אנדורה (מחזה)

אנדורה
Andorra

כתיבה	מקס פריש
הצגת בכורה	2 בנובמבר 1961
שפה	גרמנית

אנדורה (Andorra) הוא מחזה אנטי-פשיסטי שכתב מקס פריש מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, אולם הוא עלה לראשונה רק בנובמבר 1961 בציריך, ובפברואר 1962 בתיאטרון חיפה. השם "אנדורה" מתייחס לארץ דמיונית ואין לו כל קשר לנסיכות אנדורה האמיתית שבין צרפת לספרד. המחזה החשוב הראשון שנכתב על השואה בגרמנית.

עלילה

המחזה מתרחש בעיר-מדינה דמיונית ומוצג כאגדה טרגית ללא עיגון היסטורי וללא כל הקשר פוליטי או חברתי. המחזה מחולק ל-12 תמונות.

גיבור המחזה הוא אנדרי, נער הסבור שהוא יהודי, הגדל בבית אביו המאמץ, שהציל אותו מידי כוחות ה"שחורים" האנטישמים (רמז לנאצים) שפלשו לאנדורה בילדותו. אנדרי מתאהב בבת אביו המאמץ, ברבלין.

אולם, במהלך המחזה מתגלה כי אנדרי אינו מאומץ כלל אלא שהוא בנו האמיתי של האב ושל "הסניורה", אשה מן ה"שחורים" והוא אינו יהודי כלל. מתברר כי האב המציא את הסיפור משום שהתבייש בממזר שנולד לו מחוץ לנישואין וביקש להציג עצמו כדמות נאצלת. הדבר מסביר גם את נסיונותיו של האב למנוע קשר רומנטי בין אנדרי לברבלין, שהיא למעשה אחותו למחצה. למרות שאינו יהודי, מוצא עצמו אנדרי במרכזן של התנכלויות אנטישמיות, עם איומם של ה"שחורים" לפלוש שנית לאנדורה. על אף שאביו מגלה את הסוד, שהבן אינו יהודי, על מנת להצילו, תושבי אנדורה אינם מוכנים לקבל זאת.

כאשר פולשים לבסוף ה"שחורים" לאנדורה מתאבד האב. אנדרי נלקח ל"מסדר זיהוי" בו מצביעים עליו כעל יהודי, למרות הפצרות ברבלין, אנדרי מסכים לקבל על עצמו את הגורל היהודי ונהרג מידי ה"שחורים". בסוף המחזה ברבלין יוצאת מדעתה.

הדמויות

פרט לאנדרי וברבלין לדמויות האחרות במחזה אין שמות, והם נקראים לפי מקצועם: המורה (הוא האב), הכומר, החייל וכו'. במהלך ההצגה מגיעות דמויות שונות ל"דוכן עדים" ומעידות על מותו של אנדרי, בזמן עבר, כך מגלה הקהל, תוך כדי ההצגה, את הסוף הטראגי. כל "עד" מנסה לנקות את עצמו מאשמה במות הנער, תוך הצגת תירוצים והצדקות ואיש מהם, פרט לכומר, אינו מגלה בושה.

• אנדרי
• ברבלין
• המורה
• האם
• הסניורה
• הכומר
• החייל
• הפונדקאי
• הנגר
• הרופא
• האומן
• מאן דהוא
• האידיוט
• המצביע-על-היהודים

המחזה כתיאטרון אפי

פריש כתב את המחזה באסכולת התיאטרון האפי של ברטולט ברכט. המתאפיין במאפיינים כגון היסטוריפיקציה: מיקום של הדמויות והעלילה באזור ובזמן מרוחק, על מנת ליצור כביכול זרות וניכור. מטרת גישה זו היא להציג לקהל את העוולות המתרחשות במקום ובזמן רחוק מזמנו, כדי שיבין שאותם הדברים קורים גם בחייו כעת, ללא רציונליזציה ותירוצים (כמו הדמויות המעידות). שימוש לא מסורתי בזמן העלילה כי למנוע מהצופים ליצור קשר רגשי לדמויות. בפרט גילוי העתיד לבוא בכל רגע, כדי שהצופה לא יופתע ויתרגש כשהמקרה (הרצח האנטישמי) יקרה. גיבורים בעייתיים מבחינה מוסרית האב שקרן, אנדרי עצמו מבצע כמעט גילוי עריות, כל הדמויות חד-ממדיות ושטוחות במתכוון, הגורל הטראגי הוא גם באשמת הקורבן. שבירת הקיר הרביעי, הדמויות פונות ישירות אל הקהל ובכך מודגש שהמוצג הוא סיפור, משל ומסר ולא אשליה או בידור. סדר מלאכותי, המחזה מחולק בדייקנות ל-12 תמונות, כמעט בסוף כל תמונה יש עדות. בדיוק באמצע המחזה ברבלין נאנסת על ידי החייל. הסידור המלאכותי מיועד גם הוא להזרה וליצירת הריחוק.

הפקות בישראל

• הפקת 1962 (תיאטרון חיפה) - בימוי: יוסף מילוא
• הפקת 1975 (תיאטרון באר שבע) - בימוי: תום לוי, תפאורה: משה שטרנפלד, משחק: דורון תבורי

לקריאה נוספת

• מקס פריש, אנדורה בתרגום נתן זך, נערך במיוחד עבור הצגת המחזה בתיאטרון חיפה בבימוי יוסף מילוא, 1962. הוצאה מחודשת אור עם, 1989.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדורה בוויקישיתוף

• תוכניית ההצגה בתיאטרון

ביקורות

• יוסף ימבור, "מחזה יהודי" ־ בלי יהודים, על המשמר, 23 בפברואר 1962
• חיים גמזו, ,אנדורה׳ בתיאטרון העירוני חיפה, הארץ, 23 בפברואר 1962
• יעקב זילבר, "אנדורה" - מחזה אמיץ, קול העם, 2 במרץ 1962
• יורם קניוק, "אנדורה", למרחב, 23 בפברואר 1962
• ג.ק. גרשוני, "אנדורה" למכס פריש, למרחב, 5 בינואר 1962
• גיטה אבינור, החרטה, הקללה והגאולה, למרחב, 30 באפריל 1962
• עזרא זוסמן, "אנדורה" בתיאטרון העירוני של חיפה, דבר, 2 במרץ 1962