אלכסנדרה מלניק
 | |
| לידה |
1892  |
|---|---|
| פטירה |
1982 (בגיל 90 בערך) |
| מדינה |
ברית המועצות |
  | |
אלכסנדרה מלניק (באנגלית: Alexandra Melnik; 15 במאי 1892 – 1982) היא חסידת אומות עולם אשר הצילה את סוניה ברנשטיין ואמה פניה, בכך שהוציאה אותם מהגטו והסתירה אותם בביתה יחד עם בנה ויקטור מלניק ובתה טאיסיה מלניק (חרצ'נקו) (Kharchenko Taisia).[1]
משפחת מלניק כללה ארבע נפשות, האם אלכסנדרה ושלושת ילדיה: הבת הבכורה טאיסיה בת 16, הבן ויקטור בן 13 והבת גלינה בת 10.[2] אב המשפחה נרצח ב-1938 בטיהורים בתקופת סטלין. אלכסנדרה הייתה אמה של חברה של סוניה מבית-הספר.[3]
ההצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 1941 התחולל הפוגרום הראשון בעיר חמלניצקי באוקראינה, שם סוניה ואמה היו שבויות. אחרי שהצליחו השתיים לשרוד את הפוגרום, הגיעה אלכסנדרה מלניק אל שער הגטו. סוניה סיפרה בעדותה ליד ושם: "אלכסנדרה הייתה אמה של חברת בית הספר שלי עוד מלפני המלחמה. היא נכנסה לתוך הגטו, איתרה אותנו ולקחה אותנו אליה הביתה מתוך רצונה החופשי".[4] הניצולות, סוניה ואמה הסתתרו אצלה במשך שנה, למרות שהמשפחה חיה בעוני, הם חלקו איתם כל דבר (אוכל בגדים וכו'). עוד מספרת סוניה: "הילדים במשפחה גילו בגרות יוצאת דופן ושמרו על שתיקה, גם כאשר שכנים סקרניים ניסו לסחוט מהם מידע כלשהו, לאחר שחשדו באמם."[4]
לאחר שנה של מסתור אצל משפחת מלניק, הכריזו הגרמנים על הפתרון הסופי. משפחת מלניק לא גירשה את סוניה ואמה אלא המשיכה להסתיר אותן. בימים מסוכנים במיוחד הובילו אותן הילדים של משפחת מלניק ליערות ומקומות מסתור והיו מביאים להם אוכל כל כמה ימים. לאחר מכן, היו באים להחזירן הביתה - לביתם.[5]
בהמשך המלחמה, אלכסנדרה העבירה אותם לטרנסניסטריה באמצעות שכן שלה ואדם נוסף שהיו מוכנים לסייע תמורת תשלום. הם הגיעו לעיר מוהיליב-פודילסקי וכך הצליחו לשרוד את המלחמה. לאחר שהצליחו לעבור, חזרה סוניה לאזור הכיבוש הגרמני, על מנת ליידע יהודים שנשארו על כך שבאזורי כיבוש רומני הרציחות ורדיפות יהודים נרגעו במקצת. לאור זאת המשיכה אלכסנדרה להעביר בסיוע ילדיה יהודים נוספים שהסתתרו בטרנסניסטריה. סך הכל הצילה אלכסנדרה 22 יהודים.[6]
לאחר המלחמה, שמרו המשפחות על קשר הדוק ביניהן. בשנת 1989 עלו סוניה ומשפחתה ארצה והתיישבו בבאר-שבע. בנות המשפחות טאיסיה וסוניה קיימו קשר חם במכתבים.
תהליך ההכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדרה זכתה בהכרה רק לאחר מותה. לאחר שסוניה ומשפחתה עלו ארצה, הגישה סוניה ב-1990 בקשה ליד ושם, להכיר באלכסנדרה ובמשפחתה כחסידי אומות עולם. הבקשה התעכבה כ-4 שנים בגלל מחסור בעדים שיבואו להעיד. ב-1994 ניתן לאלכסנדרה לוויקטור ולטאיסיה התואר "חסידי אומות העולם" מיד ושם.[7]
לאחר עיכובים ביורוקרטיים מצד גורמים ביד ושם פנתה סוניה בשנת 1995 אישית לנשיא המדינה, עזר וויצמן, להרשות לטאיסיה ובעלה לעלות ארצה לאחר שבקשתם נדחתה כל פעם מחדש בגלל פירוש שגוי של הסעיפים הרלוונטיים בחוק השבות. ב-1996 בגיל 68 עלו טאיסיה ובעלה ארצה לבאר שבע לגור ליד סוניה, והן היו שכנות במשך שנים. לאחר 10 שנים, בגיל 78, קיבלה טאיסיה אזרחות ישראלית.[8] סוניה נפטרה בשנת 2014 והשאירה במותה שני ילדים, שלושה נכדים ושישה נינים. טאיסיה נפטרה בשנת 2019 ונטמנה ליד בעלה בבית העלמין האזרחי בבאר שבע.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארכיון יד ושם, אלכסנדרה מלניק
- ^ גדעון רפאל בן מיכאל, מלניק ויקטור, באתר ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה, מכון אייבשיץ
- ^ The Righteous Among the Nations Database Melnik Aleksandra, Yad Vashem
- ^ 1 2 המכון ללימודי השואה
- ^ אתר עצ"ומ
- ^ עיתון ידיעות אחרונות 10.2.1997
- ^ ארכיון יד ושם
- ^ ארכיון יד ושם, אלכסנדרה מלניק טופס הבקשה מסוניה לנשיא