אנאמורפוזה

הגולגולת המסתתרת בחלקה התחתון של התמונה

בצד ימין התמונה ממבט חזיתי, ובצד שמאל היחלק התחתון בתמונה מזווית ראייה שונה

אנאמורפוזה (Anamorphosis) היא טכניקה אמנותית המציגה אשליה על ידי פרספקטיבה מעוותת המחייבת את הצופה להשתמש בהתקנים מסוימים או בנקודת מבט שונה כדי לראות אלמנט המוסתר ביצירה כשמביטים בה בנקודת מבט חזיתית. המילה אנאמורפוזיס נגזרת מיוונית כשמשמעותה של אנא היא בחזרה או שוב, ומורפה היא צורה או אופן.

היסטוריה

יצירתו של לאונרדו דה וינצ'י "עינו של לאונרדו" משנת 1485, היא הדוגמה המוקדמת המובהקת והידועה של שימוש באנאמורפוזיס בעידן המודרני. גם ציורי המערות הפרהיסטוריים בלסקו מחזיקים בטכניקה בשל הזוויות האלכסוניות של המערה שאילצו את הציורים להיות בזוויות מסוימות כדי שלא יהיו מעוותים מנקודת מבטו של הצופה.

הצייר האנס הולביין הבן התפרסם בעיקר בציורו השגרירים כשהטמין בחלקה התחתון של התמונה צורה מעוותת שבזווית חדה מהצד הופכת לדמות של גולגולת.

במהלך המאה ה-17 יצירות בסגנון הבארוק שנועדו להטעות את העין, השתמשו לעיתים בטכניקה כדי לשלב אלמנטים אדריכליים עם אשליה. כך בעמידה בנקודה מסוימת הארכיטקטורה הייתה משתלבת עם הציור הדקורטיבי. בדרך זו כיפת כנסיית סנט איגנטיוס ברומא, שצוירה על ידי אנדריאה פוזו, מייצרת את שיאה של האשליה כיוון שבשל תלונות על חסימת האור לשכונות שבסמוך לכנסייה, פוזו הוזמן לצייר את התקרה כדי שתראה כמו חלקה הפנימי של כיפה, במקום שיבנו חלק כזה, עם זאת, התקרה שטוחה ויש רק נקודה מסוימת בה האשליה מושלמת ונראית אמיתית.

במאות ה-18 וה-19 יצירות אנאמורפיות שימשו יותר כחלק ממשחקי ילדים, מאשר אלמנט אמנותי. במאה ה-20 אמנים מסוימים ניסו לחדש את הטכניקה, כדוגמת מרסל דושאן שבחלק ממוצגיו הייתה נגיעה של אנאמורפוזה, כדוגמת הזכוכית הגדולה. אמן נוסף הוא סלבדור דאלי שהטכניקה השפיעה על מספר מציוריו. בשלהי המאה ה-20 הטכניקה תפסה תאוצה בעיקר בצעצועים ומשחקי ילדים.