אמבראר E-Jets
_091.jpg)
אמבראר E-Jets (Embraer E-Jets) היא סדרת מטוסי נוסעים סילוניים מתוצרת אמבראר, צרי-גוף, בעלי שני מנועים, לטווח בינוני, המיוצרים בברזיל. סדרה זו הוכרזה לראשונה בסלון האווירי בפריז בשנת 1999, וייצורה החל בשנת 2002. מאז זכתה סדרת E-Jets להצלחה מסחרית ונכון ל-31 בדצמבר 2009 נמכרו ונמסרו 605 מטוסים מסדרה זו, וקיימות 862 הזמנות נוספות[1]. על פי תחזיות היצרן, עד לשנת 2016 ימכרו עוד 1,112 מטוסים מסדרה זו.
אלה כלי טיס חדישים מאוד יחסית לכלי טיס דומים בגודל ובטווח טיסה הקיימים היום בשוק, והם חסכוניים בדלק ומצוידים במערכות אוויוניקה מבוססות טוס-על-חוט.
ארקיע היא החברה היחידה בארץ שמפעילה, נכון לשנת 2018, מטוסים מהסדרה (שלושה מטוסים מדגם E-195 ושלושה מטוסים מדגם E-190), המשמשים אותה לטיסות לאירופה ולאילת.
עיצוב ופיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]_@_MAN,_July_2007.jpg)
סדרת E-Jet של אמבראר מורכבת משני סוגי מטוסי נוסעים מסחריים ומגרסה אחת של מטוס מנהלים. הדגמים E-170 ו-E-175 מרכיבים את סוג מטוסי הנוסעים הבסיסי, ואילו דגמי E-190 ו-E-195 הם מטוסים ארוכי גוף, שלהם מנועים שונים, כנפיים ארוכות יותר ושינויים במבנה כן הנחיתה. דגמי 170 ו-175 זהים בכ-95% מן הפרטים בהם, כך גם הזהות בין דגמי 190 ו-195. בין שני הסוגים קיימת זהות של כ-89%, כך קיימת זהות בחתך גוף המטוס ובאוויוניקה.
אף שכינויים של המטוסים בסדרה זו הוא בקידומת "E", באופן טכני הם שייכים לסדרת מטוסי הסילון האזוריים (Embraer Regional Jets, ר"ת ERJ). בשלב מוקדם בעת פרסומה של הסדרה ויתרה חברת אמבראר על הקידומת ERJ לסדרה זו. מטוסי ה-190 ו-195 דומים ביכולות הנשיאה שלהם לגרסאות הראשונות של מטוסי DC-9 ובואינג 737, אשר נחשבו תמיד למטוסי קווים ראשיים של חברות תעופה. במטוסי הנוסעים שלה פיתחה אמבראר עיצוב חדשני של "בועה כפולה" המאפשר לנוסע עמידה זקופה בתא הנוסעים. במטוסים שורות של ארבעה מושבים לרוחב המטוס.
הלקוחות הראשונים של הסדרה היו חברות תעופה צרפתיות אזוריות שהזמינו עשרה מטוסים וחמש אופציות נוספות מדגם E-170, וחברת התעופה השווייצרית קרוסאייר שהזמינה 30 מטוסים מדגם E-170 ו-30 מטוסים מדגם E-190. ההזמנה הגדולה ביותר למטוסי הסדרה באה מחברת ג'ט בלו איירווייז שהזמינה 100 מטוסי E-190 ואופציה ל-100 מטוסים נוספים. ב-6 בנובמבר 2008 קבע מטוס E-190 של חברת ג'ט בלו איירווייז שיא מרחק לדגם זה, כאשר טס ללא חניות ביניים מאנקורג' באלסקה לבאפלו ניו יורק, מרחק של 4,989 ק"מ. המטוס היה בדרכו לניו יורק, ריק מנוסעים, לאחר סיום חכירה בת חודשיים למועמדת לסגנות נשיאות ארצות הברית, שרה פיילין[2].
קיימות מספר חברות בעולם אשר צי המטוסים שלהן נשען משיקולי יעילות התפעול אך ורק על מטוסי סדרת E-jets, בהן החברות שאטל אמריקה וריפבליק איירווייז בארצות הברית והן חברת אזול נתיבי אוויר ברזילאיים של היזם דייוויד נילמן, אשר הקים בעבר בארצות הברית גם את ג'ט בלו איירווייז, אשר אף לה מטוסי E-jets במצבת כלי הטיס שלה.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]E-170/175
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרסאות E-170/175 הן הקטנות יותר בסדרת E-Jets, ומתחרות על נתח השוק של דגמי בומברדיה CRJ700 מתוצרת בומברדיה איירוספייס הקנדית. מטוסים אלה אף מתחרים במידת מה במטוסי הטורבו-פרופ מדגם דאש 8. חברת אמבראר אף שואפת להחליף במטוסים אלה את נתח השוק שבו פעלו מטוסי BAe 146 ופוקר 70. מטוסי 170/175 מונעים בזוג מנועי GE CF34-8E בעלי דחף של 61.39 קילו-ניוטון האחד.
מטוסי E-170 היו הראשונים שיוצרו בסדרה זו. אבטיפוס ראשון הושלם ב-29 באוקטובר 2001, וטס לראשונה ב-19 בפברואר 2002. הוא הוצג לציבור בחודש מאי 2002. דגם E-175 הושלם לראשונה ביוני 2003. הלקוח הראשון שקיבל מטוס E-170 היה לוט פוליש איירליינס בחודש מרץ 2004[3].
E-190/195
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוסי E-190/195 הן גרסאות מוארכות גוף ביחס למטוסי E-170/175 אשר הותאמו להם כנפיים גדולות יותר, מנועים חזקים יותר (GE CF34-10E) בעלי כוח דחף של 82.30 קילו-ניוטון האחד. מטוסים אלה מתחרים על נתח השוק של מטוסי בומברדיה CRJ1000. כיוון שבמטוסים אלה למעלה מ-100 מושבים הם מהווים תחרות אף למטוסי קו ראשי קצר של חברות תעופה, בהם מטוסי בואינג 717-200, בואינג 737-500/600, איירבוס A318, ואיירבוס A220.
מטוס E-190 טס לראשונה במרץ 2004, ודגם E-195 המריא לראשונה בדצמבר 2004. החברה הראשונה לקבל מטוס E-190 הייתה ג'ט בלו איירווייז ואילו החברה הראשונה שהטיסה מטוס E-195 הייתה חברת Flybe הבריטית. בזכות גודלם, מטוסים אלה יפעלו כמטוסי קו ראשי בחברות תעופה רבות, למרות שייעודם המקורי היה לקווים אזוריים. כך למשל אייר קנדה מפעילה 45 מטוסי E-190 ובכל אחד מהם 9 מושבים במחלקת עסקים ו-84 מושבים במחלקת תיירים, בקווים הראשיים של החברה.
אמבראר ליניאג' 1000
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 במאי 2006 הכריזה אמבראר כי בכוונתה ליצור גרסת מטוס מנהלים לדגם E-190. מבנהו יהיה זהה לזה של E-190, אולם טווח הטיסה שלו יוגדל ל-7,778 ק"מ, והוא יכיל 19 מושבים מפוארים. חיל האוויר הארגנטינאי הזמין מטוס אחד מדגם זה. ב-7 בינואר 2009 אישרה רשות התעופה הפדרלית האמריקאית את המטוס לשימוש. שני המטוסים הראשונים מגרסה זו נמסרו בחודש דצמבר 2009.
מפרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]| גרסה | E-170 ERJ170-100 |
E-175 ERJ170-200 |
E-190 ERJ190-100 |
E-195 ERJ190-200 |
|---|---|---|---|---|
| צוות טיסה | שניים | |||
| קיבולת נוסעים (מחלקה אחת) |
80 | 88 | 110 | 122 |
| אורך | 29.90 מטר | 31.68 מטר | 36.24 מטר | 38.65 מטר |
| מוטת כנפיים | 26.00 מטר | 28.72 מטר | ||
| גובה | 9.67 מטר | 10.28 מטר | ||
| משקל ריק בק"ג | 21,140 | 21,810 | 28,080 | 28,970 |
| משקל מקסימלי להמראה בק"ג | 35,990 (סטנדרטי) 37,200 (ארוך טווח) |
37,500 (סטנדרטי) 38,790 (ארוך טווח) |
47,790 (סטנדרטי) 50,300 (ארוך טווח) 51,800 (IGW) |
48,790 (סטנדרטי) 50,790 (ארוך טווח) 52,290 (IGW) |
| אורך ריצת המראה במשקל מקסימלי |
2,044 מטר | |||
| מנועים | 2× General Electric CF34 טורבו-מניפה 62.3 קילו-ניוטון (13,800 ליבראות דחף) כל אחד |
2× General Electric CF34 טורבו-מניפה 82.3 קילו-ניוטון (18,500 ליברות דחף) thrust each | ||
| מהירות מרבית | 890 קמ"ש (481 קשר), (מאך 0.82) | |||
| טווח טיסה | סטנדרטי: 3,334 ק"מ (1,800 מיל ימי) ארוך טווח: 3,889 ק"מ (2,100 nmi) AR: 3,892 ק"מ (2,102 מיל ימי) |
סטנדרטי: 3,334 ק"מ (1,800 מיל ימי) ארוך טווח: 3,889 ק"מ (2,100 מיל ימי) AR: 3,706 ק"מ (2,001 מיל ימי) |
סטנדרטי: 3,334 ק"מ (1,800 מיל ימי) ארוך טווח: 4,260 ק"מ (2,300 מיל ימי) AR: 4,448 ק"מ (2,402 מיל ימי) |
סטנדרטי: 2,593 ק"מ (1,400 מיל ימי) ארוך טווח: 3,334 ק"מ (1,800 מיל ימי) AR: 4,077 ק"מ (2,201 מיל ימי) |
| רום טיסה מקסימלי | 41,000 רגל (12,500 מטר) | |||
| קצב טיפוס | מקסימום 3,500 רגל לדקה | |||
| יחס דחף-משקל | 0.42:1 | 0.39:1 | 0.41:1 | 0.39:1 |
| חתך גוף ותא נוסעים | ||||
| רוחב חיצוני | 3.01 מטר | |||
| רוחב פנימי | 2.74 מטר | |||
| גובה חיצוני | 3.35 מטר | |||
| גובה פנימי | 2.00 מטר | |||
מקור: Embraer E-jet[4]
תאונות ותקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-29 בנובמבר 2013 התרסקה טיסה 470 של LAM מוזמביק איירליינס, שהייתה בדרכה ממוזמביק לאנגולה. כל 27 הנוסעים ו-6 אנשי הצוות נהרגו. ממצאי החקירה מצביעים על כך המטוס רוסק בכוונה על ידי הטייס, אך איגוד מפעילי האוויר של מוזמביק חולק על מסקנה זו.
- ב-26 באפריל 2015 פגעה ציפור באחד ממנועיו של מטוס ארקיע מדגם E-190 לאחר המראה משדה דב. המטוס נחת בנתב"ג בשלום ללא נפגעים.
- ב-31 ביולי 2018 התרסקה לאחר ההמראה טיסה 2431 של אארומקסיקו קונקט שבוצעה באמבראר ERJ-190AR, במספר זנב XA-GAL שהמריאה מדורנגו למקסיקו סיטי, על המטוס היו 99 נוסעים ו-4 אנשי צוות. 85 מהם נפצעו ברמות שונות אך איש לא נהרג[5].
- ב-25 בדצמבר 2024 התרסקה טיסה 8243 של אזרבייג'ן איירליינס שבוצעה באמבראר 190AR במספר זנב 4K-AZ65 שהמריאה מבאקו לגרוזני.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Embraer Delivers 244 Jets in 2009
- ^ JetBlue sets world record with McCain-Palin campaign plane, USA Today, 7/11/2008.
- ^ 600th production E-Jet delivered to LOT, Shephard, 15/9/2009.
- ^ Embraer E-jet specifications
- ^ מקסיקו: מטוס נוסעים התרסק במערב המדינה, 85 נפצעו, באתר וואלה, 1 באוגוסט 2018