אנטולי פפאנוב

אנטולי פפאנוב

לידה	31 באוקטובר 1922 ויאזמה, רוסיה
פטירה	5 באוגוסט 1987 (בגיל 64) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מדינה	ברית המועצות
תקופת הפעילות	1946–1987 (כ־41 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון
בן או בת זוג	Nadezhda Karatayeva
צאצאים	ילנה פפאנובה
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליית ותיק העמל מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית פרס האחים וסילייב של הרפובליקה הסובייטית הרוסית אמן העם של ברית המועצות עיטור מהפכת אוקטובר אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה עיטור הדגל האדום של העמל דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית תג הפציעה
פרופיל ב-IMDb

אנטולי פפאנוב (ברוסית: Анатолий Дмитриевич Папанов;‏ 30 באוקטובר 1922 – 5 באוגוסט 1987) היה שחקן קולנוע ותיאטרון סובייטי. הוא היה בעל תואר האמן העממי של ברית המועצות (1973), חתן פרס ברית המועצות (1987).

על פעילותו הציבורית פפאנוב קיבל מספר עיטורים כולל עיטור מהפכת אוקטובר (1981), עיטור הדגל האדום (1986) ועוד.

ביוגרפיה

אנטולי פפאנוב נולד בעיר ויאזמה (מחוז סמולנסק) למשפחת קצין ושחקן תיאטרון חובב בשם דמיטרי פפאנוב. אמו, בת לבית רוסקובסקי, הייתה ממוצא פולני. בשנת 1930 המשפחה עברה למוסקבה. לאחר סיום בית הספר הוא התחיל לעבוד במפעל מתכת ובמקביל השתתף בחוג תיאטרון לחובבים. בשנת 1937 פפאנוב לראשונה השתתף בסרט בו שיחק תפקיד קטן.

מימי הראשונים של מלחמת העולם השנייה פפאנוב היה בחזית. בתחילת 1942 הוא נפצע קשה ולאחר תקופת החלמה שוחרר מהצבא. עם חזרתו למוסקבה, פפאנוב החל ללמוד משחק באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון. הוא סיים את לימודיו בשנת 1946 וקיבל הזמנות להתקבל לכמה תיאטראות של מוסקבה. פפאנוב העדיף לעבור לקלייפדה (אז בתחומי ברית המועצות) בו הוקם תיאטרון רוסי חדש ובו התקבלה גם אשתו הטרייה.

בשנת 1950 פפאנוב עבר לתיאטרון לסטירה במוסקבה ועבד בו עד סוף חייו. בשמך כעשור הוא קיבל רק תפקידים קטנים ואף שקל לעזוב את התיאטרון, אך בסופו של דבר הדברים הסתדרו. בסך הכול הוא גילם על במת התיאטרון מעל 40 תפקידים. במקביל להופעות בתיאטרון פפאנוב הצטלם במספר רב של סרטי קולנוע וטלוויזיה ודיבב סרטים מצוירים.

פפאנוב זכה לפופולריות ככל ארצית לאחר שבשנת 1963 גילם אחד התפקידים הראשיים בסרט "חיים ומתים" (Живые и мёртвые) על פי ספרו של קונסטנטין סימונוב. בשנת 1968 הוא הצטלם בסרט יד היהלום לצד אנדריי מירונוב. החל משנת 1970 הוא היה מדבב של זאב בסדרת סרטים מצוירים "נו, פוגודי!". בשנת 1987 הוא הצטלם בסרט "הקיץ הקר של שנת 1953" (Холодное лето пятьдесят третьего) עבורו זכה בפרס ברית המועצות.

פפאנוב נפטר בשנת 1987 מהתקף לב ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.

פפאנוב היה פופולרי מאוד בשנות ה-70 וה-80 וביטויים מסרטיו נכללו בשפה המדוברת עד היום.

גלריה

• 
  אנדרטה לאנטולי פפאנוב בעיר ויאזמה, מחוז סמולנסק, רוסיה
• 
  "אנטולי פפאנוב", מעבורת על שמו
• 
  בול רוסי לזכר פפאנוב, ברקע - תפקידיו בסרטים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטולי פפאנוב בוויקישיתוף

• אנטולי פפאנוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנטולי פפאנוב, באתר AllMovie (באנגלית)
• אנטולי פפאנוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אנטולי פפאנוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנטולי פפאנוב בסרט "יד היהלום", סרטון באתר יוטיוב
• אנטולי פפאנוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)