אלימלך שטייאר
 | |
| לידה | תרס"ז, 1907; מיליץ, פולין |
|---|---|
| פטירה | תש"ב, 1942; מחנה הריכוז פוסטקוב, פולין |
אלימלך (מלך) שטייאר (שטייער), היה סופר, משורר, פובליציסט ועיתונאי, מראשי תנועת "צעירי אגודת ישראל" בפולין, בין שתי מלחמות העולם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשנת תרס"ז, 1907, בעיר מיליץ בגליציה המערבית. היה מראשוני תלמידיו של הרב משה חיים לאו בתקופת רבנותו בשאץ, בוקובינה. שטייאר היה תלמיד חכם ואינטלקטואל, סופר והוגה פורה. מאמריו, סיפוריו ושיריו פורסמו בכתבי עת המזוהים עם 'אגודת ישראל', כמו: 'די יודישע שטימע' שיצא לאור בקראקוב; 'דאס יודישע טאגבלאט'; 'דגלנו'; בטאון תנועת בית יעקב בפולין: 'בית יעקב חודש-זשורנאל'; 'ארטאדאקסישע יוגנענד-בלעטער', ובעיתונות היידית החרדית בת התקופה.
בשנת תרפ"ט ערך את הספר 'דער וועג צו קידוש השם' (הדרך לקידוש-השם), אוסף מאמרים בענייני השעה של רבו הרב לאו. בראש הספר נדפס מבוא שכתב: "אין א צייט פון בין-השמשות" (לעת בין השמשות). אולי בשל זה כונה שטייאר בקרב בני דורו 'משורר בין השמשות'.[1] יחד עם חברו שמואל נדלר היה שטייאר שותף פעיל בהוצאת ספר היובל לכבודו של הרב מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, שיצא לאור בשנת תר"ץ. כתב בין היתר את ההמנון של ישיבת יח"ל.[2]
משנת תרצ"ג התיישב בוורשה, היה חבר הוועד-הפועל של 'צעירי אגודת ישראל' והנהיג את המרכז הארץ-ישראלי של 'אגודת ישראל'. בשנים תרצ"ד-תרצ"ו היה מזכיר המערכת והעורך בפועל של 'דרכנו', בטאון אגודת ישראל העולמית, לצידו של ר' אלכסנדר זושא פרידמן.[3] סיפוריו ושיריו פורסמו גם תחת שם עט: אליצור הסופר או אלימלך שדיאור.[4] ספר שיריו ביידיש 'מענטשן פונם דור' (אנשי הדור), שפורסם בשנת תרצ"ז בהוצאת 'בית יעקב' בלודז', על ידי ר' אליעזר גרשון פרידנזון, עורר רושם והקנה לו שם והערכה.
שטייאר נישא לשרה בוכנר, תלמידתה של שרה שנירר, סמוך מאוד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.[5] רעייתו הייתה מורה ב'בית יעקב' בקראקוב ולאחר מכן בורשה. ביתם ברחוב מוראבסקה היה בית-ועד לסופרים ואנשי רוח צעירים.[6]
כמה מפירות עטו פורסמו לאחר המלחמה באנתולוגיה שכינס משה פראגר.[7] סיפוריו ושיריו של שטייאר תורגמו לאורך השנים ופורסמו בעיקר בעיתונות החרדית. תיאור אודותיו כתב ד"ר הלל זיידמן:[8]
"שטייאר נחשב לא רק בין אנשי העט, כי אם גם בין אנשי הרוח המעטים שידיו רב לו בתורה ובחכמה, ברעיון ובהשכלה, בכתב ובעל פה, והוא בהיר בסגנונו ומזהיר במחשבתו. כשרונו פותח וסגנונו לוטש. רוך ועדינות היו מורגשים בדבריו, כי עדין אופי היה ובעל נפש יפה. היה חולם בהקיץ, ובכל זאת היה ער ומיושב בדעתו, בעל שכל הגיוני ובעל גישה מעשית. ההזיה לא השתלטה אצלו על המציאות, אלא הוסיפה לו כנפיים לעוף, ושאיפה לשנות את פני המציאות העגומה ולשפרה. שירה ומעשה התמזגו בנפשו. בשירתו ניתן תיאור נאמן של המציאות, ובמעשיו היתה רוח של שירה.
בתקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המלחמה שהה שטייאר בגטו ורשה, היה חבר ב'ועד עזרה' שפעל בגטו מטעם הג'וינט, הגיש עזרה חמרית וניהל מוסדות חינוך ומטבחים לילדים.[9]. ישנו תיעוד מצולם מתקופת הגטו בו נראה שטייאר מנהל מטבח עממי לילדים עזובים.[10] מורשה נמלט לגטו מיליץ, עירו. בחורף תש״ב, 1942, נשלח למחנה הריכוז פוסטקוב. לפי עדות אחת נספה בפוסטקוב[11] ולפי עדות אחרת נשלח לבלז'ץ.[12] עדות אודותיו מתקופה זו השתמרה:[13]
"למרות התנאים הקשים ביותר קיים מצוות הנחת תפלין בכל יום ולא אכל טריפות. תוך כדי העבודה המפרכת למד עם חבורות היהודים שיעור בתנ"ך מתוך הזכרון, והיה מעדיף ללמד את משלי עם כל הפירושים. כששאלו אותו למה בחר דווקא בלימוד משלי השיב על דרך ההלצה: "משלי ראשי תיבות באידיש - מלך שטייער לערנט יידישקייט" (מלמד יהדות).
לאחר השואה, פרסם הסופר יחיאל דינור (ק. צטניק), חברו הקרוב של שטייאר, שיר לזכרו שנקרא: "מֶלֶךְ שְׁטַיֶיר (שִׁיר כִּי יִשָּׂרֵף)", הפותח במילים:
כְּשֶׁהָלַךְ מֶלֶךְ שְׁטַיֶיר לְהִשָּׂרֵף בַּקְרֵמָטוֹרְיוֹן
נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מֵהַשִּׁיר— די גאלדענע קייט[14] (שלשלת זהב), 1963
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלל זיידמן, 'ר' אלימלך שטייאר - ורשה', בתוך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, ניו יורק תשי"ט, ג, עמ' 126-122
- יחיאל דינור (ק. צטניק), 'שלושה היינו' (מצבה) מתוך: השואה ותקומת ישראל בספרי ק. צטניק, הקיבוץ המאוחד 1993
- עדות על שטייאר מתקופת גטו ורשה מתוך: דאס אידישע ווארט, חשון־כסלו תשנ״א, באתר HebrewBooks
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'ויהי בימי הפורים תרח"ץ', רשימה מאת אלימלך שטייאר, בתרגום מיידיש, באתר גנזך קידוש השם
- 'דער וועג צו קדוש השם', בעריכת אלימלך שטייער, לודז' תרפ"ט, באתר HebrewBooks
- סופרים שנספו בשואה בהם נכלל גם שטייאר, ברשימת מכון גנזים, דבר, 2 בפברואר 1973, באתר אוסף העיתונות הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זיידמן, אלה אזכרה, ג, עמ' 123
- ^ אהרן סורסקי (עורך), רבי מאיר שפירא: במשנה באומר ובמעשה, בני-ברק 1963, עמ' 403
- ^ דרכנו - תרצ"ד-תרצ"ו, באתר HebrewBooks
- ^ זיידמן, אלה אזכרה, ג, עמ' 124
- ^ ברכה לאירוסיו של שטייאר, דאס יודישע טאגבלאט, 3 בפברואר 1939, באתר אוסף העיתונות הספרייה הלאומית
- ^ זיידמן, אלה אזכרה, ג, עמ' 126
- ^ אנטאלאגיע פון רעליגיעזע לידער און דערציילונען, ניו-יורק תשט"ו, עמ' 152-141
- ^ זיידמן, אלה אזכרה, ג, עמ' 124
- ^ הלל זיידמן, יומן גיטו ווארשה, ניו-יורק תשי"ז, עמ' 124
- ^ בית יעקב, גיליון 55-56 (תשכ"ד), עמ' 17
- ^ זיידמן, יומן גיטו ווארשה, עמ'125-124
- ^ עדותו של שלמה פרנקל, בית יעקב, גיליון 57-58 (תשכ"ד), עמ' 17
- ^ זיידמן, אלה אזכרה, ג, עמ' 126
- ^ השיר פורסם גם בתוך: השואה ותקומת ישראל בספרי ק.צטניק, תל אביב 1993, עמ' 211