אנאטולי רוגוז'ין
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
לידה |
12 באפריל 1893 פלך טרק, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
6 באפריל 1972 (בגיל 78) ארצות הברית |
מדינה | האימפריה הרוסית, ארצות הברית |
השכלה | מכללת חיל הפרשים של הצאר ניקולאי |
השתייכות | חיל רגלים |
דרגה | קולונל |
עיטורים | |
| |
אנטולי איוונוביץ' רוגוז'ין (ברוסית: Анатолий Иванович Рогожин; 12 באפריל 1893 – 6 באפריל 1972) היה קצין רוסי, ששירת הצבא האימפריה הרוסית, התנועה הלבנה והיה המפקד האחרון של החיל הרוסי בסרביה במלחמת העולם השנייה ושיתף פעולה עם הנאצים.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוגוז'ין נולד בסטניצה צ'רוולן בטרק, בנו של קצין קוזאקי. לאחר שגדל בבית ספר לצוערים וסיים את בית הספר לפרשים על שם ניקולאי, פיקד רוגוז'ין על מספר יחידות קוזקים בפרס. בשובו לרוסיה בשנת 1914, נלחם בחזית דרום-מערב במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן שירת בקייב, לאחר מכן נסע לטרק שם התמודדה יחידתו עם מרד שפרץ בעקבות מהפכת פברואר.
ביוני 1918, רוגוז'ין השתתף במרד קוזקים נגד הבולשביקים והפך לחלק מהתנועה הלבנה.
לאחר שעזב את רוסיה, רוגוז'ין שירת בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים במשמרות הגבול. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף לחיל הרוסי, שסייע לנאצים והפך למפקד גדוד. הוא קיבל את צלב הברזל על גבורה בקרב. עם מותו של הגנרל בוריס שטייפון, הוא הפך למפקד האחרון של החיל.
רוגוז'ין הצליח לנהל משא ומתן על כניעה עם הכוחות הבריטיים. הוא ואנשיו היו מטרה של סמרש שעמלה ללכוד אותם. אך הם ניצלו על ידי הגנרל הבריטי סטיל. הוא הפך למפקד מחנה הפליטים וסייע בארגון פינוי אנשי החיל והיה בין האחרונים שעזבו את המחנה בשנת 1951. הוא ארגן את ארגון הוותיקים הלוחמים בחיל הרוסי (Союз Чинов Русского Корпуса), והקים גם את כתב העת Nashi Vesti (ידיעותינו).
רוגוז'ין עבר לארצות הברית ושם המשיך להיות פעיל בארגוני התנועה הלבנה. הוא מת ב-6 באפריל 1972, ונקבר במנזר הכנסייה האורתודוקסית הרוסית נובו-דביבו בננוט, ניו יורק, בקפלה שהוקדשה לחיל הרוסי.