לדלג לתוכן

אמיל אדוריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל אדוריאן
Adorján Emil
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 15 באוגוסט 1873
אוראדיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1944 (בגיל 70 בערך)
מאוטהאוזן, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדוריאן אמיל (במקור אוספיץ עד 1890,[1] בהונגרית: Adorján Emil;‏ תחת שם ספרותי בדוי: Leander[2] נאג'ווארד, 15 באוגוסט 1873מאוטהאוזן, סתיו 1944) היה עורך דין מפורסם, סופר, ומשורר יהודי-הונגרי. בונה את אחד הבניינים היפים והמפורסמים בעיר הולדתו (שם מוקמו גם משרדיו) בין היתר היה גם מומחה ומחדש בתחום הקצרנות.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל אוספיץ נולד במשפחה יהודית ושינה את שם משפחתו מאוספיץ לאדוריין ב-1890. אביו היה אדולף אוספיץ (1836–1909) מנהל בית הספר. אחיו ארמין אדוריאן (1867–1938) היה עיתונאי, עורך, עורך דין. בניו היו: פאל אדוריאן (1905–1983) מהנדס רדיו, עיתונאי, עורך ופטר אדוריין (1913–1944) שנספה בשואה. הוא השלים את לימודיו במשפטים באוניברסיטה בבודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) ובאוניברסיטת ברלין. כבר במהלך שנותיו באוניברסיטה (1890-1893) ערך את העיתון המקצועי "עיתון הקצרנות", שיצא לאור בבודפשט. ב-1896 חזר לנאג'ווארד, שם היה גם עורך דין וגם עורך בעיתון "נאג'וואראד" עד 1911. בין השנים 19151916 הוא היה סגן הנשיא לשכת עורכי הדין, ובין השנים 1916–1919 היה נשיא לשכת עורכי הדין.

הוא השתייך לחוג הידידים של המשורר הגדול אנדרה אדי (1877–1919), ויחד עם אחיו, הוא היה אחד האישים המובהקים של החיים הציבוריים של נאג'ווארד בתחילת המאה ה-20. הוא פרסם כמה מכתביו חובבי האמנות תחת השם הבדוי ליאנדר. הוא היה אספן ספרים ואמנות נלהב. והיה היזם והמפיץ של מערכת הקצרנות Stolze-Fenyvessy בהונגריה.

בעזבונו שימר כמה מכתבי אדי, אותם תרם למוזיאון אדי בנאג'ווארד יחד עם כתבי יד נוספים. הוא היה איש עשיר שבנה את הבניינים המפורסמים ביותר בעיר.

הוא פרש מהחיים הציבוריים לאחר 1919.

ב-1944 הוא גורש למחנה הריכוז מאוטהאוזן, משם לא חזר.

כתביו (חלקי)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חמישה עשר שיעורי קצרנות (Nagyvárad, 1891)
  • ספר קריאה בקצרנות בשיטת Stolze-Fenyvessy (נאג'ווארד, 1893)
  • נקמתה של אוליביה (רומן, נאג'ווארד, 1898)
  • רגעים רציניים (מערכוני הומור, בודפשט, 1899)
  • החוק האוסטרי (בודפשט, 1900)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Magyar irodalmi lexikon I. (A–K). Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963. 9. o. (לקסיקון ספרותי הוהנגרי)
  • Új magyar életrajzi lexikon I. (A–Cs). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001 .50–51. o. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)
  • לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
  • Erdélyi lexikon. Szerk. Osváth Kálmán. Oradea-Nagyvárad, Szabadsajtó Könyv- és Lapkiadó Rt., 1928.
  • Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái. Bp., Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete, 1939-2002. 7. kötettől sajtó alá rend. Viczián János
  • Gutenberg nagy lexikon. Minden ismeretek tára. Bp., Nagy Lexikon Kiadóhivatal, 1931-1932.
  • Horák Magda: A magyar értelmiség veszteségei az 1940-es években. [Bp.], Szerző, [1996].
  • Humorlexikon. Szerk. Kaposy Miklós. Bp., Tarsoly Kiadó, 2001.
  • Magyar életrajzi lexikon I-II. Főszerk. Kenyeres Ágnes. Bp., Akadémiai Kiadó, 1967-1969.
  • Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
  • Új magyar irodalmi lexikon. Főszerk. Péter László. Bp., Akadémiai Kiadó, 1994.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ A Belügyminisztérium 1890. évi 54305. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1890. év 1. oldal 4. sor.
  2. ^ Gulyás Pál: Magyar Írói Álnévlexikon, Akadémiai Kiadó, Budapest, 1978 (515. oldal)