוחות.
• פאנפיק (Fanfic, קיצור של Fan Fiction) – דומה לעקרון הדוג'ינשי, סיפור ללא ציורים שנכתב בהשראת אנימה/מאנגה/משחק אך לא שייכים רק למושג האנימה, ישנם פאנפיקים שנכתבים גם על ספרים, או סדרות טלוויזיה מצליחות שאינן אנימה. בעצם תוך שימוש בדמויות קיימות הנבחרות על ידי הכותב. לפאנפיק יש מספר דירוגים.
• ג'יי-רוק (J-Rock) – מוזיקת רוק יפנית. לפעמים שירים מצליחים מז'אנר זה מופיעים בשירי פתיחה או סיום של אנימה.
• ג'יי-פופ (J-Pop) – מוזיקת פופ יפנית. לפעמים שירים מצליחים מז'אנר זה מופיעים בשירי פתיחה או סיום של אנימה.
• אניסון – Anison, שהוא צירוף של המילים "Anime Song", מתייחס לשירים או פסקול שנוצרו במיוחד לאנימות.

תרבות האוטאקו

ערך מורחב – אוטאקו

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 מועדוני מעריצי אנימה ברחבי העולם תרמה להיווצרות של כנסי אנימה ולעניין ההולך וגובר בסדרות וסרטי אנימה ברחבי העולם. הכנסים הללו אשר מוקדשים הן לסרטים וסדרות אנימה, אך גם לסדרות מאנגה, כוללים בין היתר תחרויות קוספליי, ופאנלים בהם מתאחרים יוצרים מתעשיית האנימה. קוספליי, אשר אינו ייחודי רק למעריצי אנימה, הפך פופולרי במיוחד עם השנים בכנסי אנימה. התרבות היפנית ומילים יפניות הפכו זמינים יותר ונפוצים בקרב דוברי אנגלית בזכות הפופולריות העצומה לה זכו סדרות וסרטי האנימה בעולם, כולל המונח היפני הלא מחמיא "אוטאקו", אשר הפך למונח הנפוץ באנגלית לתיאור מעריץ של סדרות וסרטי אנימה וכמו גם סדרות מאנגה. בעוד שביפנית יש למונח מעט קונוטציות שליליות והוא מתאר לעיתים רבות את המעריצים היותר אובססיביים, מחוץ ליפן המונח בעל קונוטציות חיוביות יותר.

ההצלחה הגלובלית של זיכיונות המדיה

מספר זיכיונות מדיה של אנימה זכו לפופולריות ניכרת ברחבי העולם עולמית ניכרת, והם הפכו עם השנים לכמה מזיכיונות המדיה הרווחיים ביותר בעולם. הזיכיון פוקימון בפרט נחשב לזיכיון המדיה הרווחי ביותר בכל הזמנים – רווחי אף יותר מהזיכיונות מלחמת הכוכבים והיקום הקולנועי של מארוול. זיכיונות מדיה אחרים של אנימה אשר הם בין עשרת זיכיונות המדיה הרווחיים ביותר בעולם כוללים את "הלו קיטי" ו"דרגון בול", בעוד שבקרב רשימת עשרים זיכיונות המדיה הרווחיים ביותר בעולם ניתן למצוא גם את סדרות האנימה יו-גי-הו!, גנדאם, ונאון ג'נסיס אוונגליון.

ביקורת

מחוץ ליפן, היחס לאנימה מעורב וכמה מן המאפיינים שלה שנויים במחלוקת. במקביל לצמיחה המאסיבית בפופולריות של אנימה מחוץ ליפן, גדלה בהתמדה גם מספר המתנגדים לאנימה. עיקר הביקורת מתמקדת בכך שהאלימות והארוטיקה באנימה היא מוגזמת, ושההתנהגות הלקויה של מעריצי האנימה (אוטאקו) אשר אוהבים לצפות ולאסוף מוצרים הקשורים לאנימה, גורם לעיתים רבות לאסקייפיזם ולתוקפנות. בשל כך במדינות מערביות רבות סדרות האנימה המיובאות עוברות הערכה ראשונית כאשר פעמים רבות לאחר ההערכה הראשונית מוחלט לערוך מחדש את התוכן ולהסיר חלקים שונים מהמוצר הסופי על מנת שהוא יהיה מותאם לקהל המערבי. חלק מההתנגדות מגיעה מצופים שסבורים שסדרות אנימציה מיועדות בראש ובראשונה לילדים, ואותם צופים עשויים לחוות אי-נוחות מצפייה באנימה שמיועד לקהל מבוגר.

בישראל

שידורן של סדרות אנימה מדובבות לעברית בישראל החל בשנות השמונים. ההיקף גדל בשנות התשעים עם הייבוא לישראל של סדרות האנימה עם הסממנים המודרניים הייחודים של הז'אנר, ואף סדרות מעטות למבוגרים (סיינן) כמו קאובוי ביבופ. בטלמאנגה ובערוץ האנימה הישראלי שודרו מספר סדרות אנימה ביפנית עם כתוביות לעברית. ב-2004 הוקם ערוץ אנימה ישראלי אשר שידר מספר סדרות עד שנת 2008. בבתי הקולנוע החלו להקרין סרטי אנימה עם כניסתם של סרטי פוקימון וסרטיו של הייאו מיאזאקי ואלו משודרים גם בערוצי הסרטים השונים.

ראו גם

	ספר: אנימה ומאנגה (מושגי יסוד)
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• אנימציה
• מאנגה
• מואה (סלנג)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנימה בוויקישיתוף

• נועה מנהיים, הסוחר מוונציה כחייזר, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2013
• נירית אנדרמן, פיצוח האנימה | כשחג פורים פוגש את מסורת הקומיקס היפני, באתר הארץ, 7 במרץ 2015
• ישראטאקו פורטל אנימה – אתר חדשות בתחום אנימה ומנגה
• עומר כהן, בעלי חיים והיחס אליהם באנימה ומנגה, באתר סטארבייס972, 6 בספטמבר 2017
• אנימה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)