אנזו (מפלצת)
אַנְזוּ, הידוע גם בשם אִימְדוּגוּד (שומרית: 𒀭𒅎𒂂 dim.dugudMušen), הוא מפלצת במספר דתות מסופוטמיות. הוא נולד על ידי המים הטהורים של האבזו והארץ הרחבה, או כבנו של סיריס. אנזו מתואר כציפור ענקית שיכולה לנשום אש ומים, ולעיתים כנשר בעל ראש אריה. סטפני דאלי, בספרה "מיתוסים ממסופוטמיה", כותבת כי "האפוס של אנזו ידוע בעיקר בשתי גרסאות: גרסה בבלית עתיקה של תחילת האלף השני לפני הספירה, המעניקה לגיבור את השם נינגירסו; והגרסה 'הבבלית הסטנדרטית', המתוארכת לאלף הראשון לפני הספירה, שהיא כנראה הגרסה המצוטטת ביותר, כשהגיבור הוא נינורטה".
המיתוס השומרי והאכדי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במיתולוגיה השומרית והאכדית, אנזו הוא ציפור-סערה אלוהי והאנשה של הרוח הדרומית וענני הרעמים. שד זה – חציו אדם וחציו ציפור – גנב את "לוח הגורלות" מאנליל והחביא אותם על פסגת הר. אנו ציווה על האלים האחרים להחזיר את הלוח, למרות שכולם פחדו מהשד. על פי טקסט אחד, מרדוך הרג את הציפור; במקרה אחר, הוא מת באמצעות חיציו של האל נינורטה. אנזו מופיע גם בסיפור "אינאנה ועץ החולופו", המתועד במבוא לפואמה האפית השומרית "גילגמש, אנקידו והעולם התחתון". אנזו מופיע בסיפור השומרי "לוגלבנדה וציפור האנזו" (נקראת גם "שובו של לוגלבנדה").
המיתוס הבבלי והאשורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרסה הבבלית מספרת כיצד המפלצת אנזו גנבה את "לוחות הגורל" שהחזיק האל אנליל. נינורתה, האל של העיר ניפור, יוצא להחזיר את הלוחות ובדרך הורג מפלצות שונות (הדרקון, הגיפסום, מלך הדקל, אדון סמאן-אנא, חיית הביזון, איש העקרב, ונחש בעל שבעת הראשים). לבסוף הוא הורג את המפלצת אנזו ומחזיר את הלוחות לאביו אנליל. ישנן גרסאות מאוחרות יותר של אנזו מנינווה בירת אשור.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ש. שפרה, "עלילות אנזו הנשר הגדול – שלושה סיפורים ממסופוטמיה ארץ שני הנהרות", הוצאת עם עובד, 2009
