אלמה (ישיבה תיכונית)
ישיבת אַלֻמָה או מכון אַלֻמָה (מבוטא ונכתב: אלומה) הייתה הישיבה התיכונית הראשונה בארץ ישראל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישיבה הוקמה בשנת 1936 בירושלים על ידי "האגודה למדעי היהדות" (ראשי תיבות "אלמה"). המייסדים היו ד"ר בנימין מנשה לוין[1] יהושע רדלר פלדמן ("ר' בנימין") והרב יהושע פישל זקס. סדרי הלימוד נחלקו לשניים, שעות הבוקר הוקדשו ללימודי קודש ושעות אחר הצהריים ללימודים כלליים[2]. מטרת המוסד הייתה להכשיר את תלמידיו לתעודת הבגרות הארץ-ישראלית מטעם מחלקת החינוך המנדטורית. שפת ההוראה הייתה עברית[3].
הקמת המוסד לוותה בהתנגדות רבה מצד אנשי היישוב הישן. במיוחד עורר את התנגדותם השם "ישיבה" שהוצמד למוסד, ועל כן בהמשך לעיתים נמנעו מייסדיה משימוש בשם זה. בשנת 1944 למדו בישיבה 35 תלמידים[4].
המוסד נאבק בקשיים רבים והוא החזיק מעמד כעשור עד שנסגר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי בר-לב, כתב העת 'מימד' גליון 5, תשנ"ה, עמ' 26–27
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על ישיבת אלמה בקטלוג הספרייה הלאומית
- נריה גוטל, בין "ישיבה" המסורתית ובין "האוניברסיטה הכללית", אורשת 5
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מסיבת עונג שבת בירושלים, הצופה, 25 במאי 1938
- ^ ישיבת אלומה בירושלים, הצופה, 30 באוגוסט 1937
- ^ ר' בנימין, וגם אלומה אינה אגדה, הצופה, 4 בפברואר 1938
- ^ צבי שרפשטיין, "תולדות החינוך העברי בארץ ישראל: מראשית הישוב החדש עד תקומת המדינה" בפרויקט בן-יהודה
