אלכסנדרה פוליאקוב-מייבר

אלכסנדרה פוליאקוב-מייבר
Alexandra Poljakoff-Mayber
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	12 בדצמבר 1915; פאודוסיה, חצי האי קרים, האימפריה הרוסית
פטירה	13 בינואר 1999 (בגיל 83); ירושלים, ישראל
עיסוק	בוטנאית, אשת חינוך
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	מיכאל אבן-ארי
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה	פרס ויצמן (1971)
תרומות עיקריות
	חקר עמידותם של צמחים למליחות מים, ייסוד תחום הוראת המדעים בישראל

אלכסנדרה (אלכס) פוליאקוב-מייבר (לעיתים: פוליקוב; 12 בדצמבר 1915 – 13 בינואר 1999) הייתה בוטנאית ואשת חינוך ישראלית, שכיהנה כפרופסור במכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן באוניברסיטה העברית בירושלים. מייסדת המרכז הישראלי להוראת המדעים, כלת פרס ויצמן לשנת 1971. חברת ההגנה והש"י ומראשונות חיל נשים.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרה פוליאקוב נולדה בפאודוסיה שבחצי האי קרים, בת למטילדה (לבית אשבל)^[1]^[2] וחיים פוליאקוב.^[3] בהיותה בת שנתיים עברה עם משפחתה לעיר צ'רכוב.^[4] אביה, שהיה בעלים של טחנת קמח, נרצח על ידי שודדים בימי מהפכת אוקטובר. בגיל שבע עברה עם אמה למוסקבה ושנה לאחר מכן, ב-1924, הן עלו לארץ ישראל. האם התיישבה בחדרה, שם הקימה האם את בית המרקחת הראשון במושבה,^[4] בעוד אלכסנדרה שהתה ביפו, שם למדה בבית הספר לבנות ובפנימייה שלו.

בהמשך, למדה בגימנסיה העברית "הרצליה" ובסמינר למורות בבית הכרם.^[4] עבדה תקופה קצרה כמורה לבישול בבית הספר למל בירושלים ומספר שנים כמורה בבתי ספר עממיים ותיכונים. כמו כן, הייתה חברה בתנועת החוגים המרקסיסטיים.^[5]

שירותה הביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליאקוב-מייבר הצטרפה להגנה ב-1935, בהיותה תלמידה בסמינר. היא הייתה מפקדת ומדריכה של מחלקות נשים שהובילו שיעורי עזרה ראשונה, וכן השתתפה בפעילויות מבצעיות שונות.^[5]

ב-1940–1941 הקימה בהוראתו של יהושע פלמון את משרד הש"י בירושלים וניהלה אותו עד 1943.^[5]

בינואר 1943 התנדבה לשירות צבאי בחיל העזר לנשים, ועבדה במעבדה של בית החולים הצבאי בקנטרה שבמצרים. בהמשך הושבה לירושלים ולאחר מכן נשלחה לקהיר, שם עבדה במעבדה של בית החולים הסקוטי עד לשחרורה בסוף 1945.^[5] בהמשך גויסה מחדש לש"י ועסקה בהשגת מידע על זכויות קרקע ומים. עם עזיבת הבריטים את ארץ ישראל, גויסה לצה"ל כסגנית מפקדת גדוד 205 של חיל נשים^[5] ושירתה כמפקדת בירושלים הנצורה.

דרכה האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודי התואר הראשון בביולוגיה עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן למדה לתואר שלישי בפיזיולוגיה של הצמח. עבודת הדוקטורט שלה, שהוגשה ב-1953 בהנחיית פרופ' מיכאל אבן-ארי, עסקה בהיבטים הפיזיולוגיים והביולוגיים של נביטת צמחים. במקביל ללימודי הדוקטורט עבדה במעבדתו של פרופ' שאול אדלר.^[5]

במחצית שנות ה-50 החלה לשמש מרצה בכירה במחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית. ב-1954 שהתה בשבתון בלונדון, שם הכירה את ליאונורה (נורה) ריינהולד, ששהתה שם בשבתון מדרום אפריקה, ושכנעה אותה לעלות לישראל ולהצטרף כחברת סגל לאוניברסיטה העברית. ב-1963 הועלתה לדרגת פרופסור חבר^[6] וב-1969 הייתה לפרופסור מן המניין.^[7]^[5] בראשית שנות ה-80 יצאה לגמלאות, אולם המשיכה במחקר ובהנחיית סטודנטים גם לאחר מכן.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחסור במים במדינת ישראל הוביל את פוליאקוב-מייבר לחקור את מליחות המים והשפעתם על הצומח. היא עסקה בעקה הצמחית הנגרמת מעודף מליחות בשלושה סוגים של צמחים: יבולים הרגישים מאוד למליחות, צמחים בעלי סבילות מסוימת למליחות וצמח המלוח אשר ידוע בסבילותו הגבוהה למליחות.^[8]

היא בחנה את ההתנהגות הפיזיולוגית של צמחים אלה וכן חקרה את האנטומיה והמבנה האלקטרוני המיקרוסקופי שלהם, ובעקבות כך חקרה את התהליכים הביוכימיים שאפשרו לצמחים אלה לשרוד בקרקע מלוחה ביותר. במסגרת מחקרה עסקה בשאלה האם העקה הנגרמת מעודף מליחות היא תוצר ישיר של לחץ אוסמוטי או שמא של רעילות מעודף יונים. בנוסף לכך, חקרה את נושא המידור היוני ופיתחה שיטה המאפשרת דלף סלקטיבי של תמיסות קלות מאברון החלולית.^[8]

לאחר שהפכה למומחית לטיפול בהמלחת קרקע, נשלחה בשנות ה-60 מטעם האו"ם לאוזבקיסטן לתקופה של ארבעה חודשים, לסייע בטיפול בהמלחת הקרקע סביב אגמים מלאכותיים.

רבים ממחקריה בוצעו בשיתוף עם עמיתה פרופ' אברהם (אלפרד) מקס מאייר. בין תלמידיה לאורך השנים: ד"ר אהובה גורדין-שריר^[9] ופרופ' נתיב דודאי ממכון וולקני.^[8]

פועלה החינוכי והציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הרקע שלה בחינוך, פנתה פוליאקוב-מייבר לתחום הוראת המדעים במקביל לעיסוקה המחקרי. בתחילת שנות ה-60 הפנימה שיש צורך דחוף בשינוי שיטת לימודי הביולוגיה בבתי הספר בישראל. היא חברה לתוכנית BSCS ‏(Biological Science Curriculum Studies), הפיצה אותה, ארגנה קורסים להכשרת מורי ביולוגיה, כתיבת ספרי לימוד והוראה ובמשך שנים עמדה בקשרים הדוקים, מקצועיים ואישיים עם אנשי התכנית הזו בכל העולם.

פעילות זו הייתה הבסיס להקמת המרכז הישראלי להוראת המדעים (מל"מ) באוניברסיטה העברית, שהוקם ב-1967 בתמיכת סנאט האוניברסיטה העברית ובעזרת מענק מארגון אונסק"ו. למאמץ זה היה שותף פרופ' עמוס דה-שליט ממכון ויצמן למדע, ולימים נקרא המרכז על שמו.^[10] בראשית ימיו עסק המרכז בפיתוח תוכניות לימוד ובהדרכת מורים,^[11] ובמרוצת השנים התבסס גם כגוף מחקרי. פוליאקוב-מייבר עמדה בראש המרכז עד 1985.^[5]

היא כיהנה כחברת המועצה להשכלה גבוהה ובמחצית שנות ה-70 הייתה חברת הוועדה האקדמית המייסדת של האוניברסיטה הפתוחה.^[12] ב-1980 הייתה חברת הוועד המייסד של מוזיאון המדע בירושלים, יחד עם פיטר הילמן וחנוך גוטפרוינד. כמו כן, שימשה דקאנית הסטודנטים באוניברסיטה העברית.^[8]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליאקוב-מייבר הייתה נשואה לישראל מייבר,^[13]^[3] מראשוני משטרת ישראל שפרש לגמלאות בדרגת סגן-ניצב, והם היו הורים ליואב (לימים יואב מי-בר),^[3] ד"ר למדע החומרים וארכאולוג.^[14] יואב נשוי לרון (לבית קלקין),^[15] נכדתם של מניה וישראל שוחט.^[16]

דודיה היו הסופר ואיש הציבור עמינדב אשבל,^[1] וחוקר האקלים דב אשבל. התגוררה בירושלים ונטמנה בהר המנוחות.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים מטעם עיריית תל אביב (1971)
דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע (1998)^[17]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

A.M. Mayer and A. Poljakoff-Mayber. The Germination of Seeds. Pergamon Press, 1963.

אלכסנדרה פוליקוב-מיבר, אברהם מקס מאיר, דב קולר, פיסיולוגיה של הצמח. הוצאת עם עובד, 1959.
חיה אברהמי, אלכס פוליאקוב-מייבר, חיה רוזנטל-חביליו. בהגנה ובחן: הלוחמות בירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2001.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² מרת מטילדה אשבל ז"ל, באתר הארץ, ‏26 בפברואר 1953
^ בית המשפט המחוזי בחיפה, באתר הצופה, ‏24 במאי 1953
^ ¹ ² ³ בית יחיא שלמה צדוק (צאלח), באתר ארכיון המדינה - מפקד האוכלוסין "משמר העם", ‏1947
^ ¹ ² ³ רבקה אשבל, כי מציון תצא תורה, באתר גוגל ספרים, ‏1991
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ חיה אברהמי (עורכת), אלכס פוליאקוב-מייבר וחיה חביליו (תיעוד ואיסוף), בהגנה ובחן, באתר הספרייה הלאומית, ‏2001
^ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, באתר הארץ, ‏18 במרץ 1963
^ פרופ' אלכסנדרה פוליאקוב-מייבר, באתר למרחב, ‏10 בנובמבר 1969
^ ¹ ² ³ ⁴ Edna Hasson, Zvi Lerner, Alexandra Poljakoff-Mayber 1915–1999: In Memoriam, Israel Journal of Plant Sciences, ‏1999
^ אהובה גורדין-שריר, גורמי התרדמה בזרעי אגוזי-אדמה (.ARACHIS HYPOGAEA L)., באתר ספריות האוניברסיטה העברית, ‏1972
^ אורי גניאל, 50 שנה לפטירתו, באתר תהודה, ‏2019
^ נורית ארד, בעיית החינוך מחר - חינוך המורים היום, באתר דבר, ‏24 בדצמבר 1969
^ האוניברסיטה הפתוחה תיפתח בשנת הלימודים 1975-6, באתר על המשמר, ‏21 בינואר 1974
^ אלכסנדרה פוליאקוב - מיבר, באתר geni
^ Dr. Yoav Me-Bar, The Leon Recanati Institute for Maritime Studies
^ נרשמו לנשואין, באתר הצופה, ‏8 באוגוסט 1966
^ רון מי-בר, באתר זמרשת
^ Doctors of Philosophy honoris causa, Weizmann Institute of Science

[:0-1] ¹ ² מרת מטילדה אשבל ז"ל, באתר הארץ, ‏26 בפברואר 1953

[2] בית המשפט המחוזי בחיפה, באתר הצופה, ‏24 במאי 1953

[:1-3] ¹ ² ³ בית יחיא שלמה צדוק (צאלח), באתר ארכיון המדינה - מפקד האוכלוסין "משמר העם", ‏1947

[:2-4] ¹ ² ³ רבקה אשבל, כי מציון תצא תורה, באתר גוגל ספרים, ‏1991

[:3-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ חיה אברהמי (עורכת), אלכס פוליאקוב-מייבר וחיה חביליו (תיעוד ואיסוף), בהגנה ובחן, באתר הספרייה הלאומית, ‏2001

[6] העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, באתר הארץ, ‏18 במרץ 1963

[7] פרופ' אלכסנדרה פוליאקוב-מייבר, באתר למרחב, ‏10 בנובמבר 1969

[:4-8] ¹ ² ³ ⁴ Edna Hasson, Zvi Lerner, Alexandra Poljakoff-Mayber 1915–1999: In Memoriam, Israel Journal of Plant Sciences, ‏1999

[9] אהובה גורדין-שריר, גורמי התרדמה בזרעי אגוזי-אדמה (.ARACHIS HYPOGAEA L)., באתר ספריות האוניברסיטה העברית, ‏1972

[10] אורי גניאל, 50 שנה לפטירתו, באתר תהודה, ‏2019

[11] נורית ארד, בעיית החינוך מחר - חינוך המורים היום, באתר דבר, ‏24 בדצמבר 1969

[12] האוניברסיטה הפתוחה תיפתח בשנת הלימודים 1975-6, באתר על המשמר, ‏21 בינואר 1974

[13] אלכסנדרה פוליאקוב - מיבר, באתר geni

[14] Dr. Yoav Me-Bar, The Leon Recanati Institute for Maritime Studies

[15] נרשמו לנשואין, באתר הצופה, ‏8 באוגוסט 1966

[16] רון מי-בר, באתר זמרשת

[17] Doctors of Philosophy honoris causa, Weizmann Institute of Science

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]