אליס ובוב
אליס ובוב הם שמות מוסכמים לדמויות המוסרות או מקבלות מידע. הכינויים נפוצים בהסברים בנושאי הצפנה שונים. השמות משמשים לנוחיות ההסברים, מניעת משפטים כמו "דמות א' שולחת לדמות ב' הודעה", שמהר מאוד נהיים מסובכים למעקב. השמות הם שמות נייטרליים ואמורים לייצג את שני המינים, וגם משמרים את ההתייחסות לשתי הדמויות לפי שתי האותיות הראשונות באלפבית הלטיני ("ABC").
בקריפטוגרפיה ובאבטחת מחשבים ישנם מספר שמות מקובלים של משתתפים בהצגות ודיונים על פרוטוקולים שונים. השמות המוסכמים הם משתנים מטה תחביריים, במידה מסוימת מעידים על עצמם, ולפעמים בעלי אלמנט של הומור. השמות אליס ובוב ככינויים לשולח ההודעה ולנמען הופיעו לראשונה במאמר של רון ריבסט, במאמר שהציג את שיטת ההצפנה RSA.
במימושים של פרוטוקולים, גורמים ממוחשבים יתפסו את תפקידיהם של אליס ובוב.
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשימת הדמויות מובאת מהספר קריפטוגרפיה שימושית של ברוס שנייר.
- אליס ובוב. בדרך כלל, אליס תרצה לשלוח הודעה לבוב. המקור הוא האות הראשונה של שמם, A ו-B.
- צ'ארלי או קרול. אחד מהם יהיה המשתתף השלישי. דייב יהיה הרביעי, וכן הלאה לפי סדר האלפבית האנגלי.
- איב המצותתת (Eavesdropper). בדרך כלל תוקפת פאסיבית את הפרוטוקול. היא יכולה לראות את הדברים שעוברים בין אליס לבוב אך לא לשנותם. בקריפטוגרפיה קוואנטית היא עשויה גם לייצג את הסביבה.
- אייזק הוא ספק שירותי האינטרנט (ה-ISP).
- איוון הוא המנפיק (בקריפטוגרפיה פיננסית).
- ג'סטין הוא נציג החוק.
- מלורי הוא תוקף זדוני (malicious). בניגוד לאיב, מלורי יכול לשנות הודעות, להחליף הודעות, לשלוח ישנות שוב, להזריק מנות וכו'. לעיתים משתמשים גם בשמות מרווין, מאלט או טרודי (מהמילה Intruder).
- מטילדה היא סוחרת (בקריפטוגרפיה פיננסית).
- פט או פגי הם המוכיחים (Prover) וויקטור או ואנה הם המאשרים (Verifier) בהוכחות באפס ידע.
- פלוד הוא גורם אכיפת החוק.
- סטיב מוזכר בדרך כלל בסטגנוגרפיה.
- וולטר שומר על אליס ובוב בצורה כלשהי.
- זואי היא האחרונה המעורבת בדרך כלל בפרוטוקול כלשהו. המקור לשם זה הוא האות הראשונה בשמה, שהיא האות האחרונה באלפבית האנגלי.
תרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעברית מתייחסים לעיתים לאליס ובוב כאיה ובועז, ובכך שומרים ל-א' ול-ב' את התפקיד של מחליפי המסרים[1].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד הראל, אלגוריתמיקה: יסודות מדעי המחשב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ב 1991-תשס"ח 2008.