אנדריאס מיאוליס
 | |
| לידה |
20 במאי 1769 הידרה, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1835 (יוליאני) (בגיל 66) פיראוס, יוון |
| מדינה |
יוון |
| צאצאים |
אתנסיוס מיאוליס, אנטוניוס מיאוליס, עמנואל מיאוליס, דימיטריוס מיאוליס, Ioannis Miaoulis, ניקולאוס מיאוליס |
| השתייכות |
הצי היווני |
| תקופת הפעילות |
מ-1822 |
| דרגה |
סגן אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העצמאות היוונית | |
| עיטורים | |
|
הצלב הגדול של מסדר המושיע | |
  | |
אַנְדְרֵיאַס ווֹקוֹס מִיָאוּלִיס (ביוונית: Ανδρέας Βώκος Μιαούλης; 20 במאי 1768 – 24 ביוני 1835) היה אדמירל ומדינאי יווני, שפיקד על הצי היווני במהלך מלחמת העצמאות של יוון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיאוליס נולד באֶבְיָה והשתקע באי הידְרָה שבמזרח הפלופונסוס. בעת בה פרצה מלחמת העצמאות של יוון נודע בקרב בני עירו כסוחר דגן עשיר שתרם מהונו למען הציבור. הוא היה רב-חובל של אוניות סוחר, ועל כן נבחר להנהיג את הכוחות הימיים של האיים כאשר תושביהם התקוממו נגד הסולטאן הטורקי.
מיושבי האיים נחסכו במידת מה מעשי הזוועה של הפקידים הטורקים, אך הם סבלו רבות בשל הגיוס בכפייה לאוניות הטורקיות, וחרף היותם חשופים במיוחד להתקפה מן הים של כוחות הסולטאן, נטלו חלק פעיל בהתקוממות כבר מראשיתה. ב-1822 התמנה מיאוליס ל"נָבְאַרְכוֹס" (אדמירל) של עדת כלי שיט קטנים שהיוותה את ציים של המורדים, ועוד באותה שנה פיקד על המסע הצבאי שנשלח לקחת נקם על טבח כיוס.
מיאוליס הוסיף לעמוד בראש הכוח הימי היווני עד 1827, אז הצטרף לשורותיו קצין הצי המלכותי לשעבר תומאס קוקרן. הוא פרש כדי לאפשר לקצין האנגלי לפעול בחופשיות כמפקד הצי היווני, אך המשיך להנהיג את הפן הימי של המאבק היווני לחירות. למיאוליס היה חלק בשחרור מיסולונגי מן המצור הראשון שהוטל עליה בדצמבר 1822 ובינואר 1823.
ב-1824, לאחר כיבוש פסארה (Psara) בידי הטורקים, פיקד מיאוליס על הכוחות היווניים שמנעו את המשך התקדמותו של צי הסולטאן, אם כי במחיר אובדן ספינות הבערה ולוחמים רבים. ברם, ההצלחה לא האירה לו שוב פנים עוד באותה שנה לסכל את כיבושה של נאוורינו (Navarino) בידי שייטת אוניות מצריות, אף שהסב לה אבדות לא מעטות. במהלך 1825 הצליח מיאוליס להעביר אספקה ותגבורות אל מסולונגי בעת המצור השני שהוטל עליה, אך לא עלה בידו למנוע את נפילתה.
מאמציו לשבש את קווי הקשר הימיים של הכוחות המצריים נכשלו בשל הפער העצום בגודלן של שתי השייטות היריבות ועוצמתן אוניותיהן. ככל שנמשכה המלחמה הלך כוחם הימי של היווניים ונחלש, הן בשל הידלדלות משאביהם הכספיים הן בשל התעצמות הפירטיות באנרכיה הכללית ששררה באגן המזרחי של הים התיכון.
כאשר פרש מיאוליס ומסר את הפיקוד על הצי לידי קוקרן, עבר למעשה ניהול המאבק לידי המעצמות הגדולות. לאחר הכרזת העצמאות, וכשהוא כבר בזקנתו, הסתבך מיאוליס בעימותים הפנימיים בארצו, והיה יריב ליואניס קפודיסטריאס והמפלגה הרוסית. הוא השתמש במומחיותו לתקיפתם באוניות הבערה בפורוס (Poros) ב-1831. מיאוליס היה אחד מחברי המשלחת שהזמינה את המלך אותון לקבל את כתר המלוכה של יוון, ונתמנה על ידו לסגן אדמירל ואחר כך לתת-אדמירל. הוא נפטר ב-24 ביוני 1835 באתונה, נקבר בפיראוס סמוך לקברו של תמיסטוקלס, מייסד הצי של אתונה העתיקה, ולבו שמור בכד במיניסטריון הצי המסחרי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדריאס מיאוליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)