אליסה גרנרן
 | |
| לידה |
1791 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
אפריל 1853 (בגיל 62 בערך) |
| מדינה |
צרפת |
  | |
אליסה גרנרן (בצרפתית: Élisa Garnerin 1791–1853) הייתה טייסת כדורים פורחים וצנחנית צרפתייה. היא הייתה אשת עסקים נחושה אשר לפעמים נכנסה לצרות עם המשטרה בגלל ההפרעה שהופעות שלה גרמו, אי תשלום מיסים שנקבעו והונאה בפרסום. היא טיילה במחוזות צרפת, ספרד, איטליה, וחלקים אחרים של אירופה, וביצעה 39 טיסות בסך הכל בין השנים 1815 ל-1835.[1][2]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליסה גרנרן נולדה בשנת 1791. היא הייתה אחיינית של אנדרה-ז'אק גרנרן (1769-1823). דודה ביצע את הצניחה הראשונה שלו מכדור פורח בפארק מונסו ב-22 באוקטובר 1797.הוא לא היה הראשון להשתמש במצנח, קדם לו לואי סבסטין לנוורמנד (אנ') אשר צנח במונפלייה בשנת 1783, אבל הצניחה שלו מכדור פורח גרמה להתרגשות ציבורית כה גדולה עד שאף פסטיבל רשמי לא היה מושלם ללא צניחה של ז'אק גרנרן, האווירונאוט הרשמי של הפסטיבלים הציבוריים.[3] אליסה הייתה בתו של ז'אק גרנרן, "רופא, מחבר מספר המצאות, הנציב הצבאי לשעבר בממשלה". הוא שיחק תפקיד במהפכה הצרפתית, והעיד נגד מרי אנטואנט בבית המשפט של המהפכה. אחותה יוג'ין גרנרן הייתה שותפה לחלק מההמראות שלה.
דודתה ז'אן ז'נבייב גרנרן הייתה האישה ראשונה שביצעה צניחה מכדור פורח, מגובה של 900 מטרים ב-12 באוקטובר 1799.[4]
צניחות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1815 היה לאביה של אליסה הרעיון להרוויח מהשם גרנרן ולהביא לפריז את החוויה החדשה של אישה שצונחת באמצעות מצנח. לאחר כישלונו של נפוליאון בקרב ווטרלו, אנשים בפריז רצו פסטיבלים והסחות דעת. כדורים פורחים היו פופולריים מאוד באותה תקופה, עם בלונאים כמו אטיאן גספר רוברט (אנ'), וסופי בלנשאר, שמתה בשנת 1819 במהלך אחת ההמראות האמיצות שלה. הפרסום שניתן לאליסה גרנרן היה יעיל יותר מאשר של כל אחד מהמתחרים הללו. הוא כלל מודעות בעיתונים, פוסטרים על כל קיר ופמפלטים שהופצים לשומרים הלאומיים ולעובדים העירוניים.
אליסה ביצעה את ההמראה הראשונה ב-20 בספטמבר 1815 בגני טיבולי, פריס. בין הצופים היו גם מלך פרוסיה ובנו, הנסיך המלכותי. הרוח הייתה חזקה למדי ובמהרה העיפה בלון ניסוי קטן, אך אליסה עלתה לסל לקול תשואות הקהל והמריאה במהירות. לאחר 11 וחצי דקות היא עזבה את הבלון עם המצנח שלה, וצנחה במשך יותר מחמש דקות, עד שנחתה בבטחה. ב-2 במאי 1816 עברה אליסה המראה דומה ביום רגוע עם רוח מדרום מזרח. היא חצתה את הסיין, עזבה את הכדור הפורח ונחתה ביער בולון.[5]
אליסה ואחותה יוג'ין הוזמנו להופיע בפסטיבל סנט לואיס ב-25 באוגוסט 1816. פורסמה הודעה כי בזמן שהאחיות יעלו אליסה תנגן בנבל ותשיר לכבוד המלך ומשפחתו. הנשים ניסו להמריא שלוש פעמים, אבל הבלון לא המריא והקהל כעס. אליסה המריאה לבסוף לבדה, ואחרי 15 דקות צנחה ליד יער בולון. גם סופי בלנשאר הופיעה בפסטיבל הזה, וזכתה לתשואות ההמונים כאשר הכדור הפורח שלה המריא.[5]
ב-15 בספטמבר 1816 הייתה אליסה אמורה לצנוח בשאן דה מארס מול קהל גדול. טרם ההמראה נערך מרוץ סוסים. אליסה הובילה את אחותה יוג'ין, שהייתה אמורה לצנוח בפעם הראשונה. בלון ניסיוני הוצא ב - 17:00 בערב כדי לקבוע את כיוון הרוח, וב - 17:30 שתי האחות עלו לתוך הסל. החבל נחתך והבלון עלה כמה מטרים, אבל אז ירד שוב וכמעט נגע בכמה צופים. אליסה יצאה והבלון נשא את יוג'ין דרומה אל יער בולון. הוא כמעט נגע באדמה ליד פורט מיילוט, ויוג'ין עמד לצאת כאשר הוא התרומם שוב. מעל רובע פליין-דה-מונסו, יוג'ין פרשה את המנצח ונחתה בבטחה, בעוד שהכדור נעלם בשמיים. בסביבות השעה 18:00 יוג'ין הובאה בחזרה בתהלוכת ניצחון לאקוול מיליטר שם היא קיבלה תשואות מהקהל.[5]
קשיים עם המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפחה התלוננה כל הזמן על אחוזים מהרווחים שניתנו לעניים ולאקדמיה המלכותית למוזיקה. ג'אק גרנרן נתפס יותר מפעם אחת מנסה להסתיר חלק מההכנסות כדי להימנע מכך. אליסה גרנרן ניסתה פרויקטים רבים שלא הצליחו. היא תמיד נתקלה בעוינות של משטרת פריז. הם לא אהבו את הקהל שהתאסף בהמראות שלה אשר דרש מאמץ רב לשלוט בו. הקהל רמס את גני הירקות שהקיפו את שאן דה מארס באותה תקופה, מה שגרם לתלונות רבות. בנוסף, המשטרה נטרה לאביה של גרנרן על תפקידו במשפטן נגד מארי אנטואנט והשתמשה בזה על מנת לסרב לאשר המראות נוספות בפריז.
המחוזות ומדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך יותר מחמש שנים, אליסה הציגה המראות וצניחות במחוזות צרפת ומחוץ לה. בספטמבר 1817 היא הופיעה ברואן, בפברואר 1818 בבורדו, באפריל 1818 במדריד, בספטמבר 1819 באורליאן, בספטמבר 1821 בגרנובל, ביוני 1821 במרסיי וביוני 1822 בליון. האירוע במדריד נהפך לפיאסקו. היה פרסום יוצא דופן של האירוע, הוא נדחה מ-19 באפריל ל-23 באפריל, ואז ל-3 במאי ולבסוף ל-11 במאי. המלך והמלכה היו צריכים להשתתף והתרחש היה מתוכנן ל-17:00 בערב. בעקבות הביקוש הרב והסערה אליסה ואביה נלקחו לכלא למען הגנה ועזבו באותו לילה על מנת לחזור לצרפת. הם החזרו את כספי המושבים, אך החזיקו את דמי הקדימה ששולמו להם.[5]
טיסה של אליסה ב-28 ביוני 1818 בבורדו נערכה למרות רוח חזקה. כשהיא המריאה בעודה מנופפת דגל לבן, הכדור המריא במהירות דרומה אל הנמל. אליסה נפרדה מהכדור עם המצנח שלה, אבל רוח חזקה נשאה אותה לאמצע הנהר, שם היא נחתה. שתי סירות היו מוכנות במקום והביאו אותה חזרה למקום מבטחים. לאחר מכן סופר שהיא הייתה מבועתת עד הגעת הסירות. אבל בפועל היא לקחה איתה מצוף כדי שהיא תוכל לרדת בבטחה לתוך נהר הגארון.
עד מאי 1819 היא ביצעה 14 צניחות למרות התנגדות דודה שחשב שהדבר פוגע במוניטין שלו. בספטמבר 1819 הכריזה אליסה כי יערך פסטיבל בשטח בית הקברות הישן של אורליאן בה היא תמריא עם הכדור לגובה של 300 מטר. היא לא קיימה את ההבטחה ובעקבות זאת נעצרה ונלקחה לכלא ולבית משפט.
המצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככל שקיבלה ניסיון, אליסה שיפרה את המצנח, הגדילה אותו והפחיתה משמעותית את משקלו. במאי 1819 חזרה אליסה זמנית לפריז, שם הציעה לנסות טיסה בכדור פורח ונחיתה במצנח עם כדור מושלם בצורת דג, אשר איכשהו יתן לו את היכולת "לנועקדימה". היא ביקשה תמיכה של 15,000 פרנק אך נעתה שזה רעיון מטורף. באפריל 1820 הציעה אליסה פרויקט ענק הכולל שילוב מרוץ סוסים עם ניסויים בכדור פורח, אבל ככל הנראה לא קיבלה תשובה רשמית. בסוף 1821 היא הציעה פסטיבל שיכולל "תצוגה חקלאית מלכותית ומרוצי סוסיים מלכותיים". הרעיון נדחה ועל אליסה נאסרה הרשות להמריא משאן דה מארס עבור מופע בספטמבר 1816.היא ניסתה שוב בדצמבר 1822 ובפברואר 1823, ובסוף ביולי 1823 התאפשר לה להשתמש שוב במסלול של שאן דה מארס.
השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליסה חייתה חמש שנים באיטליה. היא הייתה במילאן ב-1824 ו-1825, שם היא נראתה על ידי "המלכה הקיסרית של אוסטריה וכל השליטים של איטליה". היא הופיעה בוורונה ובוונציה, שם עבור הנחיתה ה-28 שלה היא ירדה עם מצוף אל הלגונה, באמצעות גלישה שהיא המציאה. היא הייתה בטורינו בשנת 1827 וחזרה לפריז בשנת 1828, שם היא ארגנה מרוצי סוסים יחד עם תרגילי התעמלות, סוסים וכדורים פורחים. במשך שמונה שנים היא טיילה ברחבי אירופה עד שחזרה לפריז, ב-22 במאי 1835, היא ביצעה את הנחיתה ה-39 והאחרונה שלה בשאן דה מארס.
אליסה גרנרן מתה בפריז באפריל 1853.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Elisa Garnerin - Women in Sports Women's Sports, web.archive.org, 2016-05-02
- ^ Jerry Kuntz, A Leap from the Clouds: The Balloon-Parachute Act and the Daredevil Heritage of Aviation, McFarland, 2022-08-05, ISBN 978-1-4766-8960-9. (באנגלית)
- ^ Elisa Garnerin by Library Of Congress/science Photo Library, Science Photo Gallery (באנגלית)
- ^ Jackson, Donald Dale (1980). The Aeronauts. Time-Life Books. ISBN 978-0-8094-3268-4. נבדק ב-25 ביולי 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 S. L. Kotar, J. E. Gessler, Ballooning: A History, 1782-1900, McFarland, 2011-01-03, ISBN 978-0-7864-4941-5. (באנגלית)
- ^ LIBRARY OF CONGRESS/SCIENCE PHOTO LIBRARY, Elisa Garnerin, French aeronaut - Stock Image - H407/0374, Science Photo Library (באנגלית)