אלנה סמוקיש-סודקובסקיה
 | |
| לידה |
1863 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1924 (בגיל 61 בערך) ויבורג, פינלנד |
| תחום יצירה |
ציור, book design |
| בן או בת זוג | |
  | |
אלנה סמוקיש-סודקובסקיה (ברוסית: Елена Самокиш-Судковская; 1863 – 1924), הייתה ציירת ומאיירת רוסית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביה היה מהנדס צבאי רוסי ממוצא צרפתי והיא קיבלה את השכלתה התיכונית במכון פאולין לנשים, בית ספר לנערות צעירות לבני האצולה. לאחר מכן, היא למדה רישום בהלסינקי ולקחה שיעורים פרטיים בציור.[1] ב-1883 נישאה לצייר רופין סודקובסקי, אך הוא מת ממחלת הטיפוס שנתיים לאחר מכן. כדי לעזור לה להתמודד עם אבלה, היא עברה לפריז ולקחה שיעורים נוספים באקדמיה הפרטית של ז'ול בסטיאן-לפאג'.
ב-1889 היא נישאה לצייר אחר, ניקולאי סמוקיש, וחזרה לרוסיה, שם עבדה כמאיירת עבור "ניבה", המגזין הפופולרי ביותר באימפריה הרוסית באותה תקופה. היא נודעה במיוחד באיורים הצבעוניים שלה במוספים לחגי המולד פסחא בשאר ימות השנה. היא גם יצרה פוסטרים, פרסומות ותוכניות תיאטרון.
היא הפכה לחברה ב"המעגל האמנותי של הגברת הראשונה" (שהיה קיים מ-1882 עד 1918) והציגה לצד כמה מהציירים הבולטים של אותה תקופה, ביניהם איוואן שישקין ואיליה רפין.[2] עיצוביה לאלבום ההכתרה של הצאר ניקולאי השני קיבלו פרס הצטיינות, עם מדליה וסרט כחול.
אף על פי שציירה דיוקנאות וסצנות ז'אנר רבות, היא כנראה זכורה בעיקר בזכות איורי הספרים שלה; במיוחד של "יבגני אונייגין" מאת פושקין, שנעשה ב-1911, ואלה עבור "הסוס הקטן מגבן" מאת ירשוב. מדי פעם היא שיתפה פעולה עם בעלה, והפיקה איורים ל"נשמות המתות" מאת ניקולאי גוגול (בהוצאת אדולף מרקס ב-1901) וכן ציורי קיר עבור תחנת הרכבת צארסקויה סלו, המתארים את ההיסטוריה של הרכבת.
היא ברחה לוויבורג במהלך המהפכה הקומוניסטית, ואז עזבה את בעלה והתגוררה בפריז במהלך מלחמת האזרחים.[2]
נהוג לחשוב שהיא נשארה בפריז לאחר סיום המלחמה ומתה שם, אם כי כמה מקורות מצביעים על כך שהיא חזרה לוויבורג.
גלריה - איורים מיבגני אונייגין
[עריכת קוד מקור | עריכה]_11.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Yandex, disk.yandex.com
- ^ 1 2 Работы художника Е. Самокиш-Судковской. (ברוסית)