אנדריי טומפיי

אנדריי טומפיי
Andrei Tumpej

לידה	29 בנובמבר 1886 Lovrenc na Dravskem Polju, סלובניה
פטירה	5 במרץ 1973 (בגיל 86) בלגרד, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
מדינה
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
פרסים והוקרה	חסיד אומות העולם (18 בינואר 2001)

אנדריי טומפיי (Andrei Tumpej; ‏29 בנובמבר 1886 – 5 במרץ 1973) היה כומר קתולי שחי ביוגוסלביה, והוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם על סיוע בהצלתן של לפחות ארבע בנות יהודיות במלחמת העולם השנייה.

קורות חייו עד מלחמת העולם ה-2

נולד ב־29 בנובמבר 1886 בסווטי לורנץ (Sveti Lovrenc), במחוז דרוסקם פולג'י (Dravskem Polju) שבסלובניה של היום ואז הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. טומפיי סיים את לימודי בית ספר יסודי בעיר הולדתו ותיכון במריבור ובגראץ. הוא המשיך בלימודי התאולוגיה הקאתולית בגרץ, אוסטריה והצטרף ככומר למסדר הנזירי הלזרתיני Lazaritans) 1911–1907). הוא שמש כמנהיג רוחני קתולי בגימנסיה הקתולית באיסטנבול, שם ערך הכרות מעמיקה עם האסלאם והנצרות האורתודוקסית. לאחר מכן שמש ככומר במונסטיר (Monastir), הקרויה היום ביטולה ובלגראד. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לסלובניה, לעיר לובליאנה בה עמד בראש מעון להכשרת גברים צעירים להיות מיסיונרים לזריטנים. במהלך מלחמת העולם, הוא המשיך בתהליך בניית מסדר סלובני לזריטני עצמאי ועזר בארגון ה־Mission Joint Venture שנוסד ב-1916 וכן ערך ופרסם את לוח השנה של המסיון בין 1923–1926 ואת העיתון של המסיונים הקתוליים. הוא סייע גם לייסד בית ספר של המסיון ליד דמזל (Domzale). טומפיי רצה לחזור לבלקן כדי לאחד את כל הנוצרים ולכן שמח לקבל משרה שהוצאה לו ככומר בביטלה ב-1926. הוא השקיע את כל מרצו בייסוד שתוף פעולה בין הקתולים והאורתודוקסים, באמצעות נסיעות תכופות למקדוניה וקוסובו. הוא הגיע למקומות נידחים להטיף. בשל נסיעותיו התכופות הוא כונה "הבלקני הזקן".

בשנת 1929 חזר טומפיי לסרביה, שם מונה ככומר למאמינים הסלובניים בכנסייה St. Cyril and Methodius ברובע Čukarica בעיר בלגרד. הוא חי ועבד שם עד 1945 וסייע בבניית הכנסייה חדשה. הוא היה ידוע ומוערך בשל נכונותו ויכולתו לנחם אנשים שסבלו מקשיים כלכליים וחברתיים ובשל נחישותו לסייע ולקדם דברים עבורם.

הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים

בתחילת מלחמת העולם השנייה הופעל לחץ על יוגוסלביה להצטרף למדינות הציר. הנסיך היוגוסלבי פבל, נכנע ללחץ של המעצמות הפשיסטיות וב-25 במרץ 1941 חתם בווינה על ההסכם התלת-צדדי, בשאיפה להשאיר את יוגוסלביה מחוץ למלחמה. החתימה פגעה בתמיכה העממית בנסיך ובמשטרו וקמה מחאה שבראשה עמד הצבא, תחת הסיסמאות "עדיף מלחמה מהסכם" ו"עדיף הקבר על עבדות". כשהנסיך חזר לארץ ב-27 במרץ 1941 תפס הצבא את השלטון, עצר את המשלחת מווינה, הגלה את הנסיך פבל ושם קץ לשלטונו. היטלר החליט להעניש את יוגוסלביה ולפלוש אליה ב-6 באפריל. בעקבות הפלישה והכיבוש הגרמני, הצבא והממשלה נכנעו, המלך פטר השני נמלט ללונדון והממלכה היוגוסלבית חדלה מלהתקיים.

עם כניסת הגרמנים לבלגרד ופרסום חוקים אנטי יהודיים, חיפשו היהודים דרכים לברוח, להסתתר או לקבל ניירות אריים. חלקם הצליחו לברוח לאלבניה, אחרים להרי הדלמטים אך רוב היהודים נותרו בבלגרד בחפשם אחר מסלולי המלטות. כך גם בני משפחת כלף (Kalef). למעלה מעשרים בני משפחה זו נרצחו, פרט לאנטוניה אוגרזנסק (Antonija Ograjensek) קאתולית ילידת סלובניה שהתגיירה ולאחר נישואיה נקראה דונה כאלף (Dona Kalef). בעלה אברהם כלף (Avrama Kalef), לו נשאה ב-1928, היה סוחר יהודי שלמשפחתו היו מספר חנויות טקסטיל בעיר. הוא היה נכה בשל סוכרת ומחלת ניוון שרירים ולכן היה מרותק לכיסא גלגלים. לזוג נולדו שתי בנות – מתילדה (Matilda) (נולדה ב-1928) ורחלה (Rahela) (נולדה ב-7 בדצמבר 1930) . לפני המלחמה אנטוניה, אברם ובנותיהם, חיו בבית המשפחה העתיק ברחוב (Gospodar Jovanova) מספר 3 שבשכונת דורקול (Dorćol) בבלגרד, בה חיו מרבית יהודי העיר.

עם הכיבוש הגרמני, חלה אב המשפחה כלף ואושפז בבית חולים ב־Dorćol. כעבור מספר חודשים באביב 1942, הוא הושמד במשאית גז אליה הובל יחד עם יהודים נוספים.

דונה כלף ובנותיה הבינו שעל מנת לשרוד עליהן למצוא מקום מסתור. תחילה הן חפרו מקום מסתור תת-קרקעי באמצעות ידיהן וכך שרדו את החורף תוך שהן משוטטות ברחובות בלגרד וגונבות מזון. במקביל הן הבינו כי עליהן לשנות את שמותיהן היהודיים. לשם כך הן פנו לכומר הסלובני אנדרי טומפיי וביקשו תעודות זהות הנושאות שמות סלובניים. ללא היסוס ומבלי לדרוש שימירו את דתן, הוא הזמין אותן להתארח בבית הכומר, סיפק להם מזון ביד רחבה וארחם שם כמה ימים עד שיארגן עבור גב' כלף ושתי בנותיה ניירות מזויפים. הוא ידע שהוא מסכן בכך את הקריירה שלו ואף את חייו אך הוא הגיש את העזרה. מצפונו לא אפשר לו לנהוג אחרת. הוא החל לעבוד על זיוף המסמכים. הוא החליט להשתמש בשם הנעורים של האם – אוגרזנסק (Ograjensek). כשהביא לאם ובנותיה את התעודות המזויפות הוא הורה להן לשנות את שמותיהן: האם שמרה על שמה הפרטי אך הבנות נאלצו לשנות את שמותיהן. מתילדה נקראה ללידיה (Lidija ) ורחלה נקראה ברדה (Breda). באופן זה יכלו הבנות להסתובב בעיר בחופשיות רבה יותר ויכלו לחיות חיים שלוים יחסית בבלגרד. על מנת להפיג את המתיחות, הבנות שרו – בכל יום הבנות מהמנזר והבנים מהבניין הסמוך היו מתאספים ושרים מכל הלב להבריח את הפחד, ולסלק את הרעב. טומפיי אמר לברדה כי היא בעלת קול של זמרת. כעבור שלושה חודשים בעלית הגג בבית הכומר, הן עברו לגור בשכונה אחרת של העיר מעל ההיפודרום, שכן שכונת דורקול, בה גרו, הפכה למעין גטו עם שמירה הדוקה יחסית. האם אנטוניה מצאה עבודה בחווה מחוץ לבלגרד ומהכנסתה התפרנסו האם והבנות. כעבור זמן מה, ביתם בשכונה מעל ההיפודרום הופצצה על ידי מטוס והן נאלצו להתגורר אצל אשה שגרה בבית שלא הופצץ בשכונה. כשהמצב נעשה מסוכן בפרט באוקטובר–נובמבר 1941 כשהחלו הגרושים למחנה סזמיסטה (Sajmiste) הידוע בשם Judenlager Zemlin, הן חזרו לכומר טומפי ומצאו אצלו מקלט ונחמה בכנסייתו. הכומר טומפיי סיפק ניירות מזויפים דומים לשתי אחיות יהודיות נוספות, שבאופן זה יכלו להצטרף כבעלות זהות סרבית, לקבוצת עובדות כפייה בגרמניה. לרוע המזל, מישהו זיהה אותן בתחנת הרכבת לפני צאתן את בלגרד והסגיר אותן לגרמנים. הן נעצרו, תחילה הן סירבו לדבר אך לאחר שעונו באכזריות, הכוחות לא עמדו להן ותחת לחץ הן גילו את שמו של הכומר טומפיי שסיפק להן ניירות מזויפים. הבנות נורו מייד לאחר מכן. הכומר נעצר, נחקר ועונה קשות על מנת שיגלה למי עוד סיפק ניירות מזויפות, אולם הוא לא הסגיר את בנות משפחת כלף. הוא שוחרר בשל חוסר הוכחות ולאחר התערבותו של הארכיבישוף המקומי. עם זאת, טומפיי מועלם לא החלים לגמרי מהעינויים ושהותו בכלא. במהלך המלחמה הוא כנראה עזר ליהודים נוספים כגון ד"ר וסזס (Vsjs) ששהתה בכנסייתו ללילה. הרופאה הייתה רופאת ילדים ולאחר מכן הצטרפה לפרטיזנים.

לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם השנייה, טומפיי קבל משרה בסמדרבו (Smederevo), שם שרת בין השנים 1948–1963. בעקבות רעידת האדמה החזקה בסקופיה, טומפיי עבר לעיר סקופיה שם שהה עד 1971 ואז חזר לבלגרד שם נפטר ב-5 במרץ 1973.

שתי בנות משפחת כלף ואמן שרדו. בשלהי 1944 עם שחרור בלגרד, רחלה שמרה את השם ברדה כל חייה כאות תודה לאיש שהצילן. היא הפכה לזמרת מצו-סופרן מפורסמת באופרה של בלגרד. בכל אחד מהראיונות הרבים עמה, ובסרט שנעשה אודותיה מטעם ארגון סנטרופה (Centropa)היא מעולם לא שכחה להזכיר את הסיפור אודות האב טומפיי האמיץ וההומניסט בעל הלב הרחב. מתילדה חזרה לשמה המקורי.

הכרה והנצחה

הכומר טומפיי נאלץ, כאמור, לעמוד בעינויים קשים של הגרמנים ואין ספק שהיה נתון בסכנת חיים על שום עזרתו ליהודים. נוסף לכך, כמרים קתולים ועל אחת כמה וכמה ממוצא לא סרבי, לא היו רצויים על ידי האוכלוסייה המקומית בבלגרד באותם הימים.

ביוזמתה של ברדה קלף ב-18 בינואר 2001 הוכר הכומר אנדרי טומפיי כחסיד אומות העולם ושמו נחקק בגן חסידי אומות העולם.

לקריאה נוספת

Centropa film : Matilda Kalef -Three promises: http://www.centropa.org/centropa-cinema/matilda-kalef-three-promises?language=sr&subtitle_language=en

Luthar Oto Margins of memory: Anti-Semitism and the destruction of the Jewish community

Ljubljana : ZRC Publishing House, 2012. Steiner Aviezer Miriam . ANDREJ TUMPEJ - Rahela becomes Breda. In: Irena Šumi & Oto Luthar(eds). The Slovenian Righteous among Nations. Institute of Culture and Memory Studies: Ljubljana, 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדריי טומפיי בוויקישיתוף