אל-ח'יסאס
 | |
| בית באל-ח'יסאס שנהרס על ידי הפלמ"ח. 18 בדצמבר 1947 | |
| מדינה / טריטוריה |
 פלשתינה |
|---|---|
| קואורדינטות | 33°13′31″N 35°37′10″E / 33.225164°N 35.619444°E |
 | |
אל-ח'יסאס (בערבית: الخصاص, בתעתיק מדויק: אלח'צאץ) היה כפר ערבי בצפון עמק החולה. הכפר חרב ב-1949, כאשר תושביו המוסלמים והנוצרים ברחו ממנו בסוף מבצע יפתח. קיבוץ הגושרים התרחב אל שטחי הכפר, ועל חלק משטחיו הוקם הגן הלאומי חורשת טל.
תולדות הכפר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר אל-ח'יסאס נמצא על תל ארכאולוגי הקרוי תל צץ, ובו שרידים מהתקופות הנאוליתית, הברונזה, ההלינסטית והערבית הקדומה[1].
הגאוגרף הערבי מהמאה השלוש עשרה יאקות אל-חמאווי, הזכיר את אל-ח'יסאס בכתביו.
כלכלת הכפר התבססה בעיקר על חקלאות. תושבי הכפר גידלו עצי פרי לאורך החצבני, ועצי זית בשטחים מרוחקים יותר[דרוש מקור]. אדמות הכפר השתרעו על 4,795 דונם.
במפקד של המנדט הבריטי ב-1931 מנה הכפר 386 תושבים שגרו ב-73 בתים. ב-1945 חיו בכפר 400 מוסלמים ו-70 נוצרים. על פי הערכה, בשנת 1948, לפני פרוץ מלחמת העצמאות, חיו בכפר כ־545 תושבים[2].
ב-18 בדצמבר 1947 פשטו אנשי ההגנה על הכפר בחסות החשיכה ותקפו אותו. מספר בתים פוצצו וכעשרה אזרחים, כולל ארבעה ילדים, נהרגו[3]. בעיתונות בארצות הברית פורסם כי ההתקפה באה כנקמה על הריגת שני גברים מכוח השיטור היהודי באזור הגליל העליון. ההיסטוריון בני מוריס טוען שכמה קציני מודיעין מההגנה ולצידם מנהיגים אזרחיים מקומיים התנגדו בתחילה לפעולת התגמול המתוכננת, אך זו אושרה בידי מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון.
בסוף מבצע יפתח, ב-25 במאי 1948, תושבי הכפר ברחו ממנו, אך מאוחר יותר חלקם חזרו לבתיהם. שנה לאחר מכן, ב-5 ביוני 1949, סולקו תושבים אלו מהכפר בכוח על-ידי חיילים ישראלים. בחצות הלילה הוקף הכפר במשאיות, עליהן הועלו התושבים, ונכפה עליהם להרוס את בתיהם במו ידיהם. המשפחות הועברו לשטח בסמוך לכפר עכברה, לצד תושבי הכפרים קדיתא ואל-ג'אעונה, שגורשו באותן נסיבות[3].
קיבוץ הגושרים התרחב אל שטח הכפר שחרב. ב-1963 הוקם על חלק משטח הכפר הגן הלאומי חורשת טל[4].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בני מוריס, לידתה של בעיית הפלסטינים 1947-1949. הוצאת עם עובד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מנחם מרקוס, אנציקלופדיה מפה, כרך 6, תל-אביב: הוצאת מפה, 2000, עמ' 202
- ^ חיו בכפר 545 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, 1948, 2000, 58, The Palestinian Nakba, לונדון: Palestinian Return Centre, 2000, עמ' 58
- ^ 1 2 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947 - 1949, ישראל: עם עובד, עמ' 91-2
- ^
משה גלעד, עם סיום שיקומה של חורשת טל, לאן נעלמה "הבריכה היפה בארץ"?, באתר הארץ, 3 ביולי 2023
