אנטואן דה פיליפו
 | |
| לידה |
1 באפריל 1767 אנגלה-סור-ל'אנז'ין, ממלכת צרפת   |
|---|---|
| פטירה |
20 במאי 1799 (בגיל 32) עכו, ארץ ישראל העות'מאנית  |
| מדינה |
צרפת |
| השתייכות |
כוחות ארטילריה |
| דרגה |
colonel |
| פעולות ומבצעים | |
|
קרב ואלמי | |
  | |
אנטואן דה פיליפו (בצרפתית: Antoine de Phélippeaux; 1767 – 1 במאי 1799) היה קצין תותחנים צרפתי, למד בנעוריו ביחד עם נפוליאון בונפרטה, שפיקד בשרות הבריטים על הגנת עכו בעת המצור על עכו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה פיליפו היה בן כיתתו של נפוליאון באקדמיה הצבאית בצרפת. דה פיליפו היה בן אצולה אמיד ויפה תואר והצטיין בלימודים ואילו נפוליאון היה בן למשפחה ענייה ללא ייחוס רם ולא נמנה בין המצטיינים.
בשנת 1785 סיימו שניהם את הלימודים והתגייסו לצבא בתור קציני תותחנים זוטרים. עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789 נלחם דה פיליפו כיאות למעמדו-לצד המלוכנים ונאלץ בשנת 1791 לברוח לאנגליה.
משנודע לו שאיש הצי האנגלי סידני סמית נתפס בעת פעולה בנמל לה האבר ונאסר בבית הכלא בפריז, החליט לשחררו. הוא חזר בחשאי לצרפת, זייף ניירות של קצין משטרה, התיידד עם בתו של מנהל בית הסוהר והצליח ליצור קשר עם סמית. בליווית ארבעה מחבריו שלבשו בגדי שוטרים הגיע דה פיליפו לבית הסוהר כשהוא לובש בגדי קצין משטרה והציג תעודה מזויפת המצווה למסור לידיו את סמית. לאחר הרפתקאות רבות הגיעו השניים לאנגליה. סמית גמל למצילו ושכנע את האנגלים למנותו כקצין בחיל הים האנגלי למרות היותו צרפתי.
סמית עלה בדרגה והתמנה למפקד שייטת בדרגת גנרל. עם מסעו של נפוליאון למצרים וארץ ישראל נצטווה סמית להפליג לחופי הארץ ולעזור לטורקים להדוף את הצבא הצרפתי. כשהתקרב נפוליאון לעכו מינה סמית את דה פיליפו למפקד אניה וציווה עליו לנחות בעכו עם חייליו כדי לעזור למושל העיר אחמד אל ג'זאר.
אל ג'זאר חשש שלא יוכל להגן על העיר לאור ניצחונותיו של נפוליאון והיה מוכן לנטשה. דה פיליפו עם כמה מאות חיילים אנגלים הגיע לעכו ושכנע את אל ג'זאר להגן עליה. סמית הפגיז מאוניותיו במפרץ את ריכוזי הצבא הצרפתי.
שני התלמידים-חברים מהאקדמיה הצבאית נלחמו זה בזה משני צדי חומת עכו. מדי פעם היה דה פיליפו עולה על החומה וצופה לעבר הצרפתים. מסופר כי פעם אחת הבחין בנפוליאון עומד מוקף בקציניו. סמל התותחנים שעמד לידו ביקש ממנו רשות לירות לעברם אך דה פיליפו סירב.
כוחותיו של דה פיליפו נהנו משפע של תחמושת שסופקה להם דרך הים בעוד שנפוליאון סבל מהעדר אספקה צבאית ובעיקר מהעדר תותחים שבעזרתם קיווה לפרוץ את החומות, כי האוניות שהובילו את התותחים ממצרים נפלו בידי השייטת של סמית ושימשו את מגיני העיר.
דה פיליפו נקט בהגנה אקטיבית. בתור קצין תותחנים היה מאתר את נקודות התורפה של הצרפתים ופוקד על התותחנים הטורקים לירות לשם. בלילות היה יוצא בחשאי עם חיילים אנגלים ומתנפל על החיילים הצרפתים המופתעים. הוא ארגן קווי הגנה פנימיים בעיר ופעם אחת הצליחו הצרפתים לחדור לעיר אבל נתקלו בקו הגנה שני ונהדפו על ידי המגינים שבראשם דה פיליפו. ביטחונו של אל ג'זאר גבר עד כדי כך שהוא ציווה לכרות את ראשו של הנציג הצרפתי שבא לדון על תנאי הכניעה ולהציבו על החומה לנוכח עיניהם של הצרפתים.
דה פיליפו לא זכה לראות בנסיגת הצרפתים. הוא מת ממחלה (מכת שמש או דבר שהיה נפוץ בעיר בגלל תנאי התברואה הירודים) כשבועיים לפני נסיגת הצרפתים. סמית הספיד אותו ואמר כי מת "מאחר שלא נתן מנוחה לעצמו בשני חודשי המלחמה, ונמצא בכל מקום ובכל רגע שבו נערך קרב. ביום ובלילה, הקדיש למלחמה בבני עמו ובבן כיתתו לשעבר".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי קציר, דרכים שנפרדו, באתר e-mago (על נפוליאון ואנטואן דה פיליפו)