אנג'ליק (כלי נגינה)
 | |
| אנג'ליק פרי עבודתו של יואכים טילקה, מסביבות שנת 1700 | |
| סיווג | כלי מיתר/כלי פריטה |
|---|---|
| קבוצה |
כלי פריטה, necked bowl lutes  |
  | |
אנג'ליק (באיטלקית: angelica, באנגלית: 'angel lute, בצרפתית: angélique, בגרמנית: angelika) (השם נגזר ככל הנראה מהשפה האיטלקית - אנג'ליקה), היא כלי מיתר, כלי פריטה ממשפחת הקתרוס שמקורה בתקופת הבארוק. האנג'ליק משלבת כמה תכונות של כלי פריטה אחרים מסוגה, כמו הלאוטה, הנבל והתיאורבו.
לאנג'ליק גוף בעל גב מעוגל הדומה בצורתו לאגס (חצוי לשניים), תכונה אותה היא חולקת עם הלאוטה, כמו גם את אורך המיתרים הרוטטים שלה בין 540 ל-700 מ"מ. בשונה מהלוטה ובדומה לתאורבו, לאנג'ליק שישה עשר מיתרים בודדים (לא מסלולים של מיתרים). כמו התאורבו, גם היא בעלת צוואר מורחב ותיבת יתדות חיכוך נוספת עבור ששת מיתרי הבס.
ניתן להבחין בין האנג'ליק לכלים אחרים ממשפחת הלאוטה בדרך כלל, על ידי עשר יתדות הכוונון בתיבת הכוונון התחתונה, שנועדה למיתרים הקצרים יותר, לצלילים גבוהים.
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממעט המוזיקה ששרדה ושנכתבה עבור האנג'ליק, וממעט הכלים (הפיזיים) ששרדו ניתן ללמוד כי האנג'ליק פרחה במחצית השנייה של המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18.
בשנת 1620 מפרסם מיכאל פרטוריוס את ספרו 'Syntagma Musicum Theatrum Instrumentorum seu Sciagraphia'. הנספח לכרך השני מכיל 42 חיתוכי עץ מצוירים להפליא, המתארים כלי נגינה מתחילת המאה ה-17, כולם מקובצים במשפחות ומוצגים בקנה מידה. שם מתאר פרטוריוס כלי נגיה שדומה בצורתו ללאוטה אבל בעל מיתרי נבל (ראו איור משמאל). פרטוריוס אמנם לא מכנה כלי זה בשם אנג'ליק, אך אי אפשר שלא להבחין במאפיינם הבולטים שלה מהאיור והכתוב. השם 'לוט המלאך' או 'אנג'ליק' הופיע מאוחר יותר, לקראת סוף המאה ה-17.
ייתכן כי פרשנות שגויה של שמה "אנגליקה" כפי שמופיע ב-MH Fuhrmann, Musicalischer Trichter, Frankfurt / Spree 1706, p. 91, הביא מספר כותבים לייחס את מוצאה ל'אנגליה', אך ג'יימס טלבוט תיקן עיוות זה כשפירש נכונה את שמה "אנג'ליקה" כ"לוט המלאך" שניתן לה משום צלילה המקסים (ms. אוקספורד 532, 1685–1701).
בהדפס של יוהאן ויליאם סטור משנת 1755 לערך, מוצג אדם פלקנהאגן, מנגן בכלי בעל תיבת-יתדות כפולה, כשלתיבה התחתונה חריץ מורחב שנועד עבור מיתרי הבס[1] וסדרת מיתרים בודדים (לא זוגות או שלשות של מיתרים). כל אלו מעלים את השאלה האם פלקנהאגן בעצם מנגן כאן באנג'ליק, או שמא מדובר בסתם פשט גרפי של האמן, שכן הכיתוב מתאר את פלקנהאגן כנגן הלאוטה של חצר המארקגראף מביירוית.
צ'ארלס סולייה[2] חשב שמקורה דווקא באלזס כפי שכתב במילון המוזיקה שלו משנת 1870, הוא מתאר אותה ככלי הדומה ללאוטה שמקורו באלזס אך נפוצה ומקובלת מאוד בממלכה הבריטית.
במילון המוזיקה[3] מאת ליאון ומארי אסקודייר משנת 1872, מתוארת האנג'ליק במשפט קצרצר כך: "כלי ישן ממשפחת הלוטים, הומצא במאה ה-17 על ידי רוץ (Rotz), בונה עוגבים ממילוז." גם כאן מצביעים הכותבים על אלזס כמקום מוצאה של האנג'ליק.
במילון מוזיקה[4] נוסף, מאת אלברט ז'קו משנת 1886, מתוארת האנג'ליק כגיטרה גדולה, דומה ללאוטה ולה שבע עשר מיתרים ושמונה עשר סריגים. לגבי מוצאה, מסתפק ז'קו באמירה כללית ולא מחייבת "...נאמר שהיא הומצאה באלזס", גם הוא מצא לנכון לציין כי היא נפוצה ומשמת בעיקר באנגליה.
שאלת התפתחותה של האנג'ליק לעומת לאוטת הבארוק עדיין לא ברורה לגמרי וראויה בהחלט למחקר נוסף.
הטורבן האוקראיני הוא צאצא של האנג'ליק[5].
כוונון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן למצוא בטבלטורות בסגנון הצרפתי, תווים לקטעי מוזיקה שנכתבו עבור האנג'ליק, בהם ניתן להבחין בהבדלים בין המלחינים השונים, בהנחיות לאופן כוונון מיתרי הבס, העשויים להשתנות מיצירה ליצירה וממקטע אחד למשנהו.
בכתבי היד של ג'יימס טלבוט[6] (GB-Och Music 1187, c1695) ישנו רישום המפרט את אופן כוונון 'לוט המלאך' בת 16המיתרים, "...מתפרס באופן דיאטוני על תווים 'לבנים' מ-D ל-e'". טלבוט ממשיך ומסביר שלכלי יש תשעה סריגים, לכן הוא "מתאים יותר לקטעים רציניים (חמורי סבר) ואטיים, מאשר לקטעים מהירים וחדים, שכן המיתרים ממשיכים להדהד צלילים גם לאחר הפריטה עליהם מה שעשוי להוליד דיסוננס"
האנג'ליק כווננה באופן דיאטוני, בדומה לנבל: C - E - F - G - A - B - c - d - e - f - g - a - b - c'- d' - e'. טווח זה זהה לזה של ה"תאורבו הצרפתי הפחות שנועד ללימודי נגינה" כפי שכינה אותו טאלבוט, או בצרפתית 'théorbe pour les pièces', זה האחרון, בשונה מהתוארבו הרגיל, היה קטן יותר ונועד לנגינת קטעי סולו או למטרות לימוד. אך שונה באופן הכוונון שלו שכוונן בכוונון חוזר למרכז: - C – D – E – F – G – A – B – c – d – g – c' – e'– a – d'.
הכוונון הדיאטוני אמנם הגביל את גבולות טווחי הנגינה של האנג'ליק, אך הניב צליל מלא וברור על ידי שימוש מוגבר במיתרים פתוחים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חריץ בס זה עשוי להעיד על מאפיין בעבודתו של טילקה, כפי שמופיע בתיבת יתדות שלכלים אחרים הנחשבים לאנג'ליק. ניתן לראות מאפיין זה ביצירתו ששרדה ממחצית המאה השמונה עשר.
- ^ Charles Soullier, Dictionnaire de musique complet, A. Leduc, 1870. (בצרפתית)
- ^ Léon Escudier, Marie Escudier, Dictionnaire de musique théorique et historique, E. Dentu, 1872. (בצרפתית)
- ^ JACQUOT, Albert., Guide de l'art instrumental. Dictionnaire pratique et raisonné des instruments de musique anciens et modernes indiquant tout ce qui se rapporte aux différents types d'instruments en usage depuis l'époque la plus reculée jusqu' à nos jours. Orné de trente dessins... Deuxième édition., 1886
- ^ Desperate Measures: The Life and Music of Antonia Padoani Bembo by Claire Fontijn
- ^ Michael Prynne, James Talbot's Manuscript (Christ Church Library Music MS 1187): IV. Plucked Strings-The Lute Family, The Galpin Society Journal 14, 1961-03, עמ' 52 doi: 10.2307/842175