אל-טעם
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| תחום |
נוירולוגיה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D000370 |
  | |
אל-טעם[1] הוא אובדן תפקודי הטעם של הלשון, ובמיוחד חוסר היכולת לזהות מתיקות, חמיצות, מרירות, מליחות ואומאמי (פירושו "טעם נעים/טעים"). אובדן חוש הטעם שונה מתתרנות (אובדן חוש הריח). תתרנות אמיתית היא נדירה יחסית בהשוואה להיפוגיוזיה (Hypogeusia (אנ')) – אובדן חלקי של חוש הטעם, ודיסגיוזיה (Dysgeusia (אנ')) - עיוות או שינוי הטעם.[2][3]
סיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגורמים העיקריים להפרעות טעם הם טראומת ראש, דלקות בדרכי הנשימה העליונות, חשיפה לחומרים רעילים, גורמים איטרוגניים, תרופות וגלוסודיניה ("תסמונת הפה הבוער BMS").[3]
נזק נוירולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]טראומת ראש עלולה לגרום לחבלות באזורים במערכת העצבים המרכזית המעורבים בעיבוד גירויי טעם, כולל התלמוס, גזע המוח והאונות הרקתיות. נזק עלול להיגרם גם למסלולים נוירולוגיים המעורבים בהעברת גירויי טעם.
אגיוזיאה(אנ') יכולה לגרום נזק רקמתי לעצבים התומכים בלשון, במיוחד לעצב צ'ורדה טימפני (tympani chorda) ולעצב הלשון והלוע. עצב הצ'ורדה טימפני מעביר טעם לשני השלישים הקדמיים של הלשון, ועצב הגלוסופרינגי מעביר טעם לשליש האחורי של הלשון. הפרעות נוירולוגיות כמו השיתוק של בל, דיסאוטונומיה משפחתית וטרשת נפוצה גורמות לבעיות דומות לנזק עצבי, כמו גם מצבים זיהומיים מסוימים כמו אמובואיד מנינגואנצפלופתיה ראשונית (אנ'). העצב הלשוני (שהוא ענף של העצב המשולש, אך נושא תחושת טעם בחזרה לעצב צ'ורדה טימפני אל האונה הרקתית של עצב הפנים) עלול להיפגע גם במהלך ניתוח אותולוגי, מה שגורם לתחושת טעם מתכתי.
בעיות במערכת האנדוקרינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחסור בוויטמין B3 (ניאצין) ואבץ עלול לגרום לבעיות במערכת האנדוקרינית, העלולות לגרום לאובדן טעם או שינוי טעם. הפרעות במערכת האנדוקרינית, כמו תסמונת קושינג, תת-פעילות של בלוטת התריס וסוכרת עלולות לגרום לבעיות דומות. אגיוזיאה יכול להיגרם גם כתוצאה מתופעות לוואי רפואיות מתרופות אנטי-ראומטיות (אנ') כמו פניצילאמין, תרופות נגד פרוליפרסיביות כמו ציספלאטין, מעכבי ACE ותרופות אחרות הכוללות אזלסטין, קלריתרומיצין, טרבינאפין וזופיקלון.
סיבות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נזק ודלקת מקומיים המפריעים לבלוטות הטעם או למערכת העצבים המקומית, כמו זו הנובעת מטיפול בהקרנות, גלוסיטיס, שימוש בטבק או שימוש בשיניים תותבות עלולים גם הם לגרום לאגיוזיאה. סיבות ידועות אחרות כוללות אובדן רגישות לטעם מהזדקנות (שגורמת קושי בחישת טעם מלוח או מר), הפרעת חרדה, סרטן, אי ספיקת כליות ואי ספיקת כבד. לאחרונה דווח על 88% מקבוצה של יותר מ-400 חולי COVID-19 באירופה שדיווחו על אי תפקוד במערכת העיכול (86% דיווחו על תפקוד חוש הריח).[4]
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות הטעם והריח מאובחנות על ידי רופא אף אוזן גרון, רופא זה יכול לקבוע את מידת הפרעת חוש הטעם של אדם על ידי מדידת הריכוז הנמוך ביותר של איכות הטעם שאדם יכול לגלות או לזהות. ייתכן שהנבחן יתבקש להשוות בין טעמם של חומרים שונים או לשים לב כיצד עוצמת הטעם גדלה כאשר ריכוז החומרים גדל. מדענים פיתחו בדיקות טעם בהן המטופל מגיב לריכוזים כימיים שונים. זה עשוי לכלול בדיקה פשוטה של "לגימה, יריקה ושטיפה", או שכימיקלים עשויים להיות מושמים ישירות על אזורים ספציפיים בלשון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מחברת לעיסוק במשפחה. "תחושת טעם". אוחזר ב-15 באפריל 2005.
- אישור עיניים ואוזניים של מסצ'וסטס. "הפרעות טעם". אוחזר ב-26 במאי 2010.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אַל־טַעַם במילון רפואה (תשנ"ט), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ "Taste Disorders". Massachusetts Eye and Ear Infirmary. נבדק ב-30 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Thomas Hummel; Basile N Landis; Karl-Bern Huttenbrink (2011). "Smell and Taste Disorders". GMS Current Top Otorhinolaryngology - Head and Neck Surgery. 10: Doc04. doi:10.3205/cto000077. PMC 3341581. PMID 22558054.
- ^ Lechien, Jerome R.; Chiesa-Estomba, Carlos M.; De Siati, Daniele R.; Horoi, Mihaela; Le Bon, Serge D.; Rodriguez, Alexandra; Dequanter, Didier; Blecic, Serge; El Afia, Fahd (6 באפריל 2020). "Olfactory and gustatory dysfunctions as a clinical presentation of mild-to-moderate forms of the coronavirus disease (COVID-19): a multicenter European study". European Archives of Oto-Rhino-Laryngology. doi:10.1007/s00405-020-05965-1.
{{cite journal}}: (עזרה)