אנטוניו קנדידו

אנטוניו קנדידו
Antonio Candido
לידה	24 ביולי 1918; ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פטירה	12 במאי 2017 (בגיל 98); סאו פאולו, ברזיל
שם לידה	Antonio Candido de Mello e Sousa
מדינה	ברזיל
מקום לימודים	אוניברסיטת סאו פאולו
שפות היצירה	פורטוגזית
בן או בת זוג	Gilda de Melo e Sousa
צאצאים	Marina de Mello e Souza
פרסים והוקרה	פרס קמואש (1998); פרס אלפונסו רייס הבינלאומי (2005); פרס מאשאדו די-אסיס (1993); Anísio Teixeira Award (1996); פרס ז'בוטי (1965); Juca Pato Prize (2007); הצלב הגדול של המסדר הלאומי להצטיינות במדעים (ברזיל) ;

אנטוניו קנדידו דה מלו אי סוזה (בפורטוגזית: Antonio Candido de Mello e Souza;‏ 24 ביולי 1918 – 12 במאי 2017) היה סופר, פרופסור, סוציולוג ומבקר ספרות ברזילאי.^[1] כמבקר הספרות הברזילאית, הוא נחשב לראשון במעלה בתחומו ואחד המלומדים ביותר בו. הוא זכה במשותף בפרס ז'בוטי Prêmio Jabuti - אחד מפרסי הספרות החשובים בברזיל, בשנת 1965, ופעם נוספת, כנבחר יחיד בשנת 1993. באותה שנה ממש הוענק לו גם פרס מאשאדו די-אסיס Prêmio Machado de Assis היוקרתי ביותר בפרסי הספרות הברזילאית. כן הוענק לו פרס קמואש - היוקרתי ביותר בעולם דובר הפורטוגזית, בשנת 1998. קנדידו הוא הברזילאי הראשון שהוענק לו הפרס הבינלאומי על שם אלפונסו רייס, מהחשובים ביותר באמריקה הלטינית, על מפעל חיים בחקר וביקורת ספרות, בו זכה בשנת 2005.

קנדידו היה פרופסור אמריטוס באוניברסיטת סאו פאולו (USP) ובאוניברסיטה של מדינת סאו פאולו (UNESP). בשנת 2005 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת קמפינאס, במדינת סאו פאולו (Unicamp) ומטעם האוניברסיטה של הרפובליקה, באורוגוואי (UdelaR).

ביוגרפיה

כבנם של הרופא אריסטידס קנדידו דה מלו אי סוזה, וקלריס טולנטינו דה מלו אי סוזה, בילה אנטוניו קנדידו את רוב ילדותו בחיק הטבע הברזילאי, במדינות מינאס ז'ראיס וסאו פאולו. בתקופה זו הוא לא למד בבית הספר, אלא התחנך בביתו, על ידי אמו. בשנת 1937 התיישבה המשפחה בסאו פאולו, שם קיבל השכלה רשמית. בשנת 1939 החל קנדידו ללמוד משפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת סאו פאולו, לימודים אותם נטש בסופו של דבר, על מנת ללמוד פילוסופיה, באותה אוניברסיטה.

עבודות הביקורת הראשונות שלו פורסמו בשנת 1941, במגזין התרבות "קלימה", בו היה שותף מייסד, יחד עם מי שלימים הייתה לרעייתו. בשנה שלאחר מכן החל ללמד כמרצה באוניברסיטת סאו פאולו, במחלקה לסוציולוגיה, שם גם סיים את עבודת הדוקטורט שלו שעסקה בחברות מסורתיות. למעט פרק זמן קצר בין השנים 1958–1969 בהן לימד ספרות ברזילאית באוניברסיטה של מדינת סאו פאולו, הוא המשיך ללמד באוניברסיטת סאו פאולו כפרופסור מן המנין תאוריות ספרותיות וספרות השוואתית, לאורך כל הקריירה האקדמית שלו, במשך שלושים ושש שנה. קנדידו גם לימד ספרות ברזילאית באוניברסיטת פריז בין השנים 1964 עד 1966, והיה למרצה אורח באוניברסיטת ייל שנתיים לאחר מכן.

יצירת הביקורת הספרותית העיקרית שלו פורסמה בשנת 1959, תחת הכותרת "התגבשותה של הספרות הברזילאית" ("Formação da Literatura Brasileira"), מחקר פולמוסי ומשפיע ביותר על יסודות האמנות הספרותית של ארצו. הוא קיים קשרי וידידות קרובים עם רבים מגדולי הסופרים והמשוררים הברזילאים ובהם המשורר המודרניסט אוסוולד דה אנדרדה, הסופרים ז'ואאו גימראיס רוזה, גרסיליאנו ראמוס ונוספים, שעל יצירותיהם כתב גם ביקורות, מחקרים ומאמרים רבי השפעה.

קנדידו היה פעיל בפוליטיקה המקומית בתקופות רבות בחייו. כחוקר משפיע, כתביו שימשו לא אחת בסיס לוויכוחים אידאולוגים שעסקו בסוציולוגיה חברתית, הומניזם והיווצרותה של ספרות לאומית. הוא התנגד בתוקף לרעיון "המדינה החדשה" (אנ') של ז'טוליו ורגאס והיה לאחד ממבשרי הסוציאליזם הדמוקרטי בברזיל ואף סייע להקמת מפלגת הפועלים (PT) בשנת 1980.

קנדידו נישא לגילדה דה מלו אי סוזה בשנת 1943, פרופסור עמית באוניברסיטת סאו פאולו בתחום הפילוסופיה וביקורת הספרות, שהייתה גם שותפתו לייסוד המגזין "קלימה", בראשית הדרך. לזוג נולדו שלוש בנות.

קנדידו אושפז בבית חולים אלברט איינשטיין בסאו פאולו ימים לפני מותו ב־12 במאי 2017, בגלל בקע סרעפתי.^[2] הוא היה בן 98 במותו.^[1]^[3]

עבודות עיקריות

1945 - היכרות עם השיטה הביקורתית של סילביו רומרו Método Crítico de Sílvio Romero
1945 - התנגדות קלה - Brigada Ligeira
1956 - בדיה ווידוי - Ficção e Confissão
1959 - הצופה הספרותי - O Observador Literário 1959 - התגבשותה של הספרות הברזילאית - רגעים מכריעים Formação da Literatura Brasileira - Momentos Decisivos
1964 - נוכחות הספרות הברזילאית - אדראלדו קסטלו - Presença da Literatura Brasileira
1964 - תזה ואנתיתזה - Tese e Antítese
1964 - השותפים של נהר ריו בוניטו - Os Parceiros do Rio Bonito
1965 - ספרות וחברה - Literatura e Sociedade
1970 - ספרות ותרבות בין השנים 1900–1945 Literatura e Cultura de 1900 1945
1970 - כתבים שונים
1980 - טרזינה וכו' - Teresina Etc.
1985- באולם הכתה - Na Sala de Aula
1987 - חינוך בלילה ומאמרים נוספים - A Educação pela Noite e Outros Ensaios
1993 - הנאום והעיר - O Discurso ea Cidade
1993 - שאריות - Recortes
2002 - הרונטיסיזם בברזיל - O Romantismo no Brasil
2002 - תפקיד המונרכיה - Um Funcionário da Monarquia
2004 - האלבטרוס והסינים - O Albatroz eo Chinês
2004 - מבוא לספרות הברזילאית - Iniciação à Literatura Brasileira

לקריאה נוספת

אנטוניו קנדידו: על ספרות וחברה מאת אנטוניו קנדידו עם הווארד ס. בקר כמתרגם. (הוצאת אוניברסיטת פרינסטון : 5 במאי 1995) ISBN 0-691-03630-6
כניסתו של אנטוניו קנדידו לתרבות, באתר Enciclopédia Itaú

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטוניו קנדידו בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² Brasil, Ubiratan; Sobota, Guilherme (12 במאי 2017). "Morre Antonio Candido aos 98 anos". Estadão (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
^ Rizzo, Sergio (12 במאי 2017). "Brazilian Literary Critic and Sociologist Antonio Candido Dies in São Paulo at Age 98". Folha de S.Paulo. נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ Martins, Miguel (12 במאי 2017). "Um "radical de ocasião": Antonio Candido morre aos 98 anos". CartaCapital (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[:0-1] ¹ ² Brasil, Ubiratan; Sobota, Guilherme (12 במאי 2017). "Morre Antonio Candido aos 98 anos". Estadão (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[2] Rizzo, Sergio (12 במאי 2017). "Brazilian Literary Critic and Sociologist Antonio Candido Dies in São Paulo at Age 98". Folha de S.Paulo. נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[3] Martins, Miguel (12 במאי 2017). "Um "radical de ocasião": Antonio Candido morre aos 98 anos". CartaCapital (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]