אנדרה שוורץ-בארט
 | |
| אנדרה שוורץ בארט מקבל את פרס ירושלים מראש עיריית ירושלים טדי קולק, 30 במרץ 1967 | |
| לידה |
23 במאי 1928 מץ, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 2006 (בגיל 78) לז אבים, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| יצירות בולטות |
אחרון הצדיקים |
| תקופת הפעילות |
1950–2006 (כ־56 שנים) |
| בן או בת זוג |
סימון שוורץ-בארט |
| צאצאים |
זאק שוורץ-בארט |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אנדרה שוורץ-בארט (בצרפתית: André Schwarz-Bart; 23 במאי 1928 – 30 בספטמבר 2006) היה סופר צרפתי-יהודי. חתן פרס גונקור (1961) ופרס ירושלים (1967).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרה שוורץ-בארט נולד בעיר מץ שבצרפת, שם התגוררו הוריו מאז שהיגרו מפולין ב-1924. משפחתו, שהייתה ענייה, ניסתה לקבל אזרחות צרפתית מספר פעמים, אולם סורבה. החל לעבוד בגיל 11, תחילה כשוליה על ספינת דייגים ובהמשך כמוכר עיתונים לאחר בית הספר. לאחר פלישת הגרמנים לצרפת במלחמת העולם השנייה (1941) גורשה המשפחה לסאן פול דה ליזון (ליד אנגולם) ושם למד מכונאות בבית ספר מקצועי, בטרם סיים לימודיו. באותה שנה נשלחו הוריו לאושוויץ, והוא נותר אחראי לפרנסת שלושת אחיו הקטנים, בעבודות בבתי איכרים. כמה חודשים אחר כך, בהיותו עדיין נער צעיר, הצטרף שוורץ-בארט לתנועת ההתנגדות הצרפתית (הרזיסטאנס), אף על פי שבקושי דיבר צרפתית (שפת אימו הייתה יידיש).
לאחר המלחמה השלים בעצמו את לימודיו התיכוניים, עבר את מבחני הבגרות, והתקבל כסטודנט בסורבון בפריז.
התנסותו כיהודי בזמן המלחמה הביאה אותו לכתיבת ספרו הראשון והחשוב, Le Dernier des justes ("אחרון הצדיקים"), שראה אור ב-1959. בספר זה הוא מתאר את קורותיה של משפחה יהודית מתקופת מסעי הצלב ועד אושוויץ, מנקודת ראותו של ניצול פצוע. הספר זכה להצלחה גדולה ותורגם לשפות רבות. על ספרו זה זכה שוורץ-בארט ב-1961, ב"פרס גונקור", הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת, וכמה שנים אחר כך, ב-1967, זכה גם בפרס ירושלים, שהוענק לו במהלך יריד הספרים הבינלאומי השלישי שנערך בבירה.
שוורץ-בארט נישא לסימון, בת להורים גוואדלופים. נראה כי בהשפעתה כתב את ספרו השני, La Mulâtresse Solitude ("המולטית ששמה סוליטיד" [=בדידות]), שיצא לאור ב-1972. בספר סיפורה של דמות היסטורית הקשורה במאבק בעבדות בגוואדלופ בסוף המאה ה-18.
שוורץ-בארט ורעייתו, סופרת בפני עצמה, פרסמו גם ספרים שכתבו ביחד: Un plat de porc aux bananes vertes ("מנה של חזיר בבננות ירוקות") שהתפרסם ב-1967, ונחשב ל"רומן בארבע ידיים" היחיד בספרות הצרפתית. כמו כן כתבו השניים גם אנציקלופדיה בת שישה כרכים: Hommage à la femme noire ("מחווה לאישה השחורה"), שהתפרסמה ב-1989.
שוורץ-בארט התגורר ויצר בפריז, בלוזאן שבשווייץ, ובסנגל. בשנותיו האחרונות חי בגוואדאלופ. הוא נפטר מסיבוך בעקבות ניתוח לב.
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אחרון הצדיקים: רומן; מצרפתית: ברוך קרוא, תל אביב: עידית, תש"ך.
- מולאטית ושמה בדידות; מצרפתית: מיכל אילן, הוצאת נהר ספרים, 2012.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרנסין קופמן, "'אחרון הצדיקים' מאת אנדרה שוורץ-ברט (1959) - התקבלות רב המכר הראשון של ספרות השואה בצרפת", היסטוריה 5 (פברואר 2000), 78-55. (המאמר כולל גם פרטים ביוגרפיים על הסופר וכן תקציר העלילה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרה שוורץ-בארט, ברשת החברתית Goodreads- ז'קלין כהנוב, פרס ירושלים 1967: הלמ"ד-ו"וניקים והמולאטית ששמה בדידות: ספרו החדש של אנדרה שווארץ-בארט ורעיתו, מעריב, 31 במרץ 1967
- נירית בן-ארי, "מולאטית ושמה בדידות": אשה אחת עומדת במרי, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2012
אביטל ענבר, אפריקה ויהדות: רומאן יהודי בשחור לבן (ריאיון עם אנדרה וסימון שווארץ-בארט), באתר הארץ, 13 במרץ 2015- אנדרה שוורץ-בארט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנדרה שוורץ-בארט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אנדרה שוורץ-בארט (1928-2006), דף שער בספרייה הלאומית
