אמיליה וייס
לידה |
21 ביולי 1927 בודפשט, ממלכת הונגריה |
---|---|
פטירה |
28 ביולי 2014 (בגיל 87) בודפשט, הונגריה |
מדינה | הונגריה |
השכלה | ELTE Faculty of Law (1950) |
אמיליה וייס (בהונגרית: Weiss Emília; בודפשט, 21 ביולי 1927 – בודפשט, 28 ביולי 2014) הייתה דוקטור למשפטים של האקדמיה ההונגרית למדעים, פרופסור אמריטה של המחלקה למשפט אזרחי בפקולטה למדע המדינה ולמשפטים של אוניברסיטת אטווש לוראנד (ELTE). במשך עשרות שנים הייתה מרצה לדיני משפחה[1] במחלקה למשפט אזרחי.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמיליה וייס נולדה במשפחה יהודית, אביה היה עורך דין ואמה רופאה. היא שרדה את השואה והשלימה את לימודיה באוניברסיטה בין 1945 לבין 1950 באוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה הקודם של אוניברסיטת אטווש לוראנד)[2] בפקולטה למשפטים ולמדע המדינה. כבר ב-1949 עבדה כמתרגלת במחלקה למשפט אזרחי בפקולטה, לימים כמרצה, מרצה בכירה ופרופסור חבר באוניברסיטה. היא מונתה לפרופסור מן המנין באוניברסיטה בדצמבר 1979. מאז פרישתה, קיבלה כפרופסור אמריטה.
היא הייתה חברה בוועדת העריכה של המשפט האזרחי החדש ממועד הכנת עבודות הקודיפיקציה שלו. היא הובילה את קבוצת העבודה לדיני משפחה ואת קבוצת העבודה לדיני ירושה.
עובדות ביוגרפיות יבשות אלו אינן משקפות במידה מספקת את מסלול חייו המקצועי. היא לימדה דורות. מי שלא פגש אותה אישית יכול היה ללמוד מספריה וממאמריה על הקשרים בין המשפט האזרחי, דיני המשפחה ודיני הירושה מהיסודות ועד לרמה האקדמית. היא לקחה חלק בהכנה והצגה של הקוד האזרחי החדש ברעננות שסתרה את גילה ובגישה מודרנית. היא עבדה גם ממיטת חוליה בבית החולים, כדי לסיים את ספרה בדיני הירושה.
אמיליה וייס הובאה למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה.
תארים האקדמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הדוקטורט (PhD) שלה במדע המדינה ובמדעי המשפט קיבלה בשנת 1979 (עד אסז הייתה רק דוקטור למשפטים) בעבודת הדוקטור שלה שכותרתה "מצבו המשפטי של בן הזוג הנותר בחיים בדיני ירושה - היווצרותו ההיסטורית ומגמות התפתחותו".
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסומיה התפרסמו בתחומים רבים של המשפט האזרחי ודיני המשפחה, בתחום דיני המשפחה ודיני הירושה הן בגרמנית והן באנגלית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גב' ג'ודית בודנר פיזינגר: ד"ר אמיליה וייס. Notarius Hungaricus - כתב העת של לשכת הנוטריונים הלאומית ההונגרית 7. (2015)