אנדרטת גור אריה יהודה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אנדרטה, פסל דמות  |
| כתובת |
תחנת הרכבת של אדיס אבבה |
| מיקום |
אדיס אבבה |
| מדינה |
אתיופיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1930 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1930 |
| חומרי בנייה |
ארד |
| יוצר |
ז'ורז' גרדה |
| קואורדינטות | 9°00′39″N 38°45′11″E / 9.0108611111111°N 38.753111111111°E |
|
(למפת אדיס אבבה רגילה)   אנדרטת גור אריה יהודה | |
  | |
אנדרטת גור אריה יהודה היא אנדרטה השוכנת במרכז אדיס אבבה באתיופיה, כ-700 מטרים ממערב לכיכר מסקל. האנדרטה ניצבת בכיכר שלפני תחנה הרכבת של העיר, סמוך לתחילתן של שדרות וינסטון צ'רצ'יל, אחת השדרות המרכזיות באדיס אבבה.
האנדרטה בדמות אריה מוזהב סמלו של הקיסר היילה סלאסי ושל אתיופיה עד 1991, אשר על פי המסורת, ניתן לעקוב אחר מוצאו עד לשלמה המלך ומלכת שבא. האנדרטה ניצבת על פודיום גבוה עשוי גרניט שחור, שעליו פוסלו תבליטים של הקיסרים מנליק השני, היילה סלאסי וזאודיתו, וכן של ראס מקונן וולדה. האריה עצמו "פוסע" (Passant) והוא פונה שמאלה. לראשו כתר וברגלו הקדמית הימנית הוא אוחז במוט המסתיים בצלב.
האנדרטה הוקמה על ידי שליט אתיופיה היילה סלאסי בשנת 1930, מעט לפני הכתרתו כקיסר. בשנת 1935 בזזו אותה האיטלקים והעבירוה לרומא, שם הוצבה סמוך לאנדרטת ויטוריו אמנואלה השני. במהלך החגיגות לציון ארבע שנים להכרזת האימפריה האיטלקית, בנוכחות בניטו מוסוליני, אדולף היטלר והמלך ויטוריו אמנואלה השלישי, נערך מצעד בו השתתף גם חייל מאריתראה בשם זראי דרס. כשהבחין דרס באנדרטה, התמלא רגשי פטריוטיות ודקר את החיילים הקולוניאליסטים שסביבו בחרב הטקסית שנשא. הוא הספיק להרוג חמישה חיילים ולפצוע אחרים, לפני שנהרג בעצמו על ידי הסובבים. כיום זראיי דרס נחשב כגיבור פטריוטי באריתריאה ובאתיופיה.[1][2][3]
האנדרטה הושבה לאתיופיה לאחר משא ומתן ממושך בשנות ה-60 של המאה ה-20 והוצבה במקומה בנוכחותו של הקיסר היילה סלאסי. לאחר ההפיכה באתיופיה בשנת 1974, החליטה החונטה הצבאית להעביר את האנדרטה ממקומה, בהיותה סמל לקיסרות. התנגדות של אנשי צבא משוחררים שהעלו על נס את תקרית דרס, הובילה לביטול ההחלטה, והאריה נותר במקומו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "The Global Security Architecture, Human Rights Violations and the UN in the 21st Century Part I". Minister of information of Eritrea. 2015-10-07.(הקישור אינו פעיל, 2.10.2021)
- ^ Alberto Sbacchi (1985). Ethiopia under Mussolini: Fascism and the Colonial Experience. London. p. 138., cited in Lionel Cliffe; Basil Davidson (1988). The Long Struggle of Eritrea for Independence and Constructive Peace. p. 71. ISBN 9780932415370.
- ^ Alessandro Triulzi (2015). Paolo Bertella Farnetti; Cecilia Dau Novelli (eds.). Across the Mediterranean. Acknowledging Voices and Silences of (Post)Colonial Italy. Colonialism and National Identity. Cambridge Scholars Publishing. pp. 161–176.