אנטי-ערביות בטורקיה

אנטי-ערביות בטורקיה היא תופעה של שנאת אנשים שהם ערבים מבחינה אתנית או תרבותית. בעוד שרוב המקרים של סנטימנט אנטי-ערבי כוונו כלפי פליטים סורים, התופעה גדלה מאז מלחמת האזרחים בסוריה וכוללת גם ערבים ממדינות אחרות, כמו אלה ממדינות המפרץ והפלסטינים.

הפוליטיקה הימנית הקיצונית של המדינה מורכבת לעיתים קרובות משיח המתאר את הסורים והערבים האחרים ככוח נחשל ובלתי מתורבת הפוקד את הטורקים. עליות בסנטימנט האנטי-ערבי יוחסו גם למשבר הכלכלי הטורקי. בנוסף, היא נטועה גם במשבר המהגרים של טורקיה, שהחל לצד האביב הערבי; ממשלת טורקיה תיעדה 3.7 מיליון סורים כפליטים עד 2018. באותה שנה דיווח האו"ם כי 63.4% מכלל הפליטים הסורים הרשומים בעולם היו בטורקיה. מספר פוליטיקאים טורקים מתחו ביקורת על הנוכחות הערבית הגדולה במדינה מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה.

האימפריה העות'מאנית

האימפריה העות'מאנית הייתה ישות פוליטית רב-תרבותית, שהשתרעה על פני המזרח התיכון וצפון אפריקה וחלקים נרחבים ממזרח אירופה, בשני האזורים הראשונים שהוזכרו חיים ערבים ואוכלוסיות שאוסלמו ומזדהות כ"ערבים". בתחילת המאה ה-20, רוב תפקידי הממשל הגבוהים הוחזקו בידי האליטות הרומליות והאירופיות, למעט אמירות החיג'אז בשלטון העות'מאני, אם כי הערבים אכן שמרו על עמדות כוח ושטחים רבים שמרו על אוטונומיה מקומית.

הטורקים העות'מאנים זלזלו בערבים, הזניחו את המחוזות שבהם חיו ולא נתנו להם להרגיש כשותפים אמיתיים לניהול האימפריה, בניגוד ליחסם של הטורקים לאלבנים, למשל. בארץ ישראל, היה מיעוט של מגע בין העות'מאנים דוברי הטורקית לבין מהגרים ערבים; השומרונים ומספר נמוך מאוד של ערבים שימשו כמתורגמנים לטורקית בעבור הערבים, מכיוון שהשלטון התנהל בשפה זו ורק מעטים מהערבים דיברו בה. שינוי קל לטובת קירוב הערבים לשליטה בטורקית התחולל בשלהי ימי השלטון הטורקי בארץ, תחת עבדול חמיד השני ומפלגת "הטורקים הצעירים".

עוד עדות לסנטימנט האנטי-ערבי בקרב העות'מאנים היה התנגדותם של מתנגדיו של אבראהים אפנדי לקשור בין דתם, האסלאם, לבין הערבים והשפה הערבית.

מוסטפא כמאל אטאטורק הכריז כי הוא מתנגד לשימוש בכתב הערבי ובמילים שאולות מן השפה הערבית (וגם מהפרסית) בטורקיה שלאחר רפורמות אטאטורק ויש שרואים את זה כביטוי מובהק לאנטי-ערביות שבה האמין.