אליפות צרפת בטניס 1953
ענף | טניס |
---|---|
תקופת התחרות | 20 במאי 1953 – 31 במאי 1953 (12 ימים) |
מספר תחרות | 52 |
אליפות צרפת 1953 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי חימר באצטדיון רולאן גארוס בפריז. התחרויות התחילו ב-19 במאי והסתיימו ב-30 במאי. זו הייתה האליפות ה-52 מאז ייסודה.
התחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחרות הגברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחרות זו השתתפו 110 טניסאים שחולקו ל-8 בתים. לקראת התחרות המשתתפים החזקים דורגו כדלקמן:
- ירוסלב דרובני ( מצרים), מנצח תחרויות 1951 ו-1952, הודח בחצי הגמר
- גרדנר מלוי ( ארצות הברית), הודח ברבע הגמר
- קן רוזוול אוסטרליה), ניצח בתחרות
- לו הוד ( אוסטרליה), הודח ברבע הגמר
- ויק סיישס ( ארצות הברית), הפסיד בגמר
- באדג' פאטי ( ארצות הברית), מנצח תחרות 1950, הודח בסיבוב הרביעי
- מרווין רוז ( אוסטרליה), הודח בסיבוב הרביעי
- פאוסטו גרדיני ( איטליה), הודח ברבע הגמר
- טוט ברצן ( ארצות הברית), הודח בסיבוב הרביעי
- אנריקה מוראה ( ארגנטינה), הודח בחצי הגמר
- פליסיסימו אמפון ( הפיליפינים), הודח ברבע הגמר
- סוון דווידסון ( שוודיה), הודח בסיבוב הרביעי
- פול רמי ( צרפת), הודח בסיבוב השלישי
- טורסטן יוהנסון ( שוודיה), הודח בסיבוב השלישי
- ריימונדו דיירו ( הפיליפינים), הודח בסיבוב הרביעי
- ג'ובני קוצ'לי ( איטליה), הודח בסיבוב השני
מנצח תחרות בשנים 1951 ו-1952 ירוסלב דרובני (מצרים) הודח בחצי הגמר. בגמר קן רוזוול ( אוסטרליה) נפגש עם ויק סיישס ( ארצות הברית) וניצח ב-4 מערכות. באותה שנה הוא ניצח גם באליפות אוסטרליה הפתוחה.
תחרות הנשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחרות הנשים השתתפו 48 טניסאיות שחולקו ל-4 בתים. כמו בתחרות הגברים, הטניסאיות החזקות זכו לדירוג:
- מורין קונולי ( ארצות הברית), ניצחה בתחרות
- דוריס הארט ( ארצות הברית), מנצחת תחרויות 1950 ו-1952, הפסידה בגמר
- שירלי פריי ( ארצות הברית), מנצחת תחרות 1951, הודחה בחצי הגמר
- בבה מרסדס לואיס ( ארצות הברית), הודחה בסיבוב הראשון
- דורותי הד ( ארצות הברית), הודחה בחצי הגמר
- אנג'לה מורטימר ( בריטניה), הודחה בסיבוב השלישי
- ג'ין רינקל-קורטייר ( בריטניה), הודחה ברבע הגמר
- סוזן שטריה ( צרפת), הודחה ברבע הגמר
- אן גריי ( ארצות הברית), הודחה בסיבוב השלישי
- ג'וליה סמפסון ( ארצות הברית), הודחה בסיבוב השלישי
- נלי אדמסון (לנדרי) ( צרפת), מנצחת תחרות 1948, הודחה ברבע הגמר
- הלן פלטשר ( בריטניה), הודחה בסיבוב השלישי
- ז'ינט בוקאי ( צרפת), הודחה ברבע הגמר
- סילבנה לצרינו ( איטליה), הודחה בסיבוב השלישי
- אן שילקוק ( בריטניה), הודחה בסיבוב השלישי
- רמונד ג'ונס-ובר ( צרפת), הודחה בסיבוב השלישי
במשחק הגמר דוריס הארט ( ארצות הברית) נפגשה עם מורין קונולי ( ארצות הברית) והפסידה בשתי מערכות. בשנה זו מורין קונולי ניצחה גם באליפות וימבלדון, אליפות ארצות הברית הפתוחה ואליפות אוסטרליה הפתוחה. בכך היא הייתה הראשונה שזכתה ב-4 תוארי גראנד סלאם בתחרויות נשים. רק בשנת 1970 מרגרט קורט האוסטרלית הצליחה לחזור על הישג זה.
תחרות זוגות גברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחרות השתתפו מספר זוגות. מזוג מנצחי בשנתיים הקודמות רק קן מקגרגור ( אוסטרליה) השתתף השנה. במשחק הגמר נפגשו לו הוד וקן רוזוול ( אוסטרליה) עם מרווין רוז וקלייב וילדרספין ( אוסטרליה) וניצחו אותם ב-3 מערכות. באותה שנה הם ניצחו גם אליפות וימבלדון.
תחרות זוגות נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחרות השתתפו 26 זוגות. 4 זוגות החזקות זכו בדירוג:
- דוריס הארט ושירלי פריי ( ארצות הברית), מנצחות תחרויות 1950-1952 זכו בתחרות
- מורין קונולי וג'וליה סמפסון ( ארצות הברית), הפסידו בגמר
- הלן פלטשר וג'ין רינקל-קורטייר ( בריטניה), הפסידו בחצי הגמר
- ניקלה מיליורי וסילבנה לצרינו ( איטליה), הפסידו בחצי הגמר
במשחק הגמר מנצחות תחרות 1952 דוריס הארט ושירלי פריי ( ארצות הברית) נפגשו עם מורין קונולי וג'וליה סמפסון ( ארצות הברית) וניצחו בשתי מערכות. באותה שנה הזוג ניצח גם באליפות וימבלדון ובאליפות ארצות הברית הפתוחה.
תחרות זוגות מעורבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחרות השתתפו 47 זוגות. הזוגות החזקות דורגו כדלקמן:
- דוריס הארט ( ארצות הברית) וויק סיישס ( ארצות הברית), ניצחו בתחרות
- מורין קונולי ( ארצות הברית) ומרווין רוז ( אוסטרליה), הפסידו בגמר
- שירלי פריי ( ארצות הברית) ואנריקה מוראה ( ארגנטינה), הודחו בחצי הגמר
- ג'וליה סימפסון ( ארצות הברית) וקן רוזוול ( אוסטרליה), הודחו בחצי הגמר
מזוג מנצחי השנה הקודמת רק דוריס הארט ( ארצות הברית) השתתפה בתחרות. במשחק הגמר דוריס הארט וויק סיישס ( ארצות הברית) נפגשו עם מורין קונולי ( ארצות הברית) ומרווין רוז ( אוסטרליה) וניצחו ב-3 מערכות. בכך דוריס הארט זכתה בתחרות בשנה השלישית ברציפות. באותה שנה הזוג ניצח גם באליפות וימבלדון ובאליפות ארצות הברית הפתוחה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות צרפת הפתוחה | ||
---|---|---|
אליפות צרפת | 1925 • 1926 • 1927 • 1928 • 1929 • 1930 • 1931 • 1932 • 1933 • 1934 • 1935 • 1936 • 1937 • 1938 • 1939 • | |
אליפות צרפת הפתוחה | 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 • 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023
|