אלכסנדר דובז'נקו

אלכסנדר דובז'נקו
Олександр Петрович Довженко

לידה	29 באוגוסט 1894 סוסניציה, אוקראינה
פטירה	25 בנובמבר 1956 (בגיל 62) מוסקבה, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
סוגה מועדפת	סרט תיעודי
מדינה	הרפובליקה העממית של אוקראינה, האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, המדינה האוקראינית, ברית המועצות
תקופת הפעילות	1914–1956 (כ־42 שנים)
עיסוק	במאי קולנוע, סופר, תסריטאי
מקום לימודים	האוניברסיטה הכלכלית הלאומית של קייב ע"ש ואדים הטמן Hlukhiv National Pedagogical University of Oleksandr Dovzhenko
בן או בת זוג	Yuliya Solntseva (1928–25 בנובמבר 1956)
פרסים והוקרה	עיטור לנין (11 בינואר 1935) פרס סטלין (1941) אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1950) Honored Art Worker of the USSR (1940) פרס לנין (1959) פרס סטלין (1949) עיטור הדגל האדום (13 בספטמבר 1943) פרס סטלין, דרגה 1 Honored Art Worker of Ukraine מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה עיטור הדגל האדום של העמל פרס סטלין, דרגה 2
פרופיל ב-IMDb

אלכסנדר פטרוביץ' דובז’נקו (ברוסית: Алекса́ндр Петро́вич Довже́нко, באוקראינית: Олександр Петрович Довженко; ‏ 29 באוגוסט 1894 סוסניציה שבמחוז צ'רניהיב - 25 בנובמבר 1956, מוסקבה) היה במאי קולנוע בברית המועצות, סופר אוקראיני, תסריטאי וזוכה תואר אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה (1950), חתן פרס לנין (1959, לאחר מותו) ופעמיים חתן פרס סטלין (1941, 1949). הוא מוזכר פעמים רבות כאחד מיוצרי הסרטים הסובייטיים הראשונים החשובים ביותר, לצד סרגיי אייזנשטיין ווסוולוד פודובקין, כמו גם היותו חלוץ תיאורית המונטאז' הסובייטית .

ביוגרפיה

ילדות

דובז'נקו נולד בשנת 1894 למשפחת איכרים נוצרייה מרובת ילדים במחוז ויוניצ'י באזור סוסניציה שבמחוז צ'רניהיב (כיום התחום העירוני סוסניציה, אחד המרכזים האזוריים של האזור צ'רניהיב). דובז'נקו היה נין למספר סיפורים ובתור מורה בבית, הדבר השפיע רבות על התפתחותו של דובז'נקו (שכינויו כילד היה ״סשקה״). הוריו לא ידעו קרוא וכתוב. מצבם הכלכלי היה ממוצע, הם היו בעלי אדמות אך אדמתם לא הניבה רווח כלכלי. לדובז'נקו היו 14 אחים, אך בעקבות תחלואה גבוהה נפטרו כולם חוץ מאלכסנדר ואחותו פאולינה. זיכרונות הילדות של דובז'נקו מהולים במוות והוא כתב על אמו: "נולדה לשירים, בכתה כל חייה, ליוותה לנצח".

דובז'נקו למד בבית הספר היסודי של סוסניצה, וכדי לממן את שכר הלימוד נאלץ אביו למכור חלק מאדמתו. דובז'נקו היה תלמיד מצטיין, דבר שהעלה בו ספקות עד כדי כך שלימים הוא טען כי "המורים לא יודעים הרבה ולכן הם חושבים שאני סטודנט מצטיין...". הוא קרא הרבה, עד כדי כך שאמו נזפה בו לפעמים. הוא היה נער חולמני, הוא האמין שהוא כל יכול וחלם להיות אדריכל, צייר, רב חובל או מורה.

שנות הנוער

בשנת 1911, דובז'נקו החל ללמוד במכללה להוראה בגלוקובסקי והיה התלמיד הצעיר ביותר מבין כל התלמידים. על הלימודים בגלוקובסקי דובז'נקו כתב: "פה חדלתי להאמין באלוהים". כשסיים את לימודיו ב-1914 נשלח ללמד בבית הספר יסודי בז'יטומיר, שם עקב מחסור במורים, הוא לימד מדעי הטבע, התעמלות, גאוגרפיה, פיזיקה, היסטוריה וציור. בשנת 1917 ניסה להתקבל לצבא אך לא גויס בעקבות בעיית לב, לכן עבר לקייב והתחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטת המסחר של קייב. באותה שנה התחיל ללמוד במכללה לאומנות בקייב. בשנת 1918 בהיותו היושב ראש של מכללת המסחר ארגן דובז'נקו עצרת סטודנטים נגד גיוס לשורות צבא ההטמן (הצבא האוקראיני). בזמן פיזור ההפגנה נהרגו כ־20 סטודנטים ורבים נפצעו. דובז'נקו הפסיק את לימודיו במכללה לאומנות אך המשיך ללמוד כלכלה באוניברסיטה עד 1920/1921 מבלי לסיים ולהשלים את לימודיו.

שנות ה-20

דובז'נקו הוביל להחזרת וחילופי שבויי מלחמה בפולין. בתחילת פברואר 1922 הועבר דובז'נקו לתפקיד מזכיר קונסוליית המסחר של ברית המועצות בגרמניה, באותה תקופה החל לצייר קריקטורות שפורסמו בעיתון ה"האמר" בארצות הברית וכשהבין שלא יוכל לשלב את עבודתו עם הציור ביקש ללמוד גרפיקה בגרמניה. דובז'נקו למד שנה אחת בבית ספר פרטי לאומנות אצל פרופסור וילי גיקל המתמחה באקספרסיוניזם. בקיץ 1923 התיישב דובז'נקו בחרקוב, הבירה של אוקראינה הסובייטית באותה תקופה, ומצא את עצמו בחברת רומנטיקנים ספרותיים וסופרי הפוטוריסטים אוקראינים. דובז'נקו עובד כמאייר בעיתון "ידיעות" וקריקטוריסט תחת שם העט "Sashko" ונודע כמאייר של ספרים, לדוגמה "רכבות כחולים" של פיטר פאנץ'. לעיתים קרובות הקריקטורות שלו המכוונות היטב וידידותיות הופיעו בעיתונים אחרים. בשלב זה, הוא בקשר הדוק עם האיחוד הספרותי "הארט" (שנוצר בינואר 1923) שלו השפעה על הקולנוע. ההשראות היצירתיות והאידאולוגיות של ה "הארט" היו אלן בלקיטין ומייק יוגנסן. לאחר קריסתה של "הארט" דובז'נקו שיתף פעולה עם הקהילה הספרותית, הסופרים האוקראינים VAPLITE. בחרקוב באותה תקופה רק התיאטרון נחשב לאומנות דרמטית, אשר לא עניינה את דובז'נקו. בשלב זה, הוא פיתח תפיסה קולנועית משלו והחליט לנטוש את התיאטרון.

עם הזמן דובז'נקו סלל את דרכו לקולנוע, למרות חוסר הניסיון או ההשכלה שלו בתחום החדש, והחל לעבוד באולפן קולנוע HFSA שבאודסה. בשנת 1925 דובז'נקו התמחה בסרט "הצבא האדום". דובז'נקו אהב מאוד את הקולנוע. הוא החל בתפקיד במאי תוך כדי עבודה בקבוצת הקולנוע של ארנולד קורדיום בעת יישום הסרט "מאחורי היער" (על מלחמת המעמדות בכפר).

דובז'נקו כתב את התסריט לסיפור הילדים, "וסיה הרפורמיסט". יורי ינובסקי, שהיה אז עובד HFSA באודסה, דחה את התסריט, אבל אחרי דיון בוועדת מוסקבה החלו תהליכי ההפקה של הסרט. פאוסט לופטינסקי, שהתחיל את ההפקה, עזב את הצילומים במפתיע. לאחר הצעת פאבל נאצ'סה בשנת 1926 דובז'נקו נסע לאודסה כדי להמשיך בבימוי הסרט. במעבר לסרט, דובז'נקו תכנן להקדיש את עצמו, כפי שחשב אז, רק לז'אנר קומי וסרטי קומדיה. על הסט של "וסיה הרפורמיסט" דובז'נקו, שלא היה לו ניסיון ולא שלט בטכניקה, יצר תקרית לאחר תקרית. הוא נאלץ לעזוב את המקום, והשאיר את הצלם רון יוסף לסיים את הסרט. בצילומי סרט זה והסרט "פרי אהבה" הוא נפגש עם הצלם דניל דמוצקי, אשר בהמשך עבד איתו על סרטים רבים נוספים, ביצירת פרסום מקביל בקולנוע האוקראיני. דובז'נקו הגיע לאודסה עם תסריטו הראשון, "המלך", סאטירה על ניקולאי השני. זה הגזמה טראגית על המלחמה הסתמית, כאשר חייל שמעולם לא נלחם, נידון למוות, ולאחר מותו מקבל מענק כבוד. דובז'נקו הציע את התסריט לצ'ארלי צ'פלין, אך בקשה זו לא נענתה.

הפריחה וסוף הקריירה

אלכסנדר דובז'נקו הכריז עצמו לראשונה כמאסטר מעניין ומקורי לאחר צילום הסרט "זבניגורה" (1928), בו באופן יוצא דופן חיבר אפוס מהפכני, סאטירה ושירה. בשנת 1930, צילם דובז'נקו את אחד מסרטיו המפורסמים ביותר "אדמה" אשר קיבל הוכרה בברית המועצות ומחוצה לה. בשפה קולנועית חדשנית דיבר הבמאי על המאבק למען הקולקטיב, תהליכים חברתיים, אשר שברו את היסודות של חיי איכרים. בהדרגה עשה סרטים נוספים כמו "איוואן", "איירוגרד", "שורס." במהלך עבודה על הסרט "איוון" (1932) דובז'נקו התקרב לסטלין, הם התכתבו באופן קבוע. דובז'נקו התארח אצלו לעיתים תכופות. הסרט "שורס" (1939) צולם לפי הוראה ישירה של סטלין, אשר מיד התערב בתהליך יצירת הסרט. בהדרגה מתגלות סתירות בין השקפת עולמו הפרטית של האמן אל מול האידאולוגיה הממשלתית הרשמית. בשנת 1934 דובז'נקו עזב את אוקראינה ועבר למוסקבה, מחשש לגל של דיכוי. מסוף שנות ה-30, הוא פינה יותר זמן לספרות והכנת תסריטים לסרטים הבאים. במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה צילם כמה סרטים תיעודיים וכתב מאמרים עיתונאיים. ב 1943 כתב תסריט לסרט "אוקראינה בלהבות", לאחר דיון בממשלה הקומוניסטית, התסריט קיבל הערכה שלילית ביותר של סטלין ולא אושר להפקה. בשנת 1944 שמו של הסרט הפואטי "החיים בצבע" של דובז'נקו על חייו של בוטנאי רוסי איוואן מיצ'ורין שונה ל "מיצ'ורין", למען עקרונות אידאולוגיים. הסרט שונה ותוקן כל הזמן בניסיונות לרצות את דרישות הצנזורה. על פי חלק מהמבקרים, התוצאה הייתה עבודה חסרת אונים שאינה מכילה שום דבר אחר מאשר תעמולת פתוס. מבקרים אחרים טוענים כי למרות שינויים למען האידאולוגיה, הסרט התברר מוכשר והפך לאירוע בקולנוע הסובייטי. במהלך הצילומים דובז'נקו לקה בהתקף לב. גורל עצוב אפילו יותר פקד את הסרט האחרון של דובז'נקו "להתראות, אמריקה!". הסרט תוכנן כתעמולה ממשלתית לפי מוטיב הספר "אנאבל בקרד", בריחת פליטה מארצות הברית לברית המועצות. דובז'נקו החל לשנות ולתקן בלי סוף את הסרט, בניסיון לצלם נכון מבחינה אידאולוגית. אף על פי שהסרט היה כמעט מוכן, דובז'נקו קיבל הוראות מהקרמלין להפסיק לצלם והסרט נשאר לא גמור. "להתראות, אמריקה!" היה בארכיון 46 שנים, ורק בשנת 1995 עלה על המסכים. בשנותיו האחרונות עסק דובז'נקו בעבודת הוראה ב-VGIK. הוא המשיך לעבוד על תסריטים עתידיים לסרטים וחלם לחזור למולדתו, אוקראינה, אך לא היה יכול לעשות זאת ללא אישור רשמי של הרשויות. דובז'נקו החל לכתוב תסריט לרומן האפי, "שער הזהב", אשר בו ראה מחדש את רגעי המפתח בהיסטוריה של אוקראינה.

אני אמות במוסקבה, בלי לראות את אוקראינה! לפני מותי אבקש מסטלין, ש... מהחזה שלי יוציאו את הלב ... ויקברו אותו בארץ מולדתי, בקייב, אי שם מעל נהר הדנייפר, על ההר.

אלכסנדר דובז'נקו מת ב-25 בנובמבר 1956 מהתקף לב בבית נופש ב"פרדלקינו", לפני היום הראשון של צילום הסרט החדש שלו "פואמה על הים." הוא נקבר בבית העלמין נובודוביץ' במוסקבה.

מורשת וזיכרון

• דובז'נקו לא הספיק ליישם רבים מן התסריטים שלו. לאחר מותו, אשתו, הבמאית יוליה סולנצבה, צילמה את הסרטים לפי התסריטים שלו, "פואמה על הים", "סיפור של שנים לוהטות" ו"הדסנה הקסומה".
• מאז 1960 בסוסניצה פועל מוזיאון בזיכרון עבור ה"קלאסיקה של הקולנוע" (דובז'נקו).
• בשנת 1957 מתווסף השם דובז'נקו לאולפן סרטים אומנותיים של קייב.
• בשנת 1960 הוקמו לוחות זיכרון, באולפן סרטים אומנותיים של קייב ובבית בו הוא גר בין השנים 1935-41 ברחוב קרל ליבקנכט 10, (ברונזה, תבליטים מגרניט והפסל ח"כ ורונסקי).
• בשנת 1964 באולפן סרטים בקייב הוקם פסל טורסו (נעשה על ידי הפסל, ל.ב. קזוב).
• בשנת 1972 מאושרת מדליית זהב בשם א.פ. דובז'נקו "עבור הסרט המלחמתי הפטריוטי הטוב ביותר".
• בשנת 1994 בצו נשיא אוקראינה הוקם ארכיון סרטים מדיני, המכונה בשם, המרכז הארצי של אלכסנדר דובז'נקו.
• בשנת 1994 בצו נשיא אוקראינה הוקם פרס מדינתי על שם דובז'נקו בתחום יצירת הסרטים.
• מאז 2004 בסוסניצה (אזור צ'רניהיב), כאשר היו חגיגות ה-110 לדובז'נקו, נערך פסטיבל קולנוע נוער אוקראיני בשם "על גלי הדסנה הקסומה".
• רחובות נקראים בשם דובז'נקו, במוסקבה [14], רמנקה [15], קייב [16], אודסה, ועיר קחובקה החדשה.
• באודסה, בבניין הראשי של אולפן קולנוע של אודסה מוקם לוח זיכרון.
• מוקמים לוחות זיכרון בבתים שבהם הוא התגורר, בקוחבקה החדשה (רחוב לנין, 19) ובברלין (ביסמרקשטרסה, 69).
• קולנוע על שם דובז'נקו בחרקוב ובצ'רניהיב.

• 
  לוח זיכרון בברלין
• 
  בולי דואר אוקראינים שנת 1994
• 
  מטבע זיכרון אוקראיני

יצירתיות

נושאי העבודות מוקדמות של דובז'נקו מחוברים באופן הדוק עם הלהט המהפכני והופעת הקולנוע הסובייטי. שבי אחרי עושר האפשרויות האמנותיות של השפה הקולנועית, הפך דובז'נקו טריבון לוהט של המהפכה הפרולטרית. כך, העלילה של הסרט "ארסנל" - מרד פועלים במפעל בקייב, "איירוגרד" מספר את ההגנה על הגבולות המזרחיים של ברית המועצות נגד אויבי המהפכה. בסרטים הראשונים של המאסטר הצופה יכול לראות שילוב של ז'אנרים רבים, סאטירה, הגרוטסקיות, אגדות ואפוס מהפכני. בתקופה שלפני המלחמה ניתן לייחס לדובז'נקו התפתחות אמנותית ראשונית לפיתוח אמצעים אומנותיים לסרטים דוקומנטריים מלחמתיים. בניית קומפוזיציה, עבודה ברורה על כל פריים - תכונות אלו מאפיינים את דובז'נקו כמאסטר בוגר. אידאולוגיה עוברת למקום השני ומוחלפת על ידי ערכי הנצח. בניגוד להתנהגות הדינמית של אייזנשטיין, המצלמה של דובז'נקו סטטית ומזכירה צילום סטילס. אומץ פתרונות תסריטאיים, שינויים טבעיים בלוקיישנן, היעדר הדבקות ומעברים הפתיעה אפילו את הבמאים הנערצים העכשוויים. למונטאז' החדשני של דובז'נקו הייתה השפעה עמוקה על עולם הקולנוע. קוזינצב כתב על התרשמותו מסרטי דובז'נקו:

כמה שנים כבר עברו, ועדיין דוהרים לקראתי הסוסים של "ארסנל", אני רואה בבהירות רבה איך מגלגל אבא בוז'נקו את המקלע על הסצינה, הטרקטוריסת רוקד מתחת לירח, הזקן שוכב מתחת לעץ התפוח, מיצ'ורין עובר דרך הרוח ועפים עליו עלים אדומים. אצל דובז'נקו הפריימים תפורים בתשוקה. כדי לזעזע - צריך להיות מזועזע.

במשך כל האומנות של דובז'נקו מחלחל נושא של אחדות בין האדם לטבע. במיוחד זה מתבטא בבירור בסרט "אדמה" וסרט "החיים בצבע" שהושחת על ידי הצנזורה. הוא אינו מעוניין באסתטיקת הקולנוע, דובז'נקו כאמן מעוניין בערך הייחודי של חיי אדם.

פילמוגרפיה

במאי

• 1926 - "פרי אהבה"
• 1926 - "וסיה הרפורמיסט"
• 1927 - "מזוודת השליח הדיפלומטי"
• 1928 - "זבניגורה"
• 1928 - "ארסנל"
• 1930 - "אדמה"
• 1932 - "איוון"
• 1935 - "איירוגרד"
• 1939 - "שורס"
• 1948 - "מיצ'ורין"
• 1951 - "להתראות, אמריקה!"

תסריטאי

• 1926 - "פרי אהבה"
• 1939 - "בוקובינה, אדמה אוקראינית"
• 1940 - "שחרור"
• 1943 - "הקרב על אוקראינה הסובייטית שלנו"
• 1945 - "ארץ מולדתי"
• 1945 - "ניצחון בגדה הימנית של אוקראינה"
• 1959 - "פואמה על הים" (הסרט לא סויים על ידי המחבר)
• 1960 - "סיפור של שנים לוהטות" (הושם על ידי יו. סולנצוב)
• 1965 - "הדסנה הקסומה" (הושם על ידי יו. סולנצוב)

פרסים ואותות כבוד

• 1934 - פרס פסטיבל הסרטים של ונציה לסרט "איבן".
• 1941 - פרס המדינה ע"ש סטלין מדרגה ראשונה לסרט "שורס".
• 1949 - פרס המדינה ע"ש סטלין מדרגה שנייה לסרט "מיצ'ורין".
• 1959 - פרס לנין לתסריט ספרותי "פואמה על הים" (לאחר מותו).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר דובז'נקו בוויקישיתוף

• אלכסנדר דובז'נקו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אלכסנדר דובז'נקו, באתר AllMovie (באנגלית)
• אלכסנדר דובז'נקו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סקירה של כריס פאג'יווארה, הענק המוזנח: אלכסנדר דובז'נקו במשרד החוץ (באנגלית)
• הטרילוגיה השקטה של ריי אוזוישין של אלכסנדר דובז'נקו: חקירה חזותית (באנגלית)
• ג'ון ריילי, אלכסנדר דובז'נקו: החיים בקולנוע הסובייטי החיים באוקראינה בקולנוע הסובייטי: סרט פילוסופיה, ערך 7, כרך 31, אוקטובר 2003 - סקירה של ג'ורג' א. ליבר (2002) (באנגלית)
• נופי הנפש: הקולנוע של אלכסנדר דובז'נקו (באנגלית)
• התסריטים על "אדמה" על ידי אלכסנדר דובז'נקו, באתר SovLit.net (באנגלית)
• אלכסנדר דובז'נקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלכסנדר דובז'נקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)