אלייזה לוקאס פינקני
| לידה |
28 בדצמבר 1722 איי ליווארד הבריטיים, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1793 (בגיל 70 בערך) פילדלפיה, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
כנסיית סנט פיטר, פילדפיה |
| בן או בת זוג |
צ'ארלס פינקני |
  | |
אלייזה לוקאס פינקני (אנגלית: Eliza Lucas Pinckney; 28 בדצמבר 1722 – 1793). הייתה בעלת מטעים בדרום קרולינה, ובעלת השפעה רבה על הכלכלה החקלאית במושבות הבריטיות בצפון אמריקה. פיתחה את גידול האינדיגו, צמח שממנו מופק צבע כחול, והפכה אותו לגידול השני בחשיבותו במושבות הדרומיות, אשר סיפק כשליש מהכנסת הייצוא של דרום קרולינה[1] .
כאות הוקרה על תרומתה הרבה למהפכה האמריקאית היה ג'ורג' וושינגטון מנושאי ארונה[2].
בשלהי המאה ה-20 נהייתה לאישה הראשונה שנכנסה להיכל התהילה העסקי של דרום קרולינה[3].
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותה ונעוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלייזה לוקאס נולדה נולדה באנטיגואה שבאיים הקריביים, מושבה בריטית במזרח הקריביים. אלייזה הייתה בתם הבכורה של בני הזוג מייג'ור ג'ורג' ואן לוקאס, ואחותם הגדולה של ג'ורג', תומאס ומרי (שכונתה פולי). משפחת לוקאס הייתה משפחה בריטית מהמעמד הגבוה אשר החזיקה מטעים באיים הקריביים ובמושבה הבריטית דרום קרולינה, אבי המשפחה הגיע לדרגת לוטננט קולונל בצבא הבריטי ומילא משרות פוליטיות שונות ואף מונה למושל אנטיגואה[1].
כרוב הנערות בנות המעמד הגבוה של המשובות בזמן ההוא, לוקאס התחנכה בלונדון, שם למדה כמקובל בין היתר צרפתית ומוזיקה, אולם הנושא האהוב עליה היה בוטניקה[2].
ימיה בדרום קרולינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב החולי של אן, אמה של אלייזה לוקאס, בשנת 1738 החליט האב שאקלים אחר יעזור לבריאותה, והמשפחה עברה לגור במטעים שירשו לאחר מותו של הסב בדרום קרולינה ליד עיר הנמל צ'ארלסטון. כאשר בשנת 1739 פרצה "מלחמת אוזנו של ג'נקינס" בין הבריטים לספרדים, הוצרך אביה של לוקאס לחזור לאנטיגואה, בעוד ללוקאס נותרה הבחירה לחזור לאנגליה, או להישאר בדרום קרולינה. לוקאס בחרה להישאר בדרום קרולינה, בחירה זו דרשה ממנה הקרבה רבה. בגיל 16 לוקאס נותרה לנהל לבדה מטע של יותר מ-2,400 דונם בנוסף לשני מטעים נוספים. במקביל נדרשה לוקאס לדאוג לאימה החולה ולאחותה הקטנה פולי, בעוד אחיה חזר לאנגליה ללימודים צבאיים[4].
אף על פי שלוקאס ניהלה שלושה מטעים בהצלחה רבה, היא עדיין מצאה זמן ללימודים (בעיקר מספרים), קריאה בצרפתית, נגינה על צ'מבלו ואף זמן ללימודי משפטים, כך שבהיותה בת 19 שכניה התייעצו עמה בעניינים משפטיים[1].
גידול וייצור האינדיגו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס, ראתה שתעשיית הטקסטיל ההולכת וגדלה באנגליה וצפתה עלייה בשוק הצבעים, ולכן החליטה לגדל אינדיגו, פרח שממנו מיוצר צבע כחול לצביעת בדים. רוב האינדיגו שיובא לאנגליה בזמן ההוא הגיע ממושבות צרפתיות בקריביים. האנגלים היו להוטים למצוא מקור אספקה חלופי, בשל היריבות הבלתי פוסקת ביניהם לבין הצרפתים באותם הימים[2].
לאור הפוטנציאל העסקי הטמון בשוק האינדיגו, החליטה לוקאס לגדל במטעים המשפחתיים זרעי אינדיגו, אותם סיפק לה אביה מהקריביים. בשנת 1740 החלה לוקאס בניסיונות לגדל אינדיגו, תחילה ניסיונותיה כשלו, אך היא לא אמרה נואש ולאחר מספר שנים של ניסיונות כושלים, בשנת 1744, הצליחה לוקאס לגדל יבול טוב של אינדיגו. בעקבות הצלחתה שכנעה לוקאס את שכניה לגדל אף הם אינדיגו במטעיהם. בשנה זו לוקאס גם הצליחה לראשונה להפיק צבע כחול מגידולי האינדיגו, גם זאת לאחר ניסיונות רבים שכשלו[4].
הממשלה הבריטית תמכה בייצור אינדיגו במושבות, והעניקה פרס כספי על כל פאונד אינדיגו שיוצר. דבר זה הביא להתפשטות מואצת של ייצור אינדיגו במושבות הדרומיות. תוך שנתיים בלבד עלה משקל האינדיגו שיוצר בדרום קרולינה מכ-2 טונות ורבע לכ-60 טונות, והפך לשליש מההכנסות של דרום קרולינה מייצוא. אינדיגו נותר גידול מרכזי גם בשנים הבאות ובשנת 1775 יוצאו מדרום קרולינה כחצי מיליון קילו של אינדיגו, אך לאחר המהפכה האמריקאית התפשט ייצור הכותנה והפך לגידול המרכזי בדרום ארצות הברית[5].
לאחר נישואיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס נישאה בשנת 1744 לצ'ארלס פינקני, עורך דין ובעל מטע שכן, שהיה בידידות עם לוקאס. החתונה נערכה 4 חודשים בלבד לאחר פטירת אשתו הראשונה של צ'ארלס. במהלך ששת שנות נישואיהם הראשונות, נולדו להם ארבעה ילדים: צ'ארלס קוטוורת' פינקני (נולד 1746), ג'ורג' פינקני (מת בהיותו תינוק 1747), האריוט פינקני הורי (1749) ותומאס פינקני (1750)[1].
גם לאחר נישואיה לוקאס המשיכה לנהל את המטעים, הואיל וצ'ארלס בעלה נדרש לעזוב את הבית לעיתים קרובות. בשנת 1753 עברה המשפחה להתגורר באנגליה במשך חמש שנים, שם צ'ארלס נתמנה למשרת כבוד, ובה רכשה לוקאס חברים בעלי השפעה. בשנת 1758 שבו בני הזוג לוקאס פינקני והבת האריוט לדרום קרולינה, בעוד בניהם נשארו ללמוד באנגליה. לוקאס חזרה לדרום קרולינה מחשש לפריצת מלחמה בין הבריטים לצרפתים ולפגיעה במטעיהם. כשחזרה גילתה לוקאס שהמטעים ניזוקו מאחר שלא טופלו כראוי, והיה עליה לטרוח זמן רב להשיבם לקדמותם[1].
בקיץ בו שבו לדרום קרולינה צ'ארלס מת ממלריה, ולוקאס נותרה לבדה לדאוג לשבעת מטעיה. לוקאס תיארה את האובדן באומרה שאילו לא היה לה את עבודתה לבה היה שבור[1] .
בשנת 1768 נישאה האריוט בתה של לוקאס. זמן קצר לאחר מכן שבו שני בניה של לוקאס לדרום קרולינה, שם עסקו בפוליטיקה, ובשנת 1770 הם נחשבו לשני הפוליטיקאים המבטיחים בדרום קרולינה. לאחר פריצת המהפכה האמריקאית, מונו שני בניה לגנרלים. גם לוקאס תמכה במהפכה וסיפקה אוכל, כסף וציוד לפטריוטים במושבות הדרומיות, עד שתרומותיה פגעו עמוקות בכיסה האישי. עקב תמיכתה של לוקאס במהפכה, הצבא הבריטי שפלש בשנת 1779 לדרום קרולינה שרף את מטעיה, דבר שפגע קשות במצבה הכלכלי, אך היא נותרה אישה חשובה ומוערכת, וכאשר ג'ורג' וושינגטון התארח בדרום קרולינה, הוא ביקר אותה בביתה[1].
ימיה האחרונים ומותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את ימיה האחרונים בילתה לוקאס במטעים של בתה האלמנה האריוט[4]. בשנת 1793 לוקאס מתה מסרטן בהיותה בת 71 בפילדלפיה, שם קיבלה טיפול רפואי. בתור הערכה לתרומותיה הרבות למהפכה ולמושבות, ג'ורג' וושינגטון היה מנושאי ארונה[4].
בשנת 1850 פורסמו מכתביה בהם תיעדה בין היתר את עבודתה המחקרית[3]. בשנת 1989 נהייתה לאישה הראשונה שנכנסה להיכל התהילה העסקי של דרום קרולינה[3].
הישגיהם הפוליטיים של בניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניה, צ'ארלס קוטוורת' ותומס היו גנרלים בזמן המהפכה האמריקאית. בנה צ'ארלס קוטוורת' חתם על החוקה האמריקאית. בנה תומאס היה שגריר ארצות הברית באנגליה ובספרד[3] .
עבודתה המחקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתה בגידול האינדיגו
[עריכת קוד מקור | עריכה]זרעי האינדיגו בהם השתמשה לוקאס הובאו לה על ידי אביה מהקריביים. לוקאס עמדה בפני משימה מאתגרת, לסגל את זרעי האינדיגו לאקלים השונה השורר בדרום קרולינה. לשם כך היה עליה ללמוד מהו סוג האדמה הטוב ביותר, ומתי לזרוע ולקצור את הצמחים. לוקאס בררה מהיבול שצמח את הצמחים הטובים ביותר ואותם המשיכה לגדל. בשנת 1740 החלה לוקאס לזרוע אינדיגו, אולם היא זרעה אותם מאוחר מדי, ולכן הצמחים לא הספיקו להבשיל לפני שהכפור הגיע. גם ניסיונותיה בשנים הבאות נכשלו, עד שבשנת 1744 היא גידלה את יבול האינדיגו המוצלח הראשון שלה[4] .
לאחר שלוקאס הצליחה לגדל אינדיגו, היא הייתה צריכה ללמוד איך להפיק ממנו צבע. על מנת לעשות זאת היה עליה לקטוף את הפרח בגיל הנכון, ולהתסיס אותו בכמויות גדולות. הנוזל היה מיובש, נחתך דק ולאחר שהיו מוסיפים ליים לאבקה, חלקיקי הצבע היו מתיישבים בתחתית, ואותם היו הופכים למעין עוגות שהיו נמכרות בשוק. על מנת לעזור לה בתהליך, שכר אביה יצרן צבע צרפתי מקצועי, אך מכיוון שהוא רצה לשמור על המונופול הצרפתי בתעשייה, הוא חיבל בהפקת הצבע. לאחר שלוקאס גילתה זאת היא שכרה יצרן צבע אחר, ובשנת 1744 הצליחה להפיק צבע באיכות מספקת לשיווק[4].
עבודתה בגידול יבולים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס הייתה הראשונה בדרום קרולינה שנטעה ג'ינג'ר. בנוסף ערכה לוקאס ניסויים בגידול תאנים ואף נטעה פרדס תאנים בהיותה בת 19 במטרה לייבשן ולייצאן[4].
לוקאס ערכה גם ניסויים בגידול קנבוס, פשתן ומשי שממנו תפרה שלוש שמלות משי, ואחת מהן מוצגת במכון הסמית'סוני בוושינגטון די. סי.. אך לאחר שגילתה שגידולם אינו מספיק רווחי, נטשה את גידולם[4].
לוקאס גם נטעה עצי ארז ואלון[4], ולאחר מלחמת העצמאות האמריקאית ערכה ניסויים בגידול כותנה, שהפך לגידול המרכזי בארצות הברית לאחר מותה[3].
עבודתה בחינוך ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוקאס גידלה את ילדיה והמשיכה את תרומתה המדעית, כשערכה ניסויים בהתפתחות החינוך בילדות המוקדמת. בתומכה בתאוריית ה"טאבולה ראסה" של ג'ון לוק, לפיה ילדים נולדים ללא ידע מולד אלא כדף חלק (טבולה ראסה בלטינית)[2] .
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלייזה לוקאס פינקני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 NWHM Biographies, 2008-11-21
- ^ 1 2 3 4 Eliza Lucas Pinckney, www.distinguishedwomen.com
- ^ 1 2 3 4 5 Eliza Lucas Pinckney Biography, InfoPlease (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Rudolf Schmid, Louise S. Grinstein, Carol A. Biermann, Rose K. Rose, Women in the Biological Sciences: A Biobibliographic Sourcebook, Taxon 48, 1999-11, עמ' 861 doi: 10.2307/1223679
- ^ Slavery in America, 2012-03-22